הרימו עונג

מי שיחלוף בימים אלו ליד מרכז התרבות הלונדוני סאות'בנק, ממש על גדות התמזה, יתקשה להתיק את עיניו ממראה יוצא דופן: על גג מרכז התרבות הגדול באירופה ניצבת ספינת קיטור גדולה, חרטומה פונה לכיוון הנהר והיא משקיפה על המים הגועשים תחתיה. הספינה הזאת היא בעצם מלון קטנטן בן חדר אחד בשם A Room for London, שהפך באחרונה לאחד הפרויקטים המדוברים בבריטניה, ולמועמד לפרס העיצוב הבריטי.

בשנה החולפת A Room for London הוא ככל הנראה חדר המלון המבוקש ביותר בלונדון. השבחים שהרעיפה עליו קהילת המעצבים והאדריכלים, יחד עם העובדה שהוא אירח שורה של אמנים ואנשי רוח מהשורה הראשונה (לורי אנדרסן ודיוויד ברן אף קיימו הופעות בחלל הזעיר), תדלקו באזז תקשורתי אדיר וביקוש עצום: כל הלילות במלון הוזמנו בתוך 12 דקות. למעשה, הפרויקט הוקם כמלון פופ־אפ לזמן מוגבל והיה אמור להיסגר, אבל נוכח ההיסטריה שהוא עורר הוארכה פעילותו גם לקיץ הקרוב. המחיר, בהתאם, עלה ל־300 ליש"ט ללילה.

A Room for London. האדריכל דיוויד קוהן: "זה עונג ילדותי ממש לצפות בספינה הזאת שיושבת על גג" צילום: Charles Hosea

A Room for London הוא פרי שיתוף פעולה בין האמנית פיונה באנר (Banner) והאדריכל דיוויד קוהן (Kohn) - כוכב עולה בשמי האדריכלות הבריטית ומי שכבר הוביל כמה פרויקטים ציבוריים ופרטיים מרתקים, ובהם עיצוב הפנים של מרכז תרבות שנבנה בסמוך לכפר האולימפי ומסעדה באקדמיה לאמנויות בלונדון. השניים, מספר קוהן, קיבלו השראה מ"לב המאפליה", ספרו הקלאסי של ג'וזף קונרד המתאר מסע בסירת קיטור במעלה נהר אפריקאי, ובדרך בוחן מחדש את המושגים המערביים נאורות ותרבות.

לא מדובר בספינה שהוסבה למלון, אלא בשלד פלדה שעוצב בצורת ספינה. החלל הפנימי מצומצם מאוד (14 על 4 מטרים), אך מעוצב למופת בגוני עץ חום־אדמדם. פינת האוכל עוצבה כמושבים בתוך אונייה, החלונות עגולים ומרובעים כאשנבי ספינה, המיטות פשוטות, והעלייה לחדר הקריאה מתבצעת בסולם. גם האביזרים עוצבו בסגנון של פעם: החל בכיור, בברזים ובמראה בחדר האמבטיה, המחוברת לזרוע צירים מתקפלת, וכלה במנורה דמוית העששית בחדר הקריאה.

האדריכל דיוויד קוהן: "מיקום החלונות ביחס לבניין מאפשר לך לראות את הנהר מתחתיך ולהרגיש ממש על המים. בכלל, אתה חשוף לגמרי למה שקורה בחוץ: כשסוער, אתה בתוך הסערה, ממש כמו בים"

"זה התחיל כמודעה בעיתון", מספר קוהן (40). "ארגון Artangel לקידום האמנות ופרויקט Living Architecture, שמנגיש את הארכיטקטורה המודרנית, הכריזו על תחרות לעיצוב חדר לזוגות ליממה אחת, ושהופעות יוכלו להיות חלק ממנו. השטח על גג הבניין הוגדר כחלק מהבריף. האפשרות לנהל שיתוף פעולה עם אמן היתה מרגשת מאוד; פניתי לפיונה באנר, שאיתה עבדתי בעבר, ולשמחתי היא הסכימה.

"היה לנו ברור שאנחנו לא רוצים לעשות משהו שילבש חזות ארכיטקטונית וזהו; הבנו שחייב להיות כאן תוכן סמלי. כיוון שהמיקום יושב על לונדון, ולונדון עצמה יושבת על נהר, הרעיון היה פשוט לקחת משהו מוכר ולהוציא אותו מהסביבה הטבעית שלו, וכך הגענו לאונייה. ומזה בעצם אנשים כל כך נהנים, זה עונג ילדותי ממש לצפות בספינה הזאת שיושבת על גג.

פינת האוכל עוצבה כחדר תצפית צילום: Charles Hosea

"הבחירה בספינה היתה גם דרך לדבר על לונדון מפרספקטיבה רחבה - לא לונדון שאתה רואה כשאתה בתוכה, אלא לונדון כמרכז סחר בינלאומי. לכן חיפשנו סיפורי מסע שקשורים ללונדון, והיומן של ג'וזף קונרד עוסק במסע מלונדון לקונגו, כך שעשינו מאמצים רבים לעצב את המלון בדומה ל־Roi des Belges, הספינה הממשית שבה קונרד שט במעלה נהר קונגו. אגב, גם לספינה שלנו קוראים כך, ושמה כתוב על הירכתיים.

אפילו חלון חדר האמבטיה עוצב כצוהר. "כיוון שלונדון יושבת על נהר, הרעיון היה לקחת אונייה ולהוציא אותה מהסביבה הטבעית שלה צילום: Charles Hosea

"נעזרנו בתמונה של הספינה של קונרד ובתיאורים מהספר, אבל זה סיפר לנו בערך 10% מהספינה, ואת השאר היינו צריכים לדמיין ולהמציא. למשל, המצאנו את טורבינות הרוח מעל ביתן התצפית. גם בעיצוב הפנים שתלנו התייחסויות מפורשות ל'לב המאפליה': על הקיר תלינו מפה של נהר קונגו, ולצדה מפה של נהר התמזה, כך שאפשר לנהל מסע דמיוני. בכניסה השארנו את 'יומן הספינה', ספר שבו האורחים מוזמנים לתעד פרטים על כיוון הרוח, מזג האוויר, צבע העננים, גוון המים".

אף אחד במשרד לא אמר שהצבת ספינה על גג היא טירוף?

"עבורי הרעיון הזה מעולם לא נראה מוטרף. כלי שיט הם מבנים מתוחכמים מאוד: הם חייבים להיות ביתיים מאוד, פרטיים מאוד, וגם מאוד מרוכזים ומוגנים. כך שזו ארכיטקטורה מאוד קיצונית. סירות מגלמות את עקרונות היסוד של הארכיטקטורה: אדם לא זקוק לארכיטקטורה כשהוא בתוכה; מה שחשוב בארכיטקטורה הוא שהיא מאפשרת לדברים אחרים לקרות, יוצרת קשרים, בונה זיקה נעימה לסביבה שבה היא נמצאת".

המטבח נראה כלקוח מאונייה צילום: Charles Hosea

מה הרושם שהפרויקט מייצר?

"ידענו שמבחוץ אנשים מיד יזהו את זה, וישר ישאלו את עצמם למה ספינה, למה שם. זה יוצר תגובה מיידית, משום שכלפי חוץ הפרויקט לא מסביר את עצמו. לכן רצינו שהפנים יהיה מאוד שונה: אף שהמבנה הוא מאוד קטן, יש בו לובי, חדר ארוחת בוקר, חדר שינה, מרפסת, הרבה חדרים קטנים, ואז אתה עולה במין מגדל לתוך קומה קטנה יותר המעוצבת כחדר קריאה עם ספרייה, ומשם אתה יכול לעלות קומה נוספת לתוך הגג. ישנו מסע שלם שאדם יכול לעבור בתוך הספינה הזאת. החוויה היא עשירה מאוד: אתה חשוף לגמרי למה שקורה מחוץ לחלונות; אם סוער בחוץ, אתה בתוך הסערה, ממש כמו בים. המיקום של החלונות והמיקום של הבניין הוא כזה שאתה רואה את הנהר מתחתיך ומרגיש ממש על המים".

מה הרעיון בהזמנת סופרים והוגי דעות?

"ארטאנג'ל, שהיו שותפים בפרויקט, יצרו תוכנית של הזמנת אמנים ומוזיקאים שיוכלו לדבר על נושאים רלבנטיים לתכנים שלו ולחוויה של לונדון. בין היתר לנו שם סופר מקונגו, חוקר בריטי שכתב על הפזורה האפריקאית, וחוקר כתבי ג'וזף קונרד. כל מי שהתארח ללילה יוצר נרטיב חדש משלו, מקליט את הרשמים שלו והופך לחלק מבניית הפרויקט, ופשוט מרתק לצפות בזה. בכל לילה יש דייר חדש, אבל די קשה להשיג שם חדר ללילה, כי זה מאוד פופולרי".

אתה עצמך התארחת שם?

"כן, רעייתי ואני בילינו שם לילה בינואר אשתקד, והיה מקסים ומאוד קר. הייתי כל כך נרגש שרציתי לא לצאת למשך שלושה ימים לפחות, כדי למצות את החוויה. זה מקום שאפשר להירגע בו, כי אתה באמצע עיר כמו לונדון, אבל אתה מרגיש לגמרי מבודד, לגמרי פרטי. זאת תחושה מוזרה. זה גם מאפשר לך להתרשם מלונדון ביתר תשומת לב".