סגור
עו"ד אילן בומבך ו שמחה רוטמן בדיון ב בג"ץ על עילת הסבירות 12.9
עו"ד אילן בומבך (מימין) ושמחה רוטמן, בדיון אתמול (צילום: אלכס קולומויסקי)

פרשנות
הדיון בבג"ץ סיפק דוגמה חיה של מציאות ללא סבירות

ממופע האימים של רוטמן נגד השופטים, דרך קריאות הביניים של גוטליב ועד הזלזול במגילת העצמאות מצד עו"ד בומבך - הדיון בעתירות נגד ביטול עילת הסבירות נתן הצצה לשלטון החדש, שמתייחס בביטול למורשת ולסמלים של המדינה. נקודת האור היתה עו"ד ענר הלמן, נציג היועמ"שית, שהשמיע את הקול הצלול, הערכי והברור ביותר

1. הדיון בבג"ץ בעתירות נגד ביטול עילת הסבירות הנפיק כמה ציטוטים מעניינים של השופטים. אף פעם לא ברור עד כמה הציטוטים האלה מבטאים את רחשי לבם וכוונותיהם, או שהם נועדו לאתגר את באי כוח הצדדים כדי לקבל את התשובות האמיתיות למה שמטריד אותם.
על 15 השופטים להכריע בשתי שאלות – האם בסמכותם לבטל חוק יסוד, ואם כן, האם החוק לביטול עילת הסבירות מצדיק את הביטול הזה. אלה שייעצרו בסירוב לגעת בחוק יסוד ממילא לא ימשיכו לבחון את פגיעתה של ביטול עילת הסבירות - האם אנושה היא או לא.
שתי השאלות משיקות לא רק לשרידותה של הדמוקרטיה, אלא להשקפת עולמם, המקצועית ובכלל, של השופטים. המיון בין שמרנים לליברלים לא ממצה את כל מרחבי הדילמה אליה נקלעו הפעם. ככל שינסו להצטמצם לד' אמותיה של הסוגיה המשפטית, הם לא יוכלו להתעלם מההקשרים הרחבים יותר. וההקשרים האלה נחתו אתמול באולם במספר דרכים.
2. הטיעון של עו"ד ענר הלמן, בא כוח היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, היה המובהק, הצלול, הערכי והברור ביותר בהנגשת הטיעון המשפטי למציאות חיינו האמיתית. כשהממשלה אומרת "תסמכו עלינו", זה בדיוק הסימן שאין על מי לסמוך - הבהיר לכבודם. כשהכנסת מדברת על "פרשנות מקיימת" (התחכמות שמותירה את החוק על כנו אבל מפרשת אותו בצמצום), אז תדעו שבדקנו, ואין דרך להגיע לכך, הבהיר שוב.
הלמן ייצג את עמוד השדרה הזקוף ביותר שעדיין קיים בשירות הציבורי ובקרב שומרי הסף. בהרב-מיארה פתחה עליה את שערי הגיהנום של הממשלה ומסרבת להתכופף ולהתיישר לפי הסרגל העקום שלה. את העמדה שלה היא מקווה להנחיל גם לשופטי בית המשפט העליון, או לפחות לרובם.
3. השופטים כולם ראו אתמול דוגמה חיה ובועטת של השלטון החדש, אופיו וכוונותיו, בדמותו של ח"כ שמחה רוטמן שביזה אותם בשידור חי כשטען כנציג ועדת חוקה. במובן זה רוטמן השלים את הלמן כתמונת ראי והזמין את השופטים לבחור ביניהם. רוטמן לא רק איים על השופטים שלא יעזו לגעת בחוק יסוד, הוא גם הסביר להם שאליטה אוליגרכית כמותם שעסוקה רק בכבודה ומעמדה מעולם לא קידמה את האינטרס של העם. את זה רק הוא יודע לעשות, כנציג של סיעת קנאים-משיחיסטים-גזענים. את הרוח הגבית לרוטמן סיפקה מאחור טלי גוטליב. וכל זה, מיינד יו כמו שאומרים, בדיון על סבירות.
4. הסיפור של מגילת העצמאות עלה בדיון על מקור סמכותה של הכנסת לחוקק חוקי יסוד. ההקשר המשפטי חשוב פחות, מה שחשוב הוא עוד חתיכה בפאזל, עוד פיסה מקלסתרו האמיתי של השלטון החדש שנחשפה אתמול. בנוסף לרוטמן וגוטליב קיבלו השופטים עוד עדות לזלזול העמוק של השלטון החדש במורשת שמסמלת את הציונות, ההיסטוריה והקמת המדינה. "37 אנשים שאיש לא בחר בהם חתומים על ההכרזה וביניהם לא היה ערבי אחד והיו רק שתי נשים", מיסגר בא כוח הממשלה, עו"ד אילן בומבך, את האבות המייסדים.
שאפו על דאגתו לערבים והנשים שכידוע מצויים במרכז תשומת לבם של לקוחותיו הנוכחיים, ממשלת ישראל ושריה. אבל חשוב יותר הוא הדמיון בביטול האנשים שלא נבחרו. האם הוא מתכוון גם לשופטים שלא נבחרו? בומבך הסתבך כאן, שלא בטובתו ולא בכוונתו, בין הכבוד שהוא באמת רוחש לשופטי העליון לבין תעמולת שולחיו בגימודם וביטולם ככאלה שלא נבחרו. בכל מקרה, השופטים קיבלו עוד מסר לביטול והזלזול של השלטון החדש – גם בהיסטוריה של המדינה וגם בהם.
5. השופט השמרן אלכס שטיין מעיד על עצמו שהוא פורמליסט של טקסטים. מבחינתו, מופעי האימה של רוטמן וגוטליב הם אוויר חם ותו לא. בנוסף, הוא לא ממש מתרגש מביטול עילת הסבירות. אם ייתקל בפעולה שלטונית מופרכת, שרירותית, הזויה, הוא כבר ימצא את הדרכים לטפל בה גם אם ייטלו ממנו את הסמכות להכריז עליה כבלתי סבירה.
כאן עולה שאלה שקשה היה למצותה אתמול – מה היקף הפגיעה בהגנה על זכויות אדם או אינטרסים חיוניים אחרים כתוצאה מגדיעת הסבירות? ועד כמה נהיה חשופים במרחב שבו שטיין לא יוכל להושיע אותנו עם ארגז הכלים האלטרנטיבי שלו?
לעניין זה טענו נציגי זכויות אדם ונציגי הגנת הסביבה. בא כוחם של קציני וחיילי צה"ל, עו"ד עודד סבוראי, הזהיר מפני הפגיעה שצפויה מהדין הבינלאומי עקב החלשת עצמאות שומרי הסף המשפטיים - מהפצ"ר, דרך היועץ המשפטי ועד בית המשפט העליון. הלמן ועו"ד נדב ויסמן היטיבו לתאר את האיום הממשי על הליבה הדמוקרטית.
הבעיה היא שכולם דיברו על פגיעה עתידית, פוטנציאלית, פגיעה שקשה לשופטים לשים עליה את האצבע, ללכוד אותה באופן ממשי אל תוך תודעתם. אולי תסייע להם הדוגמה הבאה. בג"ץ ביטל בזמנו את בתי הכלא הפרטיים. סיבה אחת היא בגלל שאין להפריט כוח שלטוני, אבל היתה סיבה נוספת - הפגיעה העתידית בזכויות האדם של האסירים כשיוכפפו לכוח פרטי שאינו המדינה.
בדומה, מותר גם כאן לשקול פגיעה עתידית פוטנציאלית, בעיקר אל מול ההבטחות של בומבך ורוטמן שלא יאונה כל רע ויש על מי לסמוך – על הממשלה, על פיקוח הכנסת, ועל העם שיחליף בבחירות את מי שיפגע בו.
6. זה מתקשר להערה של הנשיאה חיות: תראו לי פגיעה אנושה בדמוקרטיה כדי שנבטל חוק יסוד. הערה שמקפלת בתוכה את הבעיה הגדולה של האירוע. בעיה שאין לה פתרון, בעיה שכל פתרון שיימצא לא יכבה את האש ורק יעמיק את השסע הגדול שהולך ונפער בחברה. בעיה שאין הסכמה ואפילו אין הגדרה על מרכיביה. מה זו סבירות? מה זו פגיעה "אנושה"? מה זה בכלל "דמוקרטיה"?
המשמעות היא שהאירוע המשפטי הגדול והחשוב בתולדות המדינה נע סביב צירים עמומים, סובייקטיביים, תלויי פרשנות; שהתוצאה, לכאן או לכאן, רק תעמיק את הקרע. לכל בעיה יש פתרון, אבל לפעמים כל פתרון הוא בעיה.
נניח שחלק מהשופטים יסברו שהפגיעה היא אנושה וחלק יסברו שלא. נניח שחלק יחשבו שהדמוקרטיה נפגעה אבל עדיין נותרנו דמוקרטיה. התוצאה היא שכל תוצאה צפויה בתיק הזה וכל רוב, לבטח בפער קטן, לא ישכנע את הצד שלא יאהב את התוצאה. את הבעיה הזו לא ניתן לפתור, אפשר רק לדבר אל מצפונם ותבונתם של 15 השופטים.
7. נדמה שבדיון אתמול מסתמן רוב הסבור כי לבית המשפט יש סמכות לבטל חוק יסוד. נדמה שגם השופטים השמרנים מבינים שאי אפשר להותיר את שתי רשויות השלטון, הממשלה והכנסת (שהיא משרתה הנרצעת של הממשלה) ללא פיקוח, ללא הגבלה על כוחן. אם השופטים האלה לא מבינים שהכוח הזה מנוצל לרעה לאחר ההדגמה החיה שקיבלו באולם, לאחר שהוצג להם המכלול המלא של חקיקת הדיקטטורה - הם פשוט לא ראויים לתפקידם, הם מחמיצים את גודל השעה.
לשופטים יש שלל כלים לבטל חוק יסוד - החל מהלכת "הדמוקרטיה המתגוננת", דרך סעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה (שמסמיך את בג"ץ לתת כל סעד) והיעדר הסדרת חוקי היסוד בחוק יסוד: החקיקה, ועד השימוש לרעה בסמכות המכוננת והתיקון החוקתי הבלתי חוקתי; אבל גם השכל הישר שאומר שחוקי היסוד לא ניתנו כתורה מסיני אלא כמזימה של אנשים רעים (אחד מהם ראיתם אתמול). ובאשר לעילת הסבירות שעל הפרק? אני הייתי מקשיב ליועצת המשפטית לממשלה. היא היום המגדלור שיש ללכת לאורו.