הקברניטהיפרסוני, קשיש וקטלני: כמה מסוכן הטיל ששיגרה סוריה לישראל?
הקברניט
היפרסוני, קשיש וקטלני: כמה מסוכן הטיל ששיגרה סוריה לישראל?
טיל מערכת ה-S200 חולל מהפכה כשהושק בשנות השישים, הציג ביצועים חסרי תקדים ואף הפיל F16 ישראלי ב-2018. מדוע שיגרה סוריה טיל כזה לשטחנו השבוע, ואיך עשוי הצעד הזה לסבך את אסד עם האיראנים?
שלום, כאן הקברניט; טיל היפרסוני ענק, מסוכן ביותר, ובעל ראש נפץ גדול פי עשרה משל כל רקטה חמאסית חדר השבוע מסוריה לישראל בלילה שבין שבת לראשון. במקום מפגש קצרצר עם כיפת ברזל ואחיותיה, שייט הטיל כמעט 400 ק"מ באין מפריע, ממש טיול רומנטי לאור ירח.
הטיסה נקטעה בפיצוץ בלתי צפוי באוויר, שהרעים ברוב חלקי הארץ ואף המטיר רסיסים על רהט. בנס, לא נפגע אף אחד. איך נתנו לטיל הזה לחצות את כל המדינה, מה כל כך מסוכן בו, ומה יקרה בפעם הבאה שכזה טיל יגיע מסוריה? אלו שאלות טובות, שראויות לתשובות טובות.
בואו נתחיל בלהכיר קצת את הטיל הזה: קוראים לו S200 וגה, והוא נולד בברית המועצות ב-1967. הוא מוכר במערב גם בשם SA5 גאמון. למה זה זאת? מה רע ב"וגה"? פשוט בימי המלחמה הקרה לא ידעו האמריקאים וחבריהם לברית נאט"ו איך קוראים הסובייטים למערכות הנשק שלהם, בטח כשיש הרבה גרסות שנשלחות להמון מדינות.
נשק הגנתי רוסי התגלה רק בעבודת ביון מערבית או תוך כדי לחימה, ומפעם לפעם - גם במצעדים ומטסים, כשבקרמלין רצו להפחיד מישהו. ובשום מקרה לא סיפרו לעולם איך קוראים לכל כלי משחית. לכן הומצא מפתח שמות נאט"ו - כינויים חלופיים שניתנו במערב למטוסים, מסוקים, טילים, מכ"מים, אוניות ועוד.
וגה נולד כשברית המועצות הבינה שאין לה איך להגן על עצמה מפני מתקפה אטומית על קולית: מפציץ ה-B58 האסלר המהמם, ודור חדש של טילי שיוט מהירים אותם אפשר לשגר ממפציצי B52 איימו להפוך את מוסקבה לגיהנום רדיואקטיבי.
האתגר היה משולש: ראשית, מהירות המפציצים והטילים איפשרה חדירה לעומק השטח, בגובה אליו יתקשו טילים רגילים להגיע. כך שהמענה חייב להיות טיל מיירט שטס מאוד גבוה.
שנית, היה עליו לתפוס את המפציצים כמה שיותר מוקדם, שלא יספיקו לשגר את מטען המוות שלהם, ולכן נדרש הטיל החדש לטוס לטווח חסר תקדים, של מאות קילומטרים ובמהירות כזאת שלאף אויב לא יהיה סיכוי לברוח.
22 צפייה בגלריה
מפציץ B52 אמריקאי ממריא עם טיל שיוט על קולי תחת כנפו. נו, השפיץ שקרוב לגוף
(צילום: USAF)
ושלישית, מדובר במערכת שפשוט אסור לה להיכשל; מספיק מפציץ אחד עם פצצת מימן אחת ומוסקבה תיראה כמו שריפה במוזיאון שעווה. ולכן, הפגיעה צריכה להיות כמה שיותר מדויקת וכמה שיותר קטלנית.
חברת אלמז הרוסית, שעוד נדבר עליה הרבה, הצליחה: עד כדי כך, שכשהופיעו נתונים מודיעיניים ראשונים על מערכת וגה, כל האנליסטים במערב היו בטוחים שזו הונאה או תעמולה. הביצועים נשמעו כמו מדע בדיוני.
הטיל הזה קרע את הרקיע במהירות של מאך 6.3, קרוב לפי שניים מכל טיל נ"מ שקדם לו. הוא הגיע לטווח של 300 ק"מ, וטס במסלול קשתי שלקח אותו לרום של 130,000 רגל, גבוה מכל מטוס אפשרי.
אל המטרה הוא הגיע מלמעלה, במהירות של מאך 4; אף מפציץ בעולם לא היה יכול להתחמק מכזה דבר. ואלו ביצועים שלא היו לאף טיל נ"מ אמריקאי ב-1967; ביצועים שאין לאף טיל נ"מ אמריקאי גם היום.
איך הצליחה חברת אלמז? היא פשוט בנתה מפלצת: טיל באורך עשרה מטרים, ששוקל יותר משבע טונות. אנחנו מדברים על טיל נ"מ בגודל של סקאד והרבה יותר כבד ממנו; כמה כבד? את הסקאד וכל הציוד שלו אפשר להסיע ממקום למקום על משאית של עשרים טון, את וגה - לא. זה, נכון להיום, הטיל נגד מטוסים הכי כבד שבנתה האנושות.
איך מרימים בכלל דבר כזה לאוויר? עם ארבע רקטות עוצמתיות, שבוערות פחות מחמש שניות ואז מתנתקות, ומאפשרות ל-S200 להדליק מנוע בעוצמה של טיל בליסטי.
איך פגע במטרה? עד שהגיע וגה, טכנולוגיית ההנחיה הרוסית השתמשה בשילוב של מכ"מ ופיקוד רדיו: האנטנה קלטה את המטרה, הטיל יצא לעברה, וקיבל תיקוני מסלול מרחוק בהתאם לאיך שרואים אותה במכ"מ. אבל השיטה הזאת לא אמינה מטווחים ארוכים, וכל טעות תהיה פשוט גדולה מדי.
אז הסופר-טיל החדש קיבל מערכת ביות מכ"מ פסיבי: האנטנה מהקרקע משדרת אל המטרה ו"מאירה" אותה, ואנטנה בחרטום הטיל קולטת החזרים מהמטרה. הטריק הזה יתחיל לפעול כשהטיל מתקרב למטרתו, וכך יאפשר פגיעה מדויקת גם ממרחק של מאות קילומטרים.
טילי וגה היו מאוד חכמים, במונחים סובייטיים של שנות השישים: בגוף הטיל פעלה מערכת מסובכת של פליטת דלק בהתאם למרחק, גובה וכיוון המטרה, כדי לצמצם משקל ולשפר זריזות.
92 תוכניות שונות יופעלו לפי הצורך. למשל, בגובה נמוך וטווחים קצרים, יוגבל הדחף והמהירות תהיה מאך 3, כדי לצמצם את הסיכוי שהטיל יפספס. הרי יש לו יותר הפרעות של החזרי מכ"מ מפני הקרקע, ופחות זמן להתגבר עליהן.
22 צפייה בגלריה
1. שיגור, 2. נסיקה, 3. הפרדת ארבע רקטות ההאצה ו-4. פיצוץ מאוד גדול
(צילום: Almaz-Antey)
כדי להשיג את הקטלניות הנדרשת, קיבל הטיל הענק מטען נפץ ענק: פצצה של 217 ק"ג, עטופה עשרות אלפי כדוריות מתכת. הרעיון היה לייצר סלט-מפציץ גם אם החטאנו אותו בעשרות מטרים. ולמטען הזה הצטרף משהו מאוד חשוב: משדר קטן השמדה עצמית.
הרי טילים מחטיאים כל הזמן, ופה מדובר בהגנה זירתית - ירי ממדינה אחת כשהיירוט יכול להתבצע מעל מדינה אחרת. וכידוע, מה שעולה חייב לרדת ואף אחד לא רוצה שייפול לו בגינה טיל שלובש מידות של אוטובוסים.
אז הבנו למה הטיל הזה כל כך גדול, חזק ומהיר. אבל איזה סיכוי יש לכזה מין דינוזאור בן 55 מול חיל האוויר הישראלי? מה הוא כבר יכול לעשות למטוסי הקרב הכי מתקדמים בעולם, בידיים הכי מיומנות שיש?
טוב, להפיל אותם; בפברואר 2018 פגע טיל וגה קרוב למטוס F16i ישראלי, שטף אותו במבול של רסיסים, והצוות הצליח לנטוש בשלום. איך פגע? כי הסורים שיגרו מספר טילים ממספר כיוונים, ונוצר תרחיש בו לא ניתן לחמוק מפגיעה.
אם היו יורים טיל בודד, זה לא היה קורה: בימינו לא קשה לחמוק מה-S200 קינמטית, כלומר לתמרן בזווית ובתזמון שלא יאפשרו לו לשמר נעילה ולהגיע לנקודת המפגש עם המטוס שלכם.
יש לו עוד נקודות תורפה: למשל, סינון גרוע של החזרי אותו מהקרקע. זה אומר שאם תנמיכו מתחת ל-5,000 רגל, אנטנת הטיל לא תבדיל בינכם ובין הרצפה. אבל קשה להגיב הגנתית לכמה טילים שבאים ביחד, בטח כשהם גם כל כך מהירים.
אך מאז הוסקו המסקנות בצה"ל ולכן גם לא נפלו מטוסים. וזה לא שהסורים הפסיקו לנסות: טילי S200 הם האמצעי המועדף על השכנים שלנו להרתעת מטוסינו. בעשר השנים האחרונות חלפו טילי וגה בשמי ישראל לפחות חמש או שש פעמים. במקרה אחד הרחיק טיל והגיע עד לקפריסין.
במקרים אחרים הטילים שחדרו לישראל יורטו: אין אף צבא בעולם עם ניסיון, אמצעים וכישרון לחיסול טילים כמו פה בארץ. מה שמחזיר אותי אל אותו לילה בתחילת השבוע: למה לא חוסל הפולש? מה, הגיע עם פתק מההורים?
קודם כל, קחו בחשבון שהיינו יכולים להפיל אותו בכל שלב. כל טיל שנורה ממדינת אויב, בין אם מדובר במשימה הגנתית או שעבדאללה נשען על הכפתור - כל טיל כזה מנוטר בידי סנסורים ישראלים מרגע השיגור.
אלה מכ"מים חכמים שמחוברים למחשבים שמבינים לאן הוא מתקדם, באילו קצב וכיוון - וכך ניתן לדעת בדיוק היכן הוא הולך ליפול. הפעם, לקח אותו הנתיב לשטח מבודד בדרום מערב הנגב, הרחק מכל מקום יישוב, היכן שיסכן רק מחילות נופש של שפיפונים.
וכפי שהזכרתי, מדובר בטיל שעף מאוד גבוה; אם היו נורים לעברו מיירטי כיפת ברזל או קלע דוד, היו נופלות ארצה גם חתיכות שלו וגם חתיכות שלהם - ובגלל גובה השיוט, הרסס היה מאיים על שטח גדול מאוד.
הוערך גם שהסורים יפעילו כל רגע את ההשמדה העצמית, הם הרי עשו זאת במקרים קודמים; הם לא ירצו שטיל כזה ייתרסק בשטח ישראל כשעליו תוכניות הטיסה ומידע טכני אחר. אבל זה לא קרה; הסורים פשוט לא לחצו על הכפתור.
הטיל החליט לבד שמיצה את הטיול, ובעודו מאבד גובה ואנרגיה החל להסתחרר, להישבר ולהתפרק - עד שהתפוצץ וטלטל בתים בכל הדרום, שילוב של עוצמת המטען וגובה הפיצוץ. מדוע לא הושמד מרחוק?
סיבה אחת יכולה להיות כשל טכני; הסוללה משדרת אות רדיו בתדר שקל לחסום או לשבש, ומדינת ישראל היא אלופת שביל החלב בלוחמה אלקטרונית. יתכן שחסימות באזור הסוללה בסוריה השפיעו על יכולת התקשורת שלה עם הטיל אי שם בשמי הנגב. אבל ישנה סיבה הרבה יותר מעניינת: יתכן שאסד עשה לנו דווקא.
כן, זה לא סוד שלסוריה נמאס מפעילות חיל האוויר בגזרת הצפון, וטיל שלא שוגר לעבר מטוסיו ועף 400 ק"מ לתוך שטחנו יכול להיות מסר אזהרה עוצמתי מאוד.
טכנית, זה אפשרי: למערכת ניהול האש של סוללת S200 יש מצב תרגילי, בו משגרים אל מטרה מדומינת. אפשר להגדיר נתיב באזימוט חוצה-ישראל. אבל לא כל מה שאפשר לעשות גם כדאי. בטח כשאתה אסד, השכנה שלך היא ישראל ואיראן יושבת בסלון.
הסיבה היא לא רק שטיל כזה שפוגע בבית והורג פה אנשים ישגר את הסורים לסבב אש מול צה"ל - סבב בסופו יימחק להם חלק מאוד מורגש מהצבא. הסיבה היא שעצם השיגור הוא חתיכת אסון בשביל אסד, שיכול להטיל את סוריה למערבולת שקשה לדמיין.
אתם מבינים, לצה"ל יש מדיניות מאוד נוקשה בכל הנוגע לאש נ"מ על המטוסים היפים שלו: סוללה יורה? סוללה חוטפת. אין הנחות, אין פטורים, כולם כולל כולם.
לסוריה אין איך לתקן משגר S200 או מכ"מ שנפגעו, ומדובר בסוללה שהיא לא ניידת; אפשר לפרק אחת ולהעביר מגזרה אחרת, אבל זה פרויקט בינוי שיעלה מיליונים וייקח שבועות במקרה הטוב. זו תשתית שצריך להקים, סיפור מההפטרה.
ותשכחו גם מלהזמין סוללה חדשה: ייצור ה-S200 נגמר בערך באמצע העונה החמישית של סיינפלד; ורוסיה לא הולכת להרים מחדש פס ייצור רק כי אסד עצבן את השכנים ועכשיו יש לו חור בהגנה.
22 צפייה בגלריה
איור סוללת S200 וגה: במרכז יש מחפורות עם עמדות ואנטנות, מסביב משגרים, והטילים מגיעים אליהם עם מסילת ברזל
(צילום: Almaz-Antey)
בכלל, כל גרם אלומיניום ברוסיה, כל צ'יפ מתאים וזוג ידיים מיומן מוקצים אך ורק לייצור טילים עבור המלחמה באוקראינה. מה שאסד אולי יצליח לארגן, במאמץ וביוקר - תהיה סוללת S300, המערכת שהחליפה את ה-S200. אבל פה תיכנס לפינה מול ישראל: מדובר בטיל מסוכן בהרבה, שצה"ל קבע כקפיצת מדרגה.
אותו אי אפשר יהיה לירות בתור מסר או הרתעה; והעונש על הפעלת S300 עשוי להיות כבד - למשל, השמדת סוללה שלמה. המחיר: 120 מיליון דולר, לא כולל שירות.
וסוריה תהיה חייבת לסגור איכשהו את החור שלה בהגנה; הרי כל מה שנתקף אצלה משויך לאיראן - והאיראנים עלולים להגיד לאסד תשמע, ממחר אנחנו מגינים על עצמנו בשטח שלך.
התלות הסורית באיראן לא תאפשר לו להתנגד יותר מדי - ולסוריה יזרמו כוחות זרים ואיתם השפעה דתית זרה, התלות תתהדק ועוד מאה מיגרנות שהמדינה ממש לא צריכה.
אני באמת מקווה שסוריה תשכיל להתרסן מול ישראל. אולי כבר התחילה; בליל רביעי דווח על תקיפה נוספת בשטח סורי, והפעם אף טיל לא עלה לאוויר. אך יתכן שזו אנומליה; טילי נ"מ עשויים לחלוף בשמי ישראל, ולמרות שהם מנוטרים ברציפות ויש סיכוי זעום שיזיקו - הוא עדיין קיים.
לקינוח, אם אתם גרים בדרום או מטיילים בסביבה ונתקלים במשהו שנראה כמו חתיכה של טיל - אני יודע שאנחנו ישראלים וזה כמעט נגד הדת שלנו - אבל בחיאת, אל תיגעו.
וזה לא רק כי בטילים כאלה יש כימיקלים שיכולים להעיף לכם ציפורן מהאצבע; כל טיל אויב הוא הזדמנות מודיעינית ללמוד, לפרק, להבין אותו יותר טוב - וכך לשפר את הסיכויים לחמוק מהם בחזית בעתיד וכמובן ליירט אותם בעורף. אז אם ראיתם שבר טיל, דווחו למשטרה, ושם כבר ידאגו להודיע לצה"ל שיבוא לטפל בעניין. טיסה נעימה!
