מרתיעים ומפחדים
בין הטילים בדרום לדיבור על תקיפה באיראן , מדד החרדה הלאומי בעלייה . האם ביבי באמת מתכוון לתקוף או אולי זה סוג של כיפת ברזל דיפלומטית
כיפת ברזל היא פיתוח ישראלי מתוחכם. מפתחיו זכו בפרס ביטחון ישראל. לדאבוננו לא די בכיפה כדי למגר את התקפות הטילים מעזה. כשהג'יהאד האסלאמי, או מי שזה לא יהיה, מחליט לשגר טילים לדרום הארץ, כיפת ברזל מסקלת את פגיעת הטיל באחוזים גבוהים, לא את כולם.
משה עמי מאשקלון
"את רואה שהחליפה של נתניהו תפוחה באזור הכיסים?", טענה. לא ראיתי. במצב רוחה החרדתי כל כיס אוויר עשוי להיראות כמו F15, חשבתי. "הוא מסתיר שם משהו", היא התעקשה. ניסיתי להרגיע אותה שנתניהו לא משחק ב־F15 בזמנו החופשי, אף שאין לי מושג קלוש. הנאום של נתניהו הצליח להלחיץ לא רק את ע'. אלי ישי החוויר, פואד הפחית קילו נוסף ממשקלו, לבני ניסתה לדבר להגיונו, יחימוביץ' הזהירה ויש מי שבייאושו הציע לרתום את לינדנשטראוס למאמץ לעצור את הרכבת האווירית לאיראן. וכשהשם לינדנשטראוס עולה מקבלי ההחלטות מחפשים מקלט.
נציגי המחאה החברתית, שישבו ביציע, נראו מהורהרים. אולי מפאת גילם הם לא מיהרו להסיק מסקנות סופניות כמו חברי הכנסת, ואולי כי היו עסוקים בהתחשבנות בינם לבין עצמם. דפני ליף וחבריה ישבו מאחורי זכוכית משוריינת, איציק שמולי וחבריו ישבו ביציע המיועד לאח"מים. ליף טענה שבחרו להתיישב במרחק סמלי מהח"כים. שמולי לא אמר שהוא לא יכול לסבול אותה. עוד לא ראש ממשלה אבל מקפיד לשמור על ממלכתיות, גם כשמנסים לסתום לו את הפה. שניהם, וכל אחד לחוד, עשו הקיץ עבודה ראויה להערכה והכנסת לא יכלה להרשות לעצמה להתעלם מהם. ריבלין החמיא להם. נתניהו החמיא לטרכטנברג ולעצמו.
בדקתי שוב ושוב. נתניהו לא אמר בשום מקום בנאום שישראל תתקוף באיראן. הוא רק אמר שאיראן מסוכנת, וזה הספיק לחצי עולם כולל ע' להשתכנע שהוא וברק כבר מחממים מנועים. בדיעבד אפשר לומר שהופעתו היתה מבריקה. עם שני משפטים ונקודה ביניהם נתניהו השיב למדינת ישראל את כוח ההרתעה. ואחרי אישורי הבנייה בירושלים וחסימת הכספים לרשות נותר רק להמתין לשחרורו של פולארד. כוח הרתעה אמור לסייע בקבלת החלטות גם לידידים.