הקברניטעזה פה ליד; למה טסים אליה עם מיכלי דלק במקום עוד פצצות?
הקברניט
עזה פה ליד; למה טסים אליה עם מיכלי דלק במקום עוד פצצות?
בידונים - מיכלי דלק נתיקים - נועדו להאריך את טווח הפעולה וניתנים להשלכה במקרה של קרב אוויר. אבל לחמאס וחיזבאללה אין מטוסי קרב, והמיכלים תופסים מקום; אם האויב כל כך קרוב, למה לא לקחת במקומם עוד פצצות ולחסוך זמן וכסף?
שלום, כאן הקברניט; בתמונה הזו כאן אנו רואים מטוס F16 בריצת המראה, בדרכו למשימת הפצצה בעזה. חיל האוויר מפיץ תמונות כאלה כמעט כל יום, וגולשים עירניים קלטו בהן משהו משונה.
בואו נבחן רגע מה נושא המטוס, ונתחיל מהקצוות: אלו טילי אוויר אוויר מונחי חום. קל לזהות אותם לפי הסנפירים השפיציים שבחזית. למה לוקחים כאלה למשימת הפצצה? כדי לספק מענה במקרה של פולש מעופף בלתי צפוי, למשל כטב"מ איראני או תימני.
13 צפייה בגלריה
אוויר-אוויר בכחול, אוויר-קרקע בירוק, ומה זה האדום הזה שם למטה?
(צילום: חיל האוויר הישראלי)
נתקדם אל פנים הכנף: אנו רואים פצצות מונחות GPS - פצצות גדולות, שהן חימוש התקיפה במשימה הזו. ומה זה שם, מתחת לגחון? בידון - מיכל דלק נתיק; מה הוא עושה שם?
בידונים נועדו לספק למטוס תוספת דלק בדרכו ליעד, ואפשר להשליך אותם כדי להפוך את הכלי לקל יותר כשצריך להיות זריזים במיוחד - למשל, כאשר נכנסים לקרב אוויר.
גולשים עירניים שאלו אותי: כמעט בכל תמונה של מטוסי קרב במלחמה, רואים אותם עם המיכלים האלה. ובשביל מה? עזה ודרום לבנון הן מאוד קרובות, ונמצאות שתיהן עמוק בתוך רדיוס המשימה הטיפוסי של מטוסינו.
והרי חמאס וחיזבאללה לא מחזיקים חילות אוויר, כך שלא יהיה שום צורך בהטלת המיכלים וכניסה לקרב תמרון. גם שיקולי חמיקה מאש נ"מ פחות חזקים פה; ההטלות הן מרחוק, חיזבאללה ממעט לשגר טילים, אם בכלל - וחמאס יכול רק לדמיין.
אז למה לבזבז על המיכלים מתלה נשיאה? לא עדיף לקחת במקומם עוד פצצות, וכך לפגוע ביותר מטרות בכל גיחה? או אולי לשלוח פחות מטוסים - ולחסוך זמן, דלק, חלפים וכסף? זו שאלה טובה, שראויה לתשובה.
נתחיל מהסוף: מיכלי הדלק הנתיקים לא הולכים לשום מקום, ובשאיפה גם לא יתנתקו מהכנפיים והגוף - ויש לכך חמש סיבות טובות.
הראשונה היא לוקיישן: זה נכון שארצנו הקטנטונת גובלת גם ברצועת עזה וגם בדרום לבנון, אבל לא כל הבסיסים שלנו קרובים לגבולות ואזורי הפעולה ונו - מטוסי קרב לא מגיעים בנסיעה. הם ממריאים עמוסים בפצצות וכבדים מאוד, מה ששורף הרבה דלק בטיפוס אל גובה השיוט בו המנוע יותר יעיל.
בנוסף, גם לא טסים ישר למטרה: לעיתים קרובות נרצה לפגוע בבניין בעזה דווקא מצפון או מכיוון הים, בהתאם לצורת המבנה, לחימוש ולתוכנית התקיפה שלו.
כשממריאים עם תוספת דלק, אפשר להפעיל את כל בסיסי החיל לכל זירות הפעולה, ולהגיע מכל כיוון שנידרש.
13 צפייה בגלריה
מטוס F16 משייט למטרה עם פצצות מונחות לייזר, ומיכל נתיק תחת הגחון
(צילום: חיל האוויר הישראלי)
הסיבה השנייה היא מהירות: ככל שאני נושא יותר דלק, ולהתמיד במהירותי יותר זמן - וכך לקצר זמני גיחות. תוספת הדלק מאפשרת להמריא מבסיס רמת דוד שבצפון ולקרוע את השמיים עד חאן יונס.
כשמגיעים, שותלים פצצת ברד כבד במבנה שחמאסניקים יורים ממנו על צוות קרב של גבעתי, ואז שבים במהירות לבסיס ואחרי סבב טכני יוצאים להפצצה הבאה.
הסיבה השלישית היא כדי להתמודד עם מטרות שחייבים לתקוף בתזמון ספציפי. מה זה אומר? למשל, כאשר מתקבל מודיעין מדויק על מחבל בכיר שאמור להגיע אל מפקדה סודית. מה אם השעון שלו לא זמזם? נתקע בפקק? מאחר?
מיכלי דלק מאפשרים למטוסי הקרב לחוג באוויר ולחכות לו, בלי שיצטרכו להתרחק מהאזור לצורך תדלוק אווירי. כך ממתין חיל האוויר בסבלנות גם למחבלים שמתעכבים; כשיגיעו, יקבלו מה שמגיע להם.
הסיבה הרביעית היא גמישות מבצעית. זה לא משנה כמה טוב מתכננים ונערכים, מלחמות הן סיטואציה כאוטית בה הדרישה בשטח יכולה להשתנות ממש מדקה לדקה. משימה שהיתה חשובה לפני שעה ומטוסי קרב כבר נמצאים בתוכה יכולה להתבטל לטובת משהו אחר גם רגע לפני הטלת החימוש.
למשל, מבנה מטוסי קרב שכבר הפעיל את מערכות התצפית שלו ועומד לצלוף בפצצה מונחית לייזר על דלת של בונקר, יכול לקבל מיד קריאה לביטול - ולהידרש להגיע במלוא הסילון לגזרה סמוכה וליירט כטב"מ אויב. או נניח, לזהות כלי שיט, למצוא נקודה בה התרסק כטב"מ ידידותי, לפתוח מכ"מים ולהרתיע מטוס סיור רוסי, מה שתרצו.
האופי הבלת"מי של העניין אומר שלעיתים קרובות יצריך השינוי הזה פעולה מאוד מהירה, וכבר אמרנו שמטוסים זוללים דלק. אי אפשר להגיד "אוקיי, אני קופץ רגע לתדלק באוויר, בחיאת תגידו לנסראללה שיחכה עם הכטב"מ שלו" - ומיכל נתיק מאפשר להגיע יותר מהר.
והסיבה החמישית היא החשובה מכולן: בטיחות והישרדות טייסים. אתם מבינים, לחיל האוויר הישראלי יש את המערך הטכני הכי טוב בעולם, וצוותי קרקע שמצליחים לפתור אינספור תקלות בטרם ההמראה - אבל זו עדיין מלחמה. מספר הגיחות שובר שיאים, העומס חסר תקדים, ודברים יכולים להשתבש.
ובמצב כזה, תוספת דלק מובנית יכולה להיות ההבדל בין טייס שנוחת בשלום וטייס שנוטש בשלום - או נופל בקרב. ככלל, ברוב הליקויים הטכניים כדאי לצוות להיות עם עודף דלק ולא עם חוסר בו.
כך יוכל להגיע מהר יותר לבסיס, ואף להישאר באוויר אם נגרם נזק שפוגע בעילוי (סיפרתי לכם פעם איך F15 ישראלי נחת בשלום עם כנף אחת, פשוט כי נתן גז).
אם המטוס צריך להיות קל יותר כדי שהשליטה בו תהיה יותר נוחה, אפשר פשוט להשליך את המיכל: זה הרעיון של "נתיק". כך שמיכלי הדלק הללו יכולים לשפר את סיכויי ההצלחה במקרי חירום, כדי שכל הצוותים שיצאו למשימה גם יחזרו - ועם אותו האווירון.
שימו לב שיש מטוסים שפחות מדגמנים בידונים - בראשם ה-F35 החמקן. את כל החימוש והציוד שלו הוא נושא בתא פנימי, וזהו אחד הדברים שעוזרים לו להישאר חמקן; כנפיים חלקות פירושן פחות החזרי גלים ופחות סיכוי לגילוי.
דוגמה טובה אחרת הוא ה-F15 לדגמיו, שהוא פשוט סופרטנקר: במיכלי פנים הגוף ומיכלי הצד האווירודינמיים שלו הוא נושא יותר מ-15 טון דלק; יותר מש-F16 שוקל.
כן, ה-F15 גם מאוד גדול וכבד, ומנועיו זללנים - אך בזכות אווירודינמיקה חכמה ושטח כנף עצום, מתקבל טווח טיסה ארוך מאוד גם בלי מיכלים נתיקים. מתי נושא ה-F15 בידונים? כשהמשימה ארוכה, מורכבת או מצריכה מהירות גדולה במיוחד.
בשורה התחתונה, תקיפות בלבנון ובעזה עם מיכלי דלק נתיקים אינה בזבוז של מתלי נשיאה; בזכותם מצליח חיל האוויר לעמוד טוב יותר במשימותיו, תחת פחות סיכונים. אחרי המלחמה אספר לכם איך נולד מיכל הדלק הנתיק, נציץ יחד להיסטוריה המפתיעה שלו ותראו איך בעזרתו נוצחו הנאצים. בינתיים, שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
