ארץ המצוירים

בתחילת שנות השמונים, כשחזר מלימודי אנימציה בצרפת, הקים נועם משולם סטודיו קטן לאנימציה ביפו העתיקה. בסטודיו הזה נוצרו לאורך השנים סרטים כמו "כספיון", "הפיל שרצה להיות הכי" ו"דירה להשכיר", ופרסומות עם מותגי אנימציה כמו קרלו, שוגי, ביסלי ובמבה.

כיום משולם עובד על הפקת שלושה סרטי קולנוע באורך מלא, וממשיך להוביל את אחד מבתי המלאכה לאנימציה המרכזיים במדינה. השבוע יקבל את תואר יקיר Animix, הפסטיבל הבינלאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה שייפתח בשלישי בסינמטק ת"א. בשיחה עם "כלכליסט" מסביר משולם למה קשה להקים תעשיית אנימציה בישראל.

איך מממנים אנימציה בארץ?

"קיבלנו מהקרן לקולנוע כ־500 אלף דולר למימון הסרט 'מעלה הקרחות' המבוסס על סיפורו של אפרים סידון, ולפני שלושה חודשים מימון לפיצ׳ר נוסף שנקרא 'ארמון החול'. הפרויקט הכי קרוב ללבי הוא 'בין חולות ושביל קליפות' המבוסס על יצירתו של נחום גוטמן, והוא נתמך על ידי קרן רבינוביץ׳. כלומר, המימון הראשוני בכל שלושת הסרטים מגיע מקרנות קולנוע וזה מסמן לדעתי עידן חדש בארץ. כיוון שאנימציה היא יותר בינלאומית מקולנוע רגיל, יש לה סיכוי טוב יותר לקבל מימון בחו"ל".

מה הסטטוס של "מעלה קרחות"?

"היינו מוכנים כבר לפני שלוש שנים, אבל עם חצי מיליון אי אפשר לעשות הרבה. כיום לא עושים סרט אנימציה בפחות מ־5 מיליון דולר. כרגע השלמנו את התקצוב לנקודה הזאת, ואנחנו עובדים על הפרה־פרודקשן".

יש מקום להקמת בית הפקה מקומי, עם המתחרים בדרום מזרח אסיה?

"על פניו תעשיית אנימציה היא לא יותר מדי כלכלית במדינה כמו ישראל. היא יכולה להתפתח עם האולפנים הגדולים בהודו, בסין או ביפן, שבהם יש מסורת גרפית ארוכה וכמובן כוח אדם זול. לפיכך רוב התעשייה בעולם עברה למקומות הללו. אבל בארץ המצב השתנה לטובה, וכיום אני רואה אנשים משתלבים בשוק המקומי, שהוא עדיין מאוד קטן. לא בטוח שאפשר לקרוא לזה תעשייה. אולי מדובר בתעשייה זעירה של מומחים".

איך אתה מחזיק סטודיו לאורך זמן במקום שאין בו תעשייה מסודרת?

"קודם כל בזכות עקשנות גדולה, ואני רוצה להאמין שגם בזכות מקצועיות. מה שבעיקר מחזיק אותנו הוא השילוב בין הצד המסחרי שלנו, כלומר הצורך להתפרנס בעזרת פרסומות, לבין רצון לעשות במקביל דברים אמנותיים ואישיים. כשאתה עושה פרסומות אתה חייב לחדד את היכולות שלך, להתעדכן בטכניקות החדשות ולהקפיד על רמת ביצוע גבוהה. אבל בלי תשוקה לעשות דברים אישיים ואמנותיים, זה לא יכול להחזיק מעמד".

משולם: "בשנים האחרונות אנשים חשופים יותר לאנימציה בגלל האינטרנט, והלימוד העצמי הפך קל יותר. הדור הצעיר מאד מעודכן" צילום: עמית שעל

כמה עובדים יש לך?

"זה משתנה, ויכול לנוע בין שבעה ל־50 עובדים. בזמן האחרון אני מנסה להעסיק פחות שכירים ויותר פרילאנסרים. זה אפשרי היום, כי יש יותר אנשים".

מה דעתך על הדור הצעיר בתחום?

"אני מלמד בבצלאל אז אני משוחד. מגיעים לשם אנשים מאוד מוכשרים ואני רואה איך הסרטים שלהם מצליחים בפסטיבלים בעולם. בשנים האחרונות אנשים חשופים יותר לאנימציה בגלל האינטרנט, והלימוד העצמי הפך קל יותר. הכלים הטכנולוגיים השתכללו, מה שגורם לדור הצעיר להיות מאוד מעודכן. הפער בין חוסר תעשייה מסודרת לבין כישרונם של אמנים בודדים כאן רק מתרחב".

אם היית צריך לבחור פרויקט אחד שמייצג את עבודתך, מה זה היה?

"כל הפיצ׳רים שלנו הם כאלה לדעתי. יש בהם תעשייה וגם אמנות, והם בעלי פוטנציאל להגיע לקהל בעולם ועדיין להיות ישראליים. השפה שהמצאנו נגישה לכולם".

לא כדאי לפספס בפסטיבל

פאנל משולש בהשתתפות ז'אן פלאנטו, שנחשב לבכיר הקריקטוריסטים הפוליטיים בצרפת, מישל קישקה ובהא בוכרי, קריקטוריסט פלסטיני.

מפגש עם ג'ו קיוברט, אמן הקומיקס האגדי שצייר את "איש הנץ", "באטמן", "ת'ור" ועוד. במסגרת הביקור תוצג תערוכה של עבודותיו בחולון.

לקט אוסקר: סרטי אנימציה שזכו או היו מועמדים לזכייה בפרס, וביניהם "עכשיו הקשיבו לזה" של צ'אק ג'ונס ו"אוקטאפודי", אחת מהפקות האנימציה הצעירות המצליחות בשנים האחרונות.

פוקוס על אנימציה צרפתית שבמסגרתו יקיים נשיא האיגוד הצרפתי לאנימציה הרצאות, ויוקרן "אמן האשליות" של הבמאי סילבאן שומה.

"להתראות מר כריסטי": מיוחד למיטבי לכת בתחום האנימציה. סרט באורך מלא של פיל מלוי, שזכה במקום ראשון בפסטיבל האנימציה של אוטווה.

לפרטים ולתוכנית המלאה: www.animixfest.co.il.