המהפכה הדיגיטלית

ב־2007, הרבה לפני שהשיח החברתי הפך שגור בפי כל, הוקמה "גרילת תרבות", קבוצה שארגנה מחאות שירה ואמנות ספונטניות בסגנון הפלאש מוב. הקבוצה השתתפה בשורת מאבקים חברתיים ופוליטיים, בהם המאבק למען מלצריות קופי טו גו; "שירת אקירוב" – מחאה מול ביתו דאז של שר הביטחון; "משוררות נגד האח הגדול" - נגד חוק המאגר הביומטרי; "שירת הבדואים" - במחאה על פינוי הכפר אל־ארעקיב; ו"שירה סוציאלית" - תמיכה במאבק העובדות הסוציאליות.

מחר יושק כתב העת של הקבוצה, "לרוחב" - כתב עת מקוון, פוליטי וחינמי, המכיל 130 עמודים של שירה, פרוזה, מסות ואמנות בעברית ובערבית. עם המשתתפים בו נמנים אבי בוחבוט, ארז ביטון, יונית נעמן, עמיחי שלו, ראג'י בטחיש, תאמר מסאלחה, עידית גבאי, עתליה שחר, דני רוזנברג ורבים אחרים. כתב העת יושק בבית העם בת"א, שהפך בית לאמנים ופעילים חברתיים.

מתי שמואלוף, מיוזמי הקבוצה ומעורכי כתב העת, מספר: "כבר ב־2010 הרגשנו שפעולות אד הוק של גרילת תרבות לא מספיקות, ורצינו לחשוב על פעולות לטווח הארוך, שייגעו בתהליכי עומק בחברה. אבל נעמה (גרשי - ד"ק) גרה אז בארה"ב, ובדיוק לאלמוג (בהר - ד"ק) נולד ילד (שניהם מעורכי הגיליון - ד"ק). אחר כך חששנו שנושא הגיליון 'חורבן' יהיה מנותק מהמציאות, בעקבות ההתעוררות החברתית. רצינו להראות שחורבן הוא לאו דווקא שלילי, ויכול להיות מקום גם ליצירה ולא רק לקטסטרופה. לאו דווקא חורבן פוליטי, גם חורבן אישי, טראומה כבסיס ליצירה".

אתה מרגיש שאתם משפיעים?

"הרבה מאבקי עובדים ומאבקים פוליטיים קיבלו סיקור תקשורתי בעקבות היוזמות שלנו. המאבק הראשון שלנו, למען מלצריות קופי טו גו, נחל הצלחה – למחרת האירוע נענו דרישות המלצריות; במאבק העובדים נגד חברת אקרשטיין השתמשה השופטת בסיסמה שלנו 'העובדים אינם מרצפות משתלבות'. אבל יש מקומות שנכשלנו, כמו מפעל פולגת בקריית גת".

ישנה טענה שאמנות פוליטית הופכת את האמנות והשיח הפוליטי לרדודים.

"אני מכיר את הטענה, אבל בישראל של 2012 האמנות חייבת לעסוק בנושאים פוליטיים, זה חוסר אחריות לא לעשות את זה."

מתי שמואלוף. "חשוב להביא את מה שנשאר בשוליים ולפעול ממקום של חוסר סיפוק" צילום: עזרא לוי

המחאה החברתית הפכה אתכם לרלבנטיים יותר או פחות?

"המחאה הפכה את השוליים למרכז. בהתחלה, כשבאנו מהשוליים, כולם יצאו נגד וכתבו מאמרים נגדנו. היום הרבה יותר קל ליוצרים חברתיים שהשירה שלהם באה מהשטח. אתה רואה סיסמאות כמו 'העם דורש צדק פואטי', וכבר לא הזוי לשמוע שיר של יודית שחר. המחאה גם הולידה את איגוד המשוררים – שכיום משתף פעולה עם המדיטק בחולון. ועדיין, חשוב להביא מה שנשאר בשוליים, ממקום של חוסר סיפוק, ולהראות שיש עוד מקום לפעולה".

מה הייחוד של "לרוחב"?

"הוא מאוד פתוח ומגוון בדעות שלו, זו גם אחת הפרשנויות לשם 'לרוחב'. אנחנו מאוד חברתיים, לכן האתר וכתב העת פתוחים ובחינם. חשוב לנו לשמור על תרבות נגישה".

מה התוכניות לעתיד?

"כרגע אנחנו לא מתכננים את הגיליון הבא, גם כשנולד לך ילד אתה לא חושב על הילד הבא. אולי בעתיד נשקול להוציא גרסה מודפסת".

1 באוגוסט, 20:00, בית העם, רוטשילד 69 ת"א, gerila.co.il/wide01.