סגור
 היועמ"שית גלי בהרב מיארה ורה"מ בנימין נתניהו
היועמ"שית גלי בהרב מיארה ורה"מ בנימין נתניהו (צילומים: יואב דודקביץ , ענבל מרמרי )

פרשנות
רמיסת החוק, שנאה ושיתוק היועמ"שית: הממשלה מגבירה המתקפה על מערכת המשפט

הצעת החוק לביטול עילת הסבירות שתעלה להצבעה היום והמאמץ להצר את צעדיה של גלי בהרב מיארה מקבעים את הכיוון של הממשלה: סיכול ביקורת שיפוטית על החלטות מפלות, פרסונליות, שלא לטובת הציבור

אדי הדלק שבאוויר תרים אחרי הגפרור שיצית את הבעירה הגדולה. עילת הסבירות היא כרגע הטוענת לכתר. הכנסת אמורה להעביר היום בקריאה ראשונה את הנוסח הקיצוני ביותר של החוק, שמחסן נבחרי ציבור באשר הם מביקורת שיפוטית. בהמשך, לקראת קריאה שנייה ושלישית, צפוי ריכוך וכנראה שראשי ערים יוחרגו מהחסינות לביקורת. אבל, ברור לכול שזו עז שהוצאתה מהחוק לא תטהר את השרץ. הבעיות הגדולות יישארו - תיסלל הדרך להצרחה המיוחלת: דרעי - אין, בהרב מיארה - אאוט. דרעי חוזר לממשלה בניגוד לפסיקת בג"ץ והיועצת תפוטר מבלי שתיוותר לה הגנת בג"ץ.
מתי שמעתם את נתניהו לאורך שנותיו הארוכות כראש ממשלה מקונן על נזקיה של עילת הסבירות? שמענו אותו נואם על כל הסכנות החיצוניות והפנימיות שמאיימות על ישראל. הסבירות ממש לא נכללה בהן. מיריב לוין אף שמענו שבחים גדולים לגביה ועכשיו הוא התהפך עליה. היזם העיקרי הוא ראש ועדת חוקה שמחה רוטמן שהסתייע בעו"ד שמעון נטף מקהלת. הקרדיט לחוק ההפיכה המשטרית הראשון שצפוי לעלות היום הוא לציונות הדתית, לרוטמן, לנטף וקהלת. לא בכדי הגיע ראש הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' לברך את ועדת החוקה מיד לאחר שאישרה את החוק לקריאה הראשונה. זה לא חוק של נתניהו, זה חוק של סמוטריץ'.
יוזמי החוק ניסו לגייס לצידם מתנגדי סבירות כפרופ' יואב דותן ושופט בית המשפט העליון נעם סולברג. סולברג מנוע מלהגיב, אבל דותן הגיב גם בשמו. "נטף והיוזמים האחרים של הצעת החוק הנוכחית", כתב דותן, "אימצו את הטקטיקה הבאה: הם מסתמכים על דברי הביקורת שלי על הסבירות לצורך קידום הצעת החוק, אבל מתעלמים מהפתרונות שהצעתי ובמקומם מציעים פתרונות קיצוניים וגורפים שרחוקים מאוד מעמדותיי. במאמר מוסגר אעיר כי התרשמתי שהטקטיקה הזו מופעלת לא רק ביחס אלי אלא גם ביחס למבקרים אחרים של הסבירות, כגון השופט סולברג".
ביום רביעי שעבר, בו עבר החוק בוועדה, ענה דותן לשאלות חברי הכנסת. הוא הציע להעביר להם את נוסח הצעת החוק שלו שאותה הניח בשיחות בית הנשיא כחבר בקבוצה שכללה את פרופ' ידידיה שטרן, אריאל בנדור ויפה זילברשץ. רוטמן אמר "בוודאי שלח לנו", אבל לא דחה את ההצבעה על הנוסח הקיצוני שלו כדי לבחון את הנוסח של דותן. בכל מקרה, ההצעה עברה מהפח של הרצוג לפח של רוטמן.
הנה דוגמה חשובה מההצעה של דותן שאין בהצעת רוטמן: "רשות מינהלית תמלא את סמכויותיה ותפקידיה בהגינות, בשוויון ובתום לב, ללא משוא פנים וללא שיקולים זרים, תוך הפעלת שיקול דעת ותוך שמירה על טובת הציבור". למה אין בהצעת רוטמן את הדרישה הזו מהממשלה ומהשרים? למה ההצעה שנחזית כהצעת הוועדה מתמקדת רק בעקירת שיני בג"ץ, אבל למולה, כאיזון מחויב, אין קיבוע חוקתי של המובן מאליו - הטלת חובת אמונים על הממשלה? הסיבה ברורה, לממשלה אין כל כוונה למלא אחרי החובה לפעול בהגינות, בשוויון ובתום לב, ללא שיקולים זרים ולטובת הציבור. מהחובה הזו מתחמקת הצעת החוק וחושפת את תכליתה: לסכל ביקורת שיפוטית על החלטות שרירותיות, מפלות ופרסונליות שלא לטובת הציבור.
דותן מתפלמס עם רוטמן ונטף על המעשים המגונים שמבוצעים בעמדתו ומסכם: ‏״אין במשפט המשווה תמיכה לפתרון הקיצוני של חיסול טוטלי של עילת הסבירות כפי שמוצע בהצעת החוק״.
בראש דף המסרים הממשלתי בעניין ההפגנות מופיעה האכיפה הבררנית: היד הקשה מול מתנגדי ההתנתקות והמתנחלים אל מול היד הרכה מול מחאת קפלן ונגזרותיה. עוד ספין מגמתי ובעיקר שקרי. הכוח המשטרתי מופעל בהתאם וכתגובה לעוצמת ההפגנה ואיומיה. ניקח לדוגמה את האירוע של פינוי בית הכנסת בכפר דרום בזמן ההתנתקות. מניין הפצועים היה 31 שוטרים, 29 חיילים, 11 אזרחים. אפשר להניח שאצל כל משטרה, בכל מדינה אחרת, היחס לא היה כזה גרוע לרעת השוטרים והחיילים. ולכן השוואה להתנתקות היא מופרכת. עד כה במחאה הנוכחית, לפי המפכ"ל קובי שבתאי, הפגיעה בשוטרים אפסית באופן יחסי. אין אף שוטר שפונה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים.
היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב מיארה זומנה לישיבת הממשלה להסביר את מדיניות האכיפה. המדיניות הזו נקבעה בפסקי הדין של בג"ץ, והיא מבוססת על איזון בין זכות ההפגנה לבין אינטרסים אחרים כמו חופש התנועה. הממשלה ושריה מבקשים להנחיל את התפיסה שהפרת החוק בדמות חסימת ציר גוברת אוטומטית על זכות ההפגנה. הו, כמה נוגעת ללב הדבקות של שרינו לשלטון החוק בכל מחיר.
לעומת זאת, בית המשפט העליון דווקא הכיר באפשרות שפגיעה מידתית בחופש התנועה, גם כשהיא כרוכה בהפרת חוק, היא מחיר שיש לשלם כדי לחיות במדינה דמוקרטית. כמובן שהאיזון הזה לא מכתיב את ההיפך. הוא לא אומר שניתן לחסום ציר לאורך זמן ולשתק את תנועת הציבור ללא הגבלה. אלא שאת האיזון הזה, בוודאי הסבירה היועצת לממשלה ושריה, עושה המשטרה משיקולי שטח מקצועיים תוך עיוורון מוחלט למניע ההפגנה, תכניה וזהות המוחים. לכן, הנחיה של השר לביטחון לאומי למשטרה "לפתוח צירי תנועה בכל מחיר" יש בה להגביל את שיקול הדעת של המשטרה ולכן היא פסולה. לא בגלל שהנחיה כזו אינה סבירה ואינה לתכלית ראויה – היא כן. אלא בגלל שהיא לא נותנת את המשקל הראוי לערך המתחרה של חופש הביטוי וההפגנה. לכן ההנחיה הנכונה היא לעשות את המירב לפתיחת צירי התנועה בהתחשב בתנאי השטח והכלת הערך של חופש ההפגנה.
ההטרלה הפאתטית הזו של השוואה עם העבר מתעלמת, כרגיל, מההשוואות הפחות נוחות. המקום היחיד שבו יושמה כלשונה ההנחיה לפתוח ציר בכל מחיר הייתה בוואדי ערה באירועי אוקטובר 2000 ואז נורו למוות 13 אזרחים ערבים. תוצאה דומה לא נרשמה באף הפגנה במגזר היהודי. האם לוין וסמוטריץ' מבקשים לאמץ את הסטנדרט המחמיר הזה גם לקפלן, איילון ונתב"ג?
ההשוואה הנוספת היא לשרים סמוטריץ' ובן גביר שבעבר בילו הרבה מזמנם בצד של המפגינים ואז צידדו בלהט בחסימות כבישים כחלק מחופש הביטוי וההפגנה. סמוטריץ' שהיה תחת מעקב של השב"כ נעצר יחד עם ארבעה אחרים לאחר שנתפסו אצלם 700 ליטרים של דלק ושמן שעל פי החשד נאגרו כדי לפגוע בתשתיות ולמנוע את ההתנתקות. לבסוף לא הוגש נגדו כתב אישום, וכיום הוא ממובילי הדרישה למדיניות אכיפה מחמירה יותר בהפגנות. והוא לא רק נאה דורש אלא גם "נאה מקיים" באמצעות דוגמא אישית: לייק לציוץ של אחיו טוביה ששיתף תיעוד מאירוע דריסת המפגין בנתיבי איילון וכתב: "אני רואה אדם נורמטיבי שעומד בגאון מול חבורת פורעים ומתעקש על זכות היסוד שלו לחופש תנועה". עזבו אידיאולוגיה ותתרכזו בשנאה שנוטפת משני האחים האלה, במיוחד האח שמופקד כיום על עיצוב המשטר החדש שמבקשת קואליציית נתניהו לכונן כאן. האח שרק בשבוע שעבר טען ש"אכיפה בררנית היא רשע". אז מחאת קפלן לא פוגעת בשוטרים וחיילים כמו מחאת ההתנתקות, והשוטרים לא יורים על המפגינים כמו בוואדי ערה ושכל אחד יחליט מה בררני כאן ומה לא.
הזמנת היועצת המשפטית לממשלה לדיון היא סוג של הזמנתה לדין. לתת את הדין ואת ההסברים למה היא לא מונעת מהמחאה למרר לממשלה את החיים ולהניח לה להעביר בשופי ונחת את חוקי ההפיכה המשטרית. וכל זה נעטף תחת הכותרת העניינית שמיסגרה את הדיון: "הבהרת מדיניות האכיפה באשר לאיומים ופגיעה בנבחרי ציבור, קריאות למרי אזרחי ואי־ציות לחוק, חסימות כבישים ושביתות בלתי חוקיות".
השר דוד אמסלם אמר בסוף השבוע ב"פגוש את העיתונות" שאילו הדברים היו תלויים בו, "גלי מיארה־סער" כבר מזמן הייתה בבית. מיארה־סער הוא קרא לה – מכוון למינויה בידי שר המשפטים גדעון סער. אפילו יו"ר ועדת האיתור השופט אשר גרוניס התנגד למינויה, טען אמסלם, ובצדק, אבל כרגיל לא כל הצדק. אותו גרוניס התנגד גם ליועץ הקודם שמינה נתניהו, אביחי מנדלבליט והיו"ר שלפניו, השופט תאודור אור, התנגד למינויו של יהודה וינשטיין, גם הוא מועמדו של נתניהו.
אפשר לדון בכל סעיף לגופו. פגיעה בנבחרי ציבור? האם נתניהו שאל אי פעם האם העמידו לדין את פעילי הליכוד בשכר שהפעילו טרור אישי על חברי קואליציית לפיד־בנט? יש להניח שהיועצת הסבירה לו שמותר להפגין מול בתיהם של סמלי שלטון בתנאים והאיזונים המתחייבים. והחרדה הפתאומית לשלטון החוק? אין נזק ופיגוע גדולים לשלטון החוק מזה שחולל נתניהו כשהתייצב בפתיחת משפטו בבית המשפט המחוזי בירושלים, גורר עמו את הפודיום של ראש הממשלה, ומשלח ממנו חיצי רעל לליבת מערכת אכיפת החוק.
הדיון אתמול היה שלב במאמץ המתמשך של הממשלה להמאיס לבהרב מיארה את החיים ולגרום לה להתפטר מיוזמתה. בינתיים, החוק לא מאפשר את פיטוריה. ובנוסף, ככל שהממשלה ממררת את חייה, כך מתעצם מעמדה הציבורי בעיני חצי העם לפחות. נשיאת העליון אסתר חיות והיועצת הן שתי הנשים שהפכו לסמל המובהק ביותר של מלחמת הדמוקרטיה הישראלית על נפשה. והתעצמות חיצונית זו של מעמדה מתיישבת עם עוצמתה הפנימית. לא הגידופים של השרים ישברו את רוחה ובוודאי שלא זימונים מהסוג הזה לישיבות ממשלה כדי לתת הסברים. הסברים זה הדבר שהכי קל לה לתת בגלל שהיא, המשנים שלה ושאר בכירי המשרד, מיישמים את החוק והפסיקה שמרכיבים את המשפט הישראלי. מי שצריך לתת הסברים זו הממשלה שרוצה להפוך על פיו את המשפט הזה בשירות ההפיכה המשטרית. והממשלה רוצה ממנה הסברים על טיפולה במרי האזרחי ובקריאות לאי־ציות. שוב, את ההסברים חייבת הממשלה לתת. מדיניות התביעה בנושאים אלה מרוסנת. את הריסון הזה קבע היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז שהחליט שלא להעמיד לדין את הרבנים שהסיתו למרי ואלימות בתקופת ההתנתקות.
בהרב מיארה, בניגוד למקובל לחשוב, הכשירה מהלכים רבים של הממשלה כולל שינויים במחלוקת. והכל מתוך גישה עניינית ומקצועית. "חטאה" האמיתי הוא לא בהקשחת היד על המחאה אלא בסירובה לאשר עסקת טיעון או גישור לנתניהו ללא קלון ופרישה מהחיים הציבוריים.
המילה האחרונה היא של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן שאיבחן את הממשלה הנוכחית "מהקיצוניות ביותר" שהייתה עד כה בישראל. מצד אחד, איזה אנדרסטייטמט - מבין כמה, זו מהקיצוניות ביותר. מצד שני, מקובל אצל האמריקאים הסגנון של דבר חלש והכה חזק. הפעם הדיבור חזק ונקווה שהמכה לא תהיה חזקה יותר.
שערי הבית הלבן יישארו כנראה נעולים בפני נתניהו וצריך לקוות שהמחיר המלא לא יעלה לנו בפגיעה ממשית בביטחונה של ישראל. אולי ביידן שלח לנו מסר שצריך להדאיג אותנו? את הסבירות לכך אפילו רוטמן לא יכול לבטל.