שבוע החוסן הלאומי
"לא חשבנו שנידרש למחלקת שבים"
כך אמרה במשדר החוסן פרופ' נעה אליקים רז, מנהלת מחלקת שבים ומחלקה פנימית ה׳, בית החולים בילינסון. היא הדגישה כי "השיקום הוא מאוד ארוך"
"מחלקת השבים היא המצאה ישראלית, זה לא משהו שאי פעם חשבנו שנידרש לו", כך אמרה פרופ' נעה אליקים רז, מנהלת מחלקת שבים, בית החולים בילינסון, בשיחה עם עמיר קורץ, כתב כלכליסט, שנערכה במסגרת משדר החוסן הלאומי של כלכליסט.
כיצד המחלקה בעצם הומצאה?
"בנובמבר 2023, כאשר היה ההסכם הראשון, הייתי חלק מהצוות שטיפל בנשים המבוגרות בבית החולים שניידר. כאשר העסקה הזאת הסתיימה, התחלנו להתכונן ולהכין מחלקה בבילינסון לקבלת השבים הבאים. ידענו שיהיה מדובר באנשים מבוגרים בעיקר, והתחלנו להתכונן ולהכין פרוטוקולים לבניית המחלקה".
בפועל, מדובר בסוג של לימוד מחדש של ענף ייחודי של הרפואה.
"יש בעולם קצת ספרות על הנושא, אפילו בישראל יש ספרות על מעקב ארוך טווח על שבים משבי – זה מידע שקיים ממלחמת יום הכיפורים – אבל מה שעשינו היה גם להסתכל לאחור על הספרות וגם לנסות ולחשוב על כל ההיבטים שאנו עלולים להיתקל בהם — הנפשי, הפיזי וכל דבר אחר — ולכסות את כל התסריטים האפשריים".
האם יש תכונות הניתנות לזיהוי אצל שורדי השבי שהקלו עליהם?
"החטופים הם השבר הגדול ביותר בחוסן הלאומי, והשבים ושיקומם מסמלים תהליך של החזרת החוסן של החברה הישראלית. מדובר באנשים מדהימים הנלחמים למען מי שנשאר מאחור. בעיניי חוזקם של אנשים אלה נובע מגמישות מחשבתית, היכולת להסתגל לסיטואציה. אנו מכירים, למשל, תופעה של התחברות עם שובים, זה מנגנון הישרדות מתוחכם ואנשים שיכולים להראות גמישות מחשבתית ולהתנהל בתוך הסיטואציה. להיות מסוגל לקרוא סיטואציה, זה נותן הרבה כוח. יש הרבה תושייה, הרבה אומץ, אלה מנגנוני הישרדות הפועלים בצורה מעוררת הערצה".
אחרי שחגיגת השיבה מסתיימת, השורדים נותרים להתמודד מחדש עם חיי היום־יום.
"השיקום הוא מאוד ארוך והרגע הקשה שלו הוא דווקא בשחרור מבית החולים. אנו מסתכלים על תהליך מתמשך, יש אשפוז במחלקה, שהיא קפסולת מעבר מהשבי לחופש, אלה ימים מאוד חשובים כי יש כאן מעטפת המאפשרת את המפגש השקט ואיחוד המשפחות, עם הגנה מהעולם החיצון. מה שבנינו בבילינסון הוא מאוד הדרגתי. אחרי השחרור עוברים לפורמט של אשפוז יום שיקומי ואז עוברים לפורמט של מרפאת שיקום שבים, שם המפגשים הם בפורמט של מרפאה".
