ספרים, ילדיי, ספרים

1. "אבוקדו", רינת הופר, לבני 1–3. למרות הקלישאה, אין כמו רינת הופר. הסופרת־משוררת־מאיירת מוכיחה שוב שבבחירת הנושאים בספר השירים החדש - חתולים, ציפורים, שבלולים ושאר בעלי החיים - וכן בחרוזים הנעימים ובאיורים היפהפיים, אין מדויקת ממנה. שורה תחתונה: אושר לילד ולהורה.

2. סדרת "שאול החתול", אריק ליוטין וג'ימס דין, לבני 2–5. בשני הספרים בסדרה (תרגום: להב הלוי, תמי הראל) שאול החתול הוא חתול מאושר. לא רואים את זה בעיניים שלו ופיו לא מצויר כלל, אבל בספר הראשון, כשהנעליים הלבנות החדשות שהוא כל כך אוהב נצבעות באדום, כחול או חום, הוא לא בוכה. הוא ממשיך לצעוד ושר לו שיר. ובספר השני, כשכפתור אחר כפתור ניתקים מהחולצה האהובה, גם אז הוא לא בוכה. האיורים בספר פשוטים וחמודים. שורה תחתונה: מוסר ההשכל מוחשי, וכל ילד מתוסכל יבין שאם חתול יכול להתעודד תמיד, אז כנראה אפשר לראות את חצי הכוס המלאה.

3. "יונתן רוצה סיפור אחר", שמרית מנור פפר, לבני 4–5. יונתן אוהב לשמוע סיפור לפני השינה, אבל מה לעשות שהוא מכיר את כולם? אמא שלו צריכה להמציא. כיוון שהיא ממציאה סיפור בקול משונה או בפה עגול, נראה את ההורה שלא יקריא בדיוק כמוה. לצד החרוזים נוצרת דינמיקה שגם הורה שמימיקה או קולות אינם הצד החזק שלו, מככב בה. האיורים של מיכל ואורי קרנות מלאי חן. שורה תחתונה: כיוון שהאמא מחפשת את הסיפורים, הספר מאפשר פתח לדיון ארוך עם הילד.

4. "קונצרט בחולות", תמי שם טוב ורחלה זנדבנק, לבני 5–8. הספר, מסדרת "חלוצים של תרבות", מספר על הקמתה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית ב־1936 על ידי מר הוברמן, ידיד של סבתא של הילד המספר, אורי. הסבתא ואורי מטיילים בתל אביב הצעירה ועוקבים אחר אנשים עם מזוודות שחורות, המתגלות כתיקי הנשיאה של כלי הנגינה. בהשוואה לספרי ילדים אחרים האיורים של אבי עופר פחות מיוחדים, אך משאירים המון מקום לדמיון. שורה תחתונה: ספר ראשון שכובש את המטרה שהוגדרה לסדרה - לגעת בחייהם של יוצרים שעשו מהפכות.

5. "חרדיל לא רגיל ועוד חברים שפגשתי בשביל", חגי ברקת, לבני 5–8. באוסף הסיפורים והשירים רובם כתובים בחרוזים, וכולם מתאימים לילדים שיצחקו מרופא שבתרופות שלו מחזיק צימוקים וסחוג, וצריכים לדמיין את הגיבורים המוזרים והיפים: חרדיל או נרמול, יוק ושלינק, או לפחות להפעיל בראש את אלה שאייר מדמיונו הקודח עמר הופמן. שורה תחתונה: ספר מהנה שמשאיר תחושת שובע.

6. "בנים, בנות וסודות כמוסים", מאירה פירון, לבני 6–8. ספרה של פירון מיועד לילדים (בעיקר ילדות) צעירים, גם כי הוא מוגדר ראשית קריאה (קצר, אותיות גדולות ומנוקדות), וגם כי השפה פשוטה וקלה. שירה נוצרת את סודה של חברתה עדי, שהוריה נפרדו. כשהיא לא מתאפקת ומספרת על כך לאחותה הגדולה יעל, זו מספרת לה בתמורה סוד משל עצמה. בספר מעט איורים בשחור־לבן של אלינה גורבן. שורה תחתונה: למעט העניין של בנים ובנות שלא מעסיק את תלמידי כיתות א'־ב' ומשמש רק טוויסט בעלילה, יש כאן סיפור משפחתי מרכזי ושני סיפורי משפחות משניים מעניינים.

7. "עלילותיה של סבתא בתיה", צופית אופנגנדן, לבני 7–10. מיכאל בן ה־9 הוא בן יחיד ונכד יחיד. סבתו בתיה מבולבלת: היא כבר לא יודעת איפה היא גרה או מה היא אמורה לעשות היום, ומי זאת האשה המלוכסנת שגרה איתה. אז סבתא בתיה נועלת את המטפלת בחוץ וגונבת לאמא של מיכאל את האוטו, ובאופן כללי עושה דברים שאנשים עם דמנציה מתקדמת עשויים לעשות. האיורים של עמנואל גלעדי מוסיפים לספר שנועד בעיקר לקריאה. שורה תחתונה: מקסים, במיוחד עבור ילד שחשוף לבעיה דומה ויכול דרך ההומור להתחבר למקרה.

8. "הטיפש האחרון", דני רווה, לבני 8–11. לא רק מי שזוכר את "החופש הגדול וצרות אחרות" והמשכו "הקוסם הגידם" ישמח לקרוא עוד ממעלליהם של איתן ודניאל, שני שובבים שהצרות רודפות אחריהם. הפעם הם בבחינת הילד שצעק "המלך הוא עירום", אבל ההיסטוריה מחייבת שהמערכת לא תאמין להם. האיורים של שי צ'רקה, קריקטוריסט במקצועו, משעשעים. שורה תחתונה: הספר מצחיק, אפילו את ההורים, אבל כל הקוראים אמרו שהוא ארוך מדי.