קרב ענקים
מאסק ואלטמן מתמודדים על עתיד ה-AI
כשהאיש העשיר ואולי גם החזק בעולם, אלון מאסק, מחליט להשתלט על OpenAI ולנשל את המייסד המיתולוגי סם אלטמן, זה חייב להפוך מכוער: שניהם רוצים לשלוט בפיתוח הבינה המלאכותית, וכשקיבל סירוב פומבי, מאסק איבד את העצבים
קבוצת משקיעים בהובלת אלון מאסק הגישה השבוע הצעה לרכישת OpenAI תמורת 97.4 מיליארד דולר. מנכ"ל החברה סם אלטמן דחה את ההצעה בפומבי - דווקא ברשת החברתית שבבעלות מאסק - והשיב בעקיצה: "לא תודה, אבל נשמח לרכוש את טוויטר ב־9.74 מיליארד דולר, אם תרצה". התגובה עוררה זעם מצד מאסק, שכינה את אלטמן "Swindler" ובהמשך צייץ ל־215 מיליון עוקביו: "Scam Altman". הוא אף הודיע, באמצעות עורך דינו, כי הוא וקבוצת המשקיעים שלו מוכנים להשוות כל הצעה גבוהה יותר שתוגש לרכישת OpenAI - מהלך שממחיש את גישתו האסטרטגית: שימוש בהון נרחב ככלי להשגת שליטה.
העימות בין שניים מהשחקנים המרכזיים בעולם הבינה המלאכותית חורג הרבה מעבר להקנטות בטוויטר. זהו עימות המשקף את המתחים המובנים בתעשייה שבה כוח, כסף ואידיאולוגיה מתערבבים לכדי מאבק שליטה חסר רחמים. לכאורה מדובר בקרב עקרוני - כיצד יש לפתח בינה מלאכותית ומי יכול להבטיח שימוש אחראי בטכנולוגיה רבת־העוצמה ביותר שפותחה אי פעם. בפועל, זהו קרב בין שני ענקים המנופפים במיליארדי דולרים כדי להוכיח עליונות, רגע לפני שכל אחד מהם מסביר לציבור מדוע הוא, ולא אף אחד אחר, הוא האיש הנכון להוביל את האנושות לעתיד בלתי ודאי.
שורשי הסכסוך בין מאסק לאלטמן נטועים עמוק ב־2018, אז הוביל אלטמן שינוי מבני ב־OpenAI, שבה היה מאסק משקיע מוקדם. המעבר ממודל ללא מטרות רווח למודל היברידי איפשר לחברה לגייס יותר הון ולהרחיב את פעילותה, אך גם סימן את נקודת השבר בין השניים. מאסק טוען עד היום כי עזב את החברה בשל השינוי הזה, בעוד אלטמן טוען כי מאסק ניסה להשתלט עליה וכשל. שני הצדדים מגובים בעובדות: אלטמן אכן הכניס את מיקרוסופט כמשקיעה דומיננטית ושינה את המודל העסקי, ואילו תכתובות היסטוריות מוכיחות שמאסק ביקש שליטה מוחלטת ב־OpenAI. כך נוצרו מחנות יריבים - לא רק של מעריצים, אלא גם של תפיסות עולם סותרות לגבי עתידה של הבינה המלאכותית.
כל אחד משני הענקים הללו טוען כי הוא היחיד שיכול להבטיח את הפיתוח האחראי של בינה מלאכותית כללית - מערכת שעתידה, על פי התחזיות, להשתוות ואף לעלות על היכולות האנושיות. OpenAI הוקמה כדי להוביל פיתוח זה באופן מבוקר, אך מאסק טוען שהיא סטתה מדרכה, ולכן הקים את המתחרה xAI. השאלה המרכזית היא האם המאבק הזה נובע מדאגה כנה לעתיד האנושות, או פשוט מהתחרות חסרת הרסן על שליטה בתעשייה מבטיחה.
בשלב זה הקרב בין מאסק לאלטמן חורג הרבה מעבר ל־OpenAI. מאסק, ללא כל תפקיד ציבורי רשמי, מחזיק בכוח אדיר בזירה הפוליטית האמריקאית: הוא וצוות מצומצם של יועצים פועלים תחת משרד היעילות (DODGE) שמטרתו לקצץ את תקציב הממשל הפדרלי. המשרד משפיע על החלטות הנוגעות למשרדי העבודה, החינוך והאנרגיה, ואף על תוכניות ביטוחי הבריאות Medicare ו־Medicaid, שעליהן נסמכים כמעט 150 מיליון אמריקאים. במסגרת DODGE מקדם מאסק פיטורים המוניים, קיצוצים במענקי מחקר ובתוכניות סיוע, ואף מנסה לשנות את מערכת התשלומים של האוצר האמריקאי - הכל לכאורה מתוך תפיסת עולם עסקית טהורה.
במקביל, אלטמן פועל לא רק לגיוס הון ל־OpenAI לפי שווי של 300 מיליארד דולר, אלא מקדם את פרויקט סטארגייט - יוזמה ליצירת תשתית חישובית חסרת תקדים, עם השקעה של חצי טריליון דולר לבניית מרכז נתונים מתקדם. מאסק הביע ספקות פומביים בנוגע ליכולתו של אלטמן לממן את הפרויקט, תוך שהוא ממשיך להדגיש את חשיבותו של הון נרחב כמנוף להשגת שליטה בשוק. בזמן שמאסק רוקם עסקאות מאחורי הקלעים כדי למקסם את כוחו הפוליטי, אלטמן מקדם מהלך שיבסס את שליטתו במרחב המחשוב העתידי.
בתוך כל זה, הצעת הרכישה של מאסק ל־OpenAI נראית יותר כקרב אגו מאשר כמהלך אסטרטגי מחושב. מאסק מגייס 100 מיליארד דולר - סכום בלתי נתפס לרוב האנשים - כדי לחזור ולשלוט בחברה שממנה נבעט לפני שמונה שנים. אלא שבמקום לעורר דיון על האבסורד שבכך, אלטמן מגיב באותה מטבע, ומנופף ב־10 מיליארד דולר, לא כהצהרת כוח, אלא כבדיחה על שווייה של טוויטר, כיום X. שנון? אולי. אבל הבדיחה על חשבוננו.
מאסק ואלטמן אינם רק שני יזמים יריבים. הם הפכו לסמל של מאבק רחב הרבה יותר על השליטה בעתיד הבינה המלאכותית - תחום שלטענתם יעצב מחדש את הכלכלה, החברה והכוח הפוליטי בעולם. שניהם מתהדרים בכוונות טובות, אך השאלה האמיתית היא האם מדובר באמת בדיון על "פיתוח אחראי", או ברצון לשלוט. בין שאיפות אישיות למיליארדי דולרים שעוברים מיד ליד נותרה שאלה אחת פתוחה: האם הקרב הזה מתנהל לטובת הציבור, או רק לטובתם של הטייקונים.
