$
משפט

הביטחוניסט שמסיים כמאובטח

פרקליט המדינה שי ניצן מסיים את כהונתו עם מאבטח צמוד ועם קריאות הסתה שמסמנות אותו כמי שמנסה לבצע הפיכה שלטונית. אלא שפועלו המקצועי אינו מעיד על התנכלות לשלטון ספציפי. בתחילת כהונתו לחם באולמרט, והוא קודם כל ביטחוניסט שגם הימין וגם השמאל מלאים טענות כרימון כלפיו. הוא נלחם בשחיתות אבל הגזענות בעיניו היא סכנה גדולה יותר. על פרקליט מוכשר, שאפתן, תחרותי, שנאמן לשליחותו ובעיקר לשולחיו, לעיתים עד כדי חציית קווים אדומים

משה גורלי 09:3515.12.19

"האם כך נראה מהפכן?", שאל פרקליט המדינה היוצא שי ניצן בכנס "מקור ראשון" שהתקיים לפני כשבוע. "הרי אין זה מתקבל על הדעת שאדם שהקדיש את חייו המקצועיים למאבק המשפטי בטרור; למאבק המשפטי בשחיתות השלטונית מכל קצווי הקשת הפוליטית; למאבק המשפטי בארגוני הפשיעה; למאבק על ערכיה של המדינה היהודית דמוקרטית — יקום בוקר אחד וינסה לבצע כאן 'הפיכה שלטונית' נגד השלטון במדינה".

 

 

 

סוג של סגירת מעגל, אירוניה וצחוק הגורל מלווים את פרישתו של ניצן השבוע. ניצן החל את דרכו כמתמחה של אהרן ברק בבית המשפט העליון ועוזר משפטי של דורית ביניש כפרקליטת המדינה. ועכשיו כשהוא מסתובב עם מאבטח צמוד ועם לוח מטרה לשטנה והסתה על גבו, הוא נושא עמו גם את שני המנטורים הגדולים שלו שמזוהים יותר מכל עם עיצוב האקטיביזם התביעתי פלילי מול הפוליטיקאים.  

משה קצב, אפי נוה, בנימין נתניהו ואהוד אולמרט. ניצן השפיע על מהלך כל אחד מהתיקים הללו משה קצב, אפי נוה, בנימין נתניהו ואהוד אולמרט. ניצן השפיע על מהלך כל אחד מהתיקים הללו צילומים: יריב כץ, עידן מילמן, עמית שאבי, אוראל כהן

 

השמות הבולטים במחזור שלו באוניברסיטה היו השופטים יצחק עמית ומיכל אגמון־גונן וכמה מבכירי הפרקליטות לדורותיהם כמו אלי אברבנאל (כיום שופט), ליאורה חביליו, אפרת ברזילי, אביה אלף ורונית עמיאל. בולטים מהשוק הפרטי הם עורכי הדין אבנר כהן ובני רוטנברג. ניצן היה מהמצטיינים ביותר בחבורה זו. את הפרק הביוגרפי הנדרש כאן נביא מנאומה של עו"ד דינה זילבר בכנס העמותה למשפט ציבורי בסוף השבוע:

"שי ניצן, פרקליט המדינה המושמץ, המוצג כ'סמולן' מופלג המנסה לבצע כביכול הפיכה שלטונית – האם מישהו יודע שמדובר בבן זקונים למשפחה ירושלמית בת חמישה ילדים, שאביו היה לוחם נועז להקמת המדינה – חייל בפלוגות הלילה של וינגייט ומפקד הדוידקה? שהוא עצמו התחנך בישיבה תיכונית (נתיב מאיר – מ"ג), לחם בגדוד 890 של הצנחנים, שירת 20 שנה במילואים בצנחנים ונלחם במלחמת לבנון? שבניו למדו בישיבות ובנותיו במדרשות הלכתיות לבנות לאחר התיכון, ולפני ששירתו שירות צבאי מלא? ששימש שליח עלייה ברוסיה ושכנע יהודים שחיו על גבול סיביר לעלות ארצה? שמשך כל שנותיו כפרקליט נחשב למגן הלוהט והמוכשר ביותר של כל זרועות הביטחון בעתירות נגדן לבג"ץ? שנחשב עד היום ל'יקיר מערכת הביטחון', שכן הצליח להביא למשל לדחיית עתירות נגד הסיכול הממוקד, שחרור מחבלים, מעצרים מינהליים של מחבלים, הסרת חסימות בשטחים ועוד, ל'מר ביטחון' ממש? זה האיש המנסה כביכול לבצע פה 'הפיכה שלטונית' מטעמים עלומים שאיש לא הסביר?".

 
פרקליט המדינה שי ניצן
פרקליט המדינה שי ניצן צילום: אלכס קולומויסקי

 

 

נתיבים שנויים במחלוקת

 

אז שמאלן הוא לא. מה כן? אלה שלושת המאפיינים המרכזיים שמגדירים את הפרופיל האישיותי והמקצועי של שי ניצן: שאפתן, נאמן וביטחוניסט.

 

תחרותיות ואמביציה מתגלמות בתכונה הראשונה שמציינים אנשים שעבדו איתו ומולו. נכון שכל ליטיגטור ניחן בדחף העז לנצח, אבל לניצן יש ממנו קצת יותר. והדחף הזה נרתם אצלו לא רק לשליחות הציבורית, אלא גם לטובת הממונים עליו, וגם לטובת ארגון שאותו הוא משרת.

 

הנאמנות הזו, תכונתו השנייה, הובילה אותו לא פעם לנתיבים שנויים במחלוקת. כך הגן בבג"ץ על הסדר הטיעון עם הנשיא משה קצב, אפילו שהגנה זו הטילה דופי באמינותן של המתלוננות. ניצן לא היה חלק מהצוות בתיק קצב, אבל כשנדרשו כישורי הטיעון המזהירים שלו כדי להגן על ההסדר המפוקפק, הוא היה שם. וכך היה כשנדרש לחלץ את מח"ש והמשטרה ממסקנות ועדת אור, שהצביעה על כמה מקרים של ירי קטלני לא מוצדק במהומות אוקטובר 2000 במגזר הערבי. תחשבו ש־13 יהודים היו נורים למוות בהפגנות, ועדת חקירה בראשות שופט עליון קובעת שהיו מקרים של ירי לא מוצדק, והפרקליטות היתה קוברת את המסקנות האלה. אין מצב כזה.

 

נאמנות לפרקליטות כארגון הוכיח ניצן גם במאבקיו עם הנציבה הילה גרסטל, בפרשות ד"ר מאיה פורמן־רזניק ואחרות שהובילו להפלת מתווה הנציבות של גרסטל ואת גרסטל למסקנות עגומות על התאמתו לתפקיד.

 

הנאמנות בייצוג שולחיו התבלטה במיוחד בתכונתו השלישית, ניצן הוא קודם כל ביטחוניסט. הנאמנות והביטחון נשזרים היטב בדבריו, כשמנה את מאבקיו בבג"ץ לאפשר לצבא את מקסימום חופש הפעולה בשטחים, מסיכולים ממוקדים ועד הרס בתים. "אכן, הריסת בתי מחבלים פוגעת לרוב פגיעה קשה גם בחפים מפשע המתגוררים בבית", אמר ניצן, "אך כיוון שגורמי הביטחון סבורים שצעד זה הוא חיוני למאבק בטרור, סברתי אז ואני סבור גם כיום כי מדובר בצעד שיש לספק לו הגנה משפטית. לא עשיתי זאת בחדווה". מן הסתם, גם לא היתה חדווה ב"מאבקים" נגד אמינותה של א' ממשרד התיירות או נגד כישוריה של ד"ר פורמן־רזניק, אבל ניצן היה שם. כך גם במאבקים הביטחוניים שבהם ייצג עמדות שלקו בעמימות מוסרית כמו העינויים וקלפי המיקוח (חטיפה והחזקה של חפים מפשע במאסר כקלפים למשא ומתן לשחרור רון ארד). לא זכורה עמדה ביטחונית שבחר לא להגן עליה.

 

כהניסטים החוצה

 

וכך זכה ניצן שגם השמאל וגם הימין מלאים טענות כרימון כלפיו. השמאל נוטר לו על השירות הנלהב מדי בהכשרת כל נבלה ביטחונית בשטחים. הימין נוטר לו עוד לפני שהגענו לתיקי נתניהו. הוא ריכז את עבודת המטה במשרד המשפטים בנושא ההתנתקות, אבל בעיקר בשל מאבקו הנחוש בגזענות, במיוחד בעת תפקידו כמשנה לתפקידים מיוחדים לפרקליט המדינה. "המלחמה בשחיתות היא חשובה, אבל המלחמה בגזענות חשובה יותר", אמר בסוף השבוע בכנס העמותה למשפט ציבורי בחיפה, והצביע על ההצלחה בפסילת שלושת הכהניסטים, מיכאל בן־ארי, בנצי גופשטיין וברוך מרזל.

 

כמובן שקטטות השמאל־ימין דבקו בניצן כפרקליט המדינה בטיפול בתיקי ראש הממשלה. ניצן, שמאובטח בימים אלה כמו גם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט והתובעת עו"ד ליאת בן ארי, דוחה בכל הזדמנות ובכל תוקף את הטענה לפוליטיזציה בתיקים אלה. "החלטתי לשקול הגשת כתבי אישום בפרשת הצוללות", אמר ניצן. "בפרשה זו החלטנו על בסיס התשתית הראייתית, ועל בסיסה בלבד, שלא לחקור כחשוד את ראש הממשלה נתניהו. וישאל השואל – מה יכול היה להיות יותר טוב לאותם מהפכנים, לפרקליטות שבתוך הפרקליטות, 'מלתפור' את ראש הממשלה גם אל תוך תיק זה? להיענות לדרישה ציבורית רחבה ולחקור גם את ראש הממשלה באזהרה בתיק זה? אך הנה – הפלא ופלא. החלטנו שאין מקום לעשות זאת, וספגנו בגין כך ביקורת רבה מהצד השני של המפה הפוליטית".

 

ניצן מחזיר אותנו לאחת ההחלטות הדרמטיות והתקדימיות שקיבל בתחילת כהונתו – בקשה להחזיר לדיון מחודש בבית המשפט המחוזי בירושלים את עניינו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שזוכה כמעט כליל, ושמיעת הערעור בעליון הסתיימה. אלא בדיוק בתפר הזה נחתם הסכם המדינה עם שולה זקן והקלטותיה. "שימו לב", אמר ניצן, "מעולם לא הוגשה לפני כן בקשה כזו על ידי המדינה. המדובר היה בצעד תקדימי, אך סברתי כי יש לו הצדקה מלאה ועל כן הוריתי להגיש את הבקשה. בית המשפט העליון קיבל את בקשתי החריגה, התיק חזר לבית המשפט המחוזי, המשפט נוהל מחדש ואולמרט הורשע ונשלח למאסר". וגם הסיפור הזה נרתם להפרכת אישום ההפיכה השלטונית מצד שמאל שמוטח בניצן.

 

הצד המחמיר בתיקי נתניהו

 

קשה לומר שההסברים האלה נופלים על אוזניים קשובות כשמדובר בנתניהו ותומכיו. במיוחד כשניצן נמנה עם הצד המחמיר שתמך בהגשת שלושה תיקי שוחד בכל שלושת התיקים נגד ראש הממשלה. אלא שמנדלבליט החליט להקל ולהגיש שוחד רק בתיק 4000. וחשוב לציין החלטה מינהלית חשובה שקיבלו ניצן ומנדלבליט בפרשה זו — להעביר את הטיפול מפרקליטות מחוז ירושלים לפרקליטות מיסוי וכלכלה בתל אביב. זאת לאחר שזיהו שהטיפול בירושלים אינו מיטבי. הם עשו מה שלא עשו לפניהם היועץ המשפטי דאז יהודה וינשטיין ופרקליט המדינה משה לדור כשחשו שהטיפול של המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה בתיק ליברמן אינו מיטבי ובכל זאת העדיפו שלא להעבירו. מנדלבליט וניצן היו פחות "מנומסים" והפקידו את תיקי נתניהו בידי פרקליטות מיסוי וכלכלה, שהוכיחה את עצמה בתיקי דנקנר, הולילנד ואחרים. אגב, פרקליטות מחוז ירושלים הובילה את תיק אולמרט במחוזי ירושלים, ומיסוי וכלכלה את תיק אולמרט־הולילנד בתל אביב. בירושלים זה נגמר בכמעט כלום, בתל אביב בהרשעה מצלצלת. יש שמצביעים על ההבדל בתובעים: אורי קורב בירושלים מול יוני תדמור, סגנה של בן ארי, בתל אביב. ויש המצביעים, במיוחד בסביבת נתניהו, על הבדל אחר – שופטי ירושלים המקלים מול שופטי תל אביב המחמירים.

 

החלטת ניצן בענייני אולמרט נולדה בגלל מניעותו של היועץ הקודם וינשטיין לעסוק בענייני אולמרט. וכך היום: בגלל מניעותו של מנדלבליט לעסוק בענייני ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה, הוטלה המשימה על ניצן. בהשאלה מתיקי נתניהו – מנדלבליט המקל מול ניצן המחמיר – נוה יכול רק להצטער על הידידות הקרובה שרקם עם מנדלבליט. כי עכשיו יש לו את ניצן על הראש ושני כתבי אישום, בפרשת נתב"ג וה"מין תמורת מינוי". ניצן הלך על שוחד מיני, הכי גבוה והכי רחוק שאפשר כדי לצוד ציפור נוספת, מלבד נוה, והיא להכשיר את העוולות שבפריצה לנייד. ככל שהחשד והאישום חמורים יותר, כך קל יותר להגן על חטאי המערכת. הנאמנות למערכת, כבר אמרנו, היא עוגן בעייתי באג'נדה של ניצן.

 

חשבון עם עד מדינה

 

והנה במפתיע התוודענו בסוף השבוע לעוגן מוכר פחות. בכנס העמותה למשפט ציבורי ייחד את נאומו לזכויות אדם ונאשמים. היהפוך תובע עורו וקטגור חברבורותיו? הרבה לסתות נשמטו בקהל, במיוחד אצל המאזינים שמתמחים בזכויות אדם ונאשמים – מהסנגוריה הציבורית, מארגוני זכויות אדם.

 

כדוגמה הביא ניצן את פרשת הבר־נוער. "המשטרה הגיעה למסקנה שפלוני ביצע את הרצח, אבל משהו בעדות עד המדינה היה בעייתי, משהו כרסם בפרקליטה המטפלת אושרה גז שלא היתה שקטה, עד שהצליחו למצוא חברה שפיצחה את הווטסאפים והתגלו הראיות לטובת הנאשם. אושרה סיפרה את הסיפור ומיד אמרתי לה: 'מה הבעיה, תשחררי אותו מהמעצר'. היה לפנות ערב, בית המשפט נסגר, אבל ביקשנו לפתוח אותו. היעלה על הדעת שאדם יישב שעה אחת מיותרת אחרי שהחלטנו לשחרר אותו? זה זכויות אדם".

 

ניצן המשיך ותיאר איך באו חשבון עם עד המדינה: "היה לי ברור שנעמיד אותו לדין. דרשתי עונש כבד מאוד כמצוות התורה — עד זומם ונחשף הדבר, יש לעשות לו כאשר זמם לעשות לאחיו. אם זממת להעמיד לדין לרצח, הדין הוא מיתה. אז לא החמרנו עד כדי כך והאיש נכנס לכשש שנות מאסר. העונש הכבד ביותר שהוטל על עדות שקר".

 

בעניין זכויות אדם, ניצן גאה במיוחד בהנחיות פרקליט המדינה שהוא יזם. בכנס באוניברסיטת חיפה לפני מספר חודשים מנה כמה מהן. למשל, ההנחיה שהורידה מחשודים רבים את גיבנת הרישום הפלילי בזכות ההרחבה בעילת "חוסר אשמה" בסגירת תיקים. סגירה מ"חוסר ראיות" מותירה רישום פלילי. כ־12% בלבד מהתיקים נסגרו בחוסר אשמה ו־88% מחוסר ראיות. "חשבתי שצריך לשנות את המאזן הזה, שינינו את הקריטריונים ועלינו ב־2018 ל־17% סגירה מחוסר אשמה. המשמעות היא שלאלפי אנשים לא יישאר תיק ברישומי המשטרה, וזה דבר דרמטי". הנחיה נוספת היא מה עושים עם הורים שגרמו ברשלנות למות הילד, בטביעה או שנשכח במכונית. "מבחינת הדין צריך להאשים אותם לדין על רשלנות, אבל האדם קיבל את העונש הכבד ביותר, אז האם גם אני צריך להעמיד אותו לדין?". התשובה בהנחיות שבוחנות בעיקר את רמת וחומרת הרשלנות. הנחיות אחרות נועדות להעמדה לדין של קטינים על יידוי אבנים, בהעמדה לדין על סירוב לתת גט או על עדות שקר, ולא רק בסיפור הבר־נוער. "בעניין הזה", אמר ניצן, "הסתבכתי עם ארגוני נשים ולא רק איתם. אבל אם יש ראיות שאשה מעלילה שפלוני אנס אותה והתברר שזו עלילה, צריך להעמיד אותה לדין".

 

העליון באופק

 

כפרקליט מדינה הזדמן לניצן לעסוק בעיקר בפלילים. מהמאבק בפשע המאורגן (תיק 512, התיק הגדול נגד ראשי ארגוני הפשע, שמתנהל כבר שלוש שנים) עד המאבק בשחיתות הכלכלית והפוליטית: ג'קי בן זקן, נוחי דנקנר, אולמרט, נתניהו, אפי נוה, הרב יונה מצגר, אלון חסן וכמובן ראשי ערים לרוב. לפני כן עיקר פעילותו היתה בגזרה הביטחונית, בייצוג הצבא וכוחות הביטחון.

 

הסיכום שמתאים, לפיכך, לשתי חזיתות אלה הוא שניצן הקדיש את הקריירה שלו להגנת המדינה מאויביה החיצוניים והפנימיים. מבקריו טוענים שבמאבקיו חצה לא מעט קווים אדומים, בגלל נאמנותו לשולחיו, בגלל אופיו התחרותי, בגלל האמביציה, ובעיקר מפני שגם המדינה חשובה, אבל גם הוא עצמו, שעשה הכל כדי להעפיל לפסגת הפירמידה. וזה הצליח כשמונה לפרקליט המדינה. עכשיו צריך לראות אם זה יביא אותו לבית המשפט העליון. שאלה שתוכרע גם מההכרעה האחרת שמתרגשת עלינו: נתניהו או גנץ.

x