ניו יורק - שדרות

"אני חושב שהקהל היום פחות סקרן מבעבר", אומר ריצ'רד פנייה, מנהל המחלקה לקולנוע בלינקולן סנטר והמנהל האמנותי של פסטיבל הקולנוע של ניו יורק. "כשאני הייתי סטודנט, תמיד היינו רעבים ללמוד ורצינו לצפות בכמה שיותר סרטים. אנשים כיום סקפטיים לגבי קולנוע שאינם מכירים. בארצות הברית רק עכשיו מתחילים להתאושש מהלך רוח של סגירות כלפי העולם, שמאוד התחזק בתקופה של בוש, וחלחל לתרבות. לצערי התרבות האמריקאית כמעט לא מדרבנת אותך להיות סקרן כלפי שאר העולם".

לדעת קולנוע

היום נפתח בשדרות פסטיבל קולנוע דרום, המיועד לחובבי קולנוע שעדיין מפגינים סקרנות כלפי העולם. האירוע מציע, זו השנה העשירית, תכנים מהקולנוע הישראלי והבינלאומי, שכמעט ולא נראים על המסכים בארצנו. פנייה יתארח בשדרות ויערוך מפגש שבמהלכו יקרין מקבץ קולנוע תיעודי עכשווי ממקסיקו. בראיון ל"כלכליסט" הוא מספר על עבודתו בניו יורק ועל ניהול פסטיבלים וקידום קולנוע איכותי.

"אנחנו גוף פרטי שנוסד ב־1969, ונתמך בעיקר מתרומות וממכירת כרטיסים", מספר פנייה על המחלקה בלינקולן סנטר. "אנו ידועים בהקרנות קולנוע עולמי איכותי (איראני, קוריאני ועוד), שדרכו יכול קהל שוחרי הסרטים בניו יורק להתעדכן במצב הקולנוע מחוץ לארצות הברית. כיוון שאנו מעין 'מוזיאון' קולנועי בלי מטרת רווח, אנו יכולים לקחת סיכונים ולחקור טריטוריות חדשות, מצב שלא ייתכן במוסדות קולנוע אחרים".

אתם ידועים בעריכת רטרוספקטיבות מקיפות, משימה בעייתית בישראל, בעיקר בשל תקציב נמוך.

"כשאנשים שואלים אותי מה אני עושה בחיי, אני אומר שמעבר לתפקידי כפרופסור ללימודי היסטוריה קולנועית באוניברסיטת קולומביה, אני עוזר 'לכתוב' היסטוריה קולנועית. אני עושה זאת על ידי ארגון תוכניות ורטרוספקטיבות שיעזרו לאנשים לדעת יותר על קולנוע. לדוגמה, בשנה שעברה ארגנו רטרוספקטיבה על קולנוע שוודי עם יותר מארבעים סרטים. זה קולנוע שמוכר בעיקר דרך מספר מצומצם של במאים מתקופת הקולנוע האילם ואינגמר ברגמן, אבל יש הרבה ביניהם, ואת זה עזרנו לגלות".

פסטיבל הקולנוע בניו יורק, שעליו אחראי פנייה, הוא מפסטיבלי הקולנוע המרכזיים והאיכותיים בארצות הברית. מדי שנה מוקרן בו אוסף איכותי של כעשרים וחמישה סרטים מרחבי העולם. גם פסטיבל קולנוע דרום לוקח החלטות אמיצות לגבי בחירת הסרטים שיוקרנו בו.

"יש פסטיבלים שרואים עצמם כפנורמות או כאנציקלופדיות, ומנסים לכלול בתוכנית את כל הסרטים שרק אפשר להשיג", אומר פנייה. "זו לא השיטה שלי. פסטיבל הסרטים בניו יורק הוא אירוע שבוחר סרטים בקפידה, באופן מאוד סלקטיבי, ויש בו מספר מקומות מוגבל. אנחנו לא מראים סרטים שיש להם בהכרח פוטנציאל רווחי בקופות, אלא סרטים שמאתגרים את אמנות הקולנוע".

ריצ'רד פנייה עם וודי אלן בניו יורק. עוזר לכתוב היסטוריה קולנועית צילום: איי אף פי

בפסטיבל שלך אין פרסים. מדוע?

"אני מעולם לא נהניתי ממנהג חלוקת הפרסים, ובייחוד הרגשתי את זה בביקורי האחרון בפסטיבל קאן. פרסים נוטים להרעיל את האווירה בין הבמאים והקהל. במאים בקאן שלא קיבלו השנה פרסים כועסים ותוהים מדוע אחרים קיבלו פרס בעוד שהתגובות על סרטיהם היו פחות טובות. כמו כן, כיוון שאנו פסטיבל כה קטן, אנו נוטים לחשוב שהפרס הוא בעצם הבחירה של סרט מסוים לפסטיבל. אחרי הכל, אנו מקבלים בקשות של כאלפיים סרטים ובוחרים רק 25".

בלינקולן סנטר ערכתם רטרוספקטיבה לעמוס גיתאי. מתוכננות סדרות נוספות של קולנוע ישראלי?

"בהחלט. ב־1998 עשינו רטרוספקטיבה לקולנוע הישראלי לכבוד חגיגות היובל, אך היתה בעיה להשיג עותקים רבים בפילם. כמו כן, אנו מראים מדי שנה סרטים ישראלים בפסטיבל הקולנוע היהודי. משנת 2000 הקולנוע הישראלי הפך לדעתי לבין המעניינים בעולם, עם תפוקה אדירה שלא מראה סימני ירידה. אני תוהה אם זה קשור למספר הגדול של בתי ספר לקולנוע בישראל".

סרטים מומלצים

1. "חתולים על סירת פדלים". זוג תיכוניסטים (דנה פרידר ומיכאל מושונוב) שטים בירקון, והחתול שלהם נופל למים שזוהמו בחומרים רדיואקטיביים בידי האדמירל (שמואל וילוז'ני).

2. "טוני מנרו". סרטו עטור הפרסים של הבמאי הצ'יליאני פבלו לארין משרטט על רקע הדיקטטורה של פינושה את דמותו של ראול, רוצח סדרתי עם אובססיה לגיבור הסרט "שיגעון המוזיקה".

3. "קרלינג". סרטו של דני קוטה, מהבמאים המבטיחים בקנדה, מספק מבט חד על חייהם של אב ובתו המתגוררים באזור כפרי מרוחק ומושלג בקוויבק.

4. "המחפורת". סרטו של הבמאי הסיני וונג בינג, שצולם בלי אישור הרשויות בסין, ומתאר את קורותיהם של אסירים וסוהרים במחנה עבודה במדבר גובי.

5. "האנושות". הזדמנות לצפות בסרט שזיכה את ברונו דומו בפרס של חבר השופטים בקאן. סיפורו של מפקח משטרה מלנכולי החי עם אמו בעיירה קטנה.