שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
תעופה וחלל

הקברניט

ה-F המקולל: מטוס הקרב שהרג מאה מהטייסים שלו

כשמערב גרמניה החליטה לקנות בבת אחת המוני מטוסי קרב מסוג F104 סטארפייטר, חגגה היצרנית לוקהיד את "עסקת המאה". אבל שילוב בין שוחד, תכנון בעייתי וצבא שקפץ מעל לפופיק הפך את הדיל לאסון קטלני. האם קיבל ה-104 בצדק את כינויו, "מטוס האלמנות"?

ניצן סדן 08:1529.06.19

 


 

 

שלום, כאן הקברניט; בהיסטוריה של התעופה הצבאית יש לא מעט סיפורים בהם הגיע המטוס הנכון לצבא הנכון בזמן הנכון וחולל פלאים בידי האנשים הנכונים. היום נדבר על ההיפך; מטוס שהוכיח ששום דבר אינו מושלם - פרט לכישלון, לפעמים.

 

 

מה אין בסיפור הזה - טכנולוגיה, שחיתות, פוליטיקה, אסונות ומטוס קרב אחד שנראה כמו טיל. הוא מתחיל אי שם ב-1951, כשמעצב המטוסים המהולל קלרנס "קלי" ג'ונסון ביקר בטייסות הקרב של חיל האוויר האמריקאי במלחמת קוריאה. הוא שמע מהטייסים שמטוס ה-F86 שלהם גדול, מסורבל ומסובך לתפעול, בעוד המיג 15 של האויב קטן, פשוט וזריז. שב ג'ונסון למשרדו בחברת לוקהיד - ומיד החל לתכנן את ההברקה שלו: מטוס קרב טהור, שיהיה פשוט ביותר ומהיר כברק.

 

הקשיב לטייסים, ובנה מטוס. קלי ג'ונסון הקשיב לטייסים, ובנה מטוס. קלי ג'ונסון צילום: Lockheed Martin

 

 

חיל האוויר האמריקאי, שהחל לחפש מחליף למטוס ה-F100 שלו בשנה שלאחר מכן, התלהב מהתכנון של ג'ונסון ופרסם מכרז - אליו ניגשו גם החברות נורת' אמריקן וריפבליק.

 

ב-1955 זכה מטוסה של לוקהיד, ה-F104 סטארפייטר - ואיזה מטוס הוא היה: גוף ארוך וגלילי עם כנפיים דקיקות להפליא, באורך של קצת יותר משני מ' כל אחת; משקל נמוך עד מאוד שבשילוב מנוע חזק שאך נולד בשם J79, איפשר טיסה במהירות מאך 2.2 ותאוצה של קליע; ויכולת תמרון מעולה - זה היה מטוס שתענוג להטיס. והכי חשוב: בגלל פשרות רבות שביצע ג'ונסון, היה המטוס פשוט וזול לייצור. מטוס די מושלם, מנקודת מבטו של מי שמוכר מטוסים.  

 

 

אב טיפוס מתקדם של ה-F104 אב טיפוס מתקדם של ה-F104 צילום: USAF

 

 

הפשרות באו עם מחיר: הטווח היה קצר מאוד, משום שבגופו של ה-104 כמעט שלא היה מקום לדלק; הוא יכל לשאת רק ארבעה טילי אוויר-אוויר, מה שצמצם את יכולותיו בקרב (במיוחד לאור אמינותם האפסית של טילי התקופה); הוא לא התאים ללחימה במזג אוויר בעייתי; וכיסא המפלט שלו שוגר כלפי מטה - לא רעיון מוצלח כשטסים בגובה נמוך.

 

והיתה לו עוד בעיה קטנה: היה ממש קשה להנחית אותו. מטוס עם כנפיים קטנות תלוי בעוצמת המנוע כדי להישאר באוויר. כשניגשים לנחיתה בסטארפייטר, עליו לבוא כשהחרטום משופע מאוד מעל לאופק, כדי שהגוף יסייע בהאטה ולא קל לכוון כך את המטוס אל המסלול.  

 

 

סטארפייטרים של חיל האוויר האמריקאי סטארפייטרים של חיל האוויר האמריקאי צילום: USAF

 

 

הפיתוח התעכב והסתבך, כי פשוט הכל במטוס הזה היה חסר תקדים. כשנכנס לשירות ב-1958, חיל האוויר האמריקאי לא ממש ידע מה לעשות איתו; מטוסים מתקדמים יותר היו מעבר לפינה. במקור הוזמנו 722 מטוסים, אך ההזמנה צומצמה ל-155 בלבד במהירות, לאחר שכמה מהמטוסים סבלו מתקלות טכניות שונות. למשל, ירי בתותח הוולקן המפלצתי (שגם הוא היה אז חדש) ניתק את הגנרטור. לוקהיד תיקנה את הסטארפייטרים, אך חיל האוויר כבר איבד עניין; מטוסי הקרב הועברו לידי המשמר הלאומי, והוחלפו במטוסי F106 של חברת קונבייר.

 

המטוס ובני דורו. שימו לב להבדלים בצורת הגוף. עם כיוון השעון:  F101 וודו, F102 דלתא דאגר, F100 סופר סייבר ו-F104 המטוס ובני דורו. שימו לב להבדלים בצורת הגוף. עם כיוון השעון: F101 וודו, F102 דלתא דאגר, F100 סופר סייבר ו-F104 צילום: IFS

 

 

לוקהיד אכלה את הלב, אך לא ויתרה; מחירו הנגיש של המטוס עשה אותו לעסקה לא רעה. היא פשוט לא תתבצע על אדמת ארצות הברית. הטרגדיה עליה דיברתי? היא עומדת להתחיל.

 

ב-1956 החליטה ממשלת מערב גרמניה שמלחמת העולם השלישית תתחיל כנראה, מאחותה המזרחית שבשליטה סובייטית. כדי לאפשר בלימה של כוחות האויב - בראשם, מפציצים כבדים - החליטה לפרוס 2,000 מטוסי קרב מתקדמים ברחבי המדינה תוך חמש שנים. כדי לחסוך כסף על מערכים לוגיסטיים, ישתמש הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני, בדגם אחד בלבד של מטוס קרב. לגרמנים היו אופציות כמו המיראז' 3 הצרפתי (עליו סיפרתי לכם) והלייטנינג הבריטי רב העוצמה (וגם עליו) ולוקהיד ממש, אבל ממש רצתה לזכות בחוזה הזה.

 

 

סטארפייטר לאחר טיסת ניסוי סטארפייטר לאחר טיסת ניסוי צילום: USAF

 

 

מה עשתה? קודם כל, סינוורה את הלקוח עם שיאי מהירות וגובה ששבר הטיל המאויש שלה - שיאים שאגב, גם הפאנטום שבא אחריו לא הצליח לשבור. בהמשך, הציעה למפעלים במדינה להרכיב סטארפייטרים בעצמם, ברישיון - וכך להחזיר לחיים את התעשייה האווירית במערב גרמניה. הפוליטיקאים הגרמנים שמחו לייצר משרות והגנרלים התרשמו מהטיל המאויש - אך העירו שהם צריכים מטוס קרב עיקרי, כלי רב משימתי ולא מיירט טהור.

 

לוקהיד אמרה שאין בעיה, וניגשה להעניק מחדש את כל היכולות שנשללו מהמטוס במקור: טווח ארוך יחסית וזמן משימה ארוך עם תדלוק באוויר, כשירות למשימות תקיפה, ופעולה בכל מזג אוויר. תארו לכם איך הרגישו המהנדסים כשקלי ג'ונסון נכנס לחדר והסביר שצריך להפוך את הפרארי שבנו לקצת-טנדר.

 

 

הרכבת מטוסי F104 במפעל גרמני הרכבת מטוסי F104 במפעל גרמני צילום: luftwaffe.de

 

 

עניין משימות התקיפה היה הכי בעייתי: זה כלי שנועד לטוס מהר בגובה רב, להגיע לנקודת מפגש, לשחרר טיל על מפציץ סובייטי ולחזור הביתה - לא לטוס נמוך תוך שהוא מחפש מחנה אויב, למשל. אפילו הראות ממנו לא איפשרה זאת. ב-1960 החלו להימסר המטוסים לגרמניה, שקנתה בשלב ראשון 915 יחידות.

 

 

ליין מטוסי סטארפייטר מדגם G, בגרמניה ליין מטוסי סטארפייטר מדגם G, בגרמניה צילום: luftwaffe.de

 

 

מהר מאוד החלו הסטארפייטרים של גרמניה ליפול בעשרות, כזבובים בגשם; נראה שכמעט בכל שבוע נפל F104: למשל, ב-1962 אבדו ארבעה מטוסים בתאונה אחת: הם טסו במבנה והמוביל יזם תמרון חריף שהסתיים בצלילה, ממנה לא הצליחו הארבעה להיחלץ ונשתלו בקרקע.

 

 

תמונה נדירה של צוות אווירובטי גרמני, לפני התאונה תמונה נדירה של צוות אווירובטי גרמני, לפני התאונה צילום: luftwaffe.de

 

 

התקרית היכתה גלים בלופטוואפה, ובגללה עד היום אין לחיל האוויר הגרמני צוות אווירובטי. בין 1965 ל-1966 אבדו 48 מטוסים בתאונות, מה שגרם למשבר מנהיגותי גדול בלופטוואפה, ולהדחת מפקדים בחיל האוויר. בשנים הבאות המשיכו המטוסים ליפול עוד ועוד; בניסיונות נחיתה, התרסקו בתרגילי טיסה נמוכה, כמה מטוסים אפילו התלקחו ספונטנית והחלו לבעור על המסלול. מכונת מוות אמיתית.

 

 

הריסות סטארפייטר שכשל בנחיתה הריסות סטארפייטר שכשל בנחיתה צילום: historicwings

 

 

עד ליציאת המטוס משירות, איבדו הגרמנים 292 מטוסי F104 בתאונות בלבד - כידוע, לא פרצה לה מלחמת עולם שלישית וחיל האוויר הזה לא הפעיל מעודו את המטוס בקרב. ובתאונות הללו נהרגו 108 טייסים גרמנים, ועוד שמונה טייסים אמריקאים. לא פלא שקיבל את השם "מטוס האלמנות".

 

  

מטוס F104 שהתרסק בחורשה סמוכה לבסיס מטוס F104 שהתרסק בחורשה סמוכה לבסיס צילום: IFS

 

 

ואולם, ה-F104 נמכר לעוד 15 חילות אוויר ברחבי העולם, ושם לא הרג את הטייסים בשיעור שכזה. מה קרה בגרמניה? ניתוח גרמני שנעשה בשנים האחרונות הראה ש-37% מההתרסקויות היו במפורש בשל טעות אנוש, 35% - בשל כשלים טכניים בעיקר במנועים ובמערכות הדלק וההגאים, 17% בשל תנאי מזג אוויר קשים, והיתר - מסיבות כלליות בלתי תלויות כהתנגשות עם ציפורים, חדירת עצמים זרים למנוע וכולי.

 

מטוס F104 שננטש והתרסק מטוס F104 שננטש והתרסק צילום: 916starfighter spiegel.de

 

 

מדוע הרג ה-104 את הטייסים שלו? באשמת מי ששם אותם בתוכו. ממשלת גרמניה המערבית רצתה להציג עוצמה ואיתנות מול שאר שותפותיה בברית נאט"ו, ולכן הורתה על תוכנית הצטיידות מהירה, שהפכה למבולגנת.

 

קל לשכוח, אבל הלופטוואפה של אותם ימים היה גוף טרי וחסר ניסיון ולא הלופטוואפה המפחיד והמנוסה של ימי גרמניה הנאצית. ההוא פורק ב-1945 וקם מחדש רק ב-1956, כשכל העולם כבר התקדם אל תפיסות הפעלה וציוד שונים בתכלית.

 
 

מטוס F104 של חיל האוויר המערב גרמני מטוס F104 של חיל האוויר המערב גרמני צילום: talkbass

 

 

 

זה השפיע, למשל, על מבנה הדרכת הטייסים; רבים מהם הודרכו והוסמכו במערב התיכון של ארה"ב, היכן שיש מרחבי אימון עצומים ומזג אוויר נוח לטיסה כל השנה. מה מצאו כששבו גרמניא? שטח מצומצם בשל גבולות טעונים, את סופות אירופה והאובך הטיפוסי, ודרישה לבצע טיסות בגובה נמוך ובמהירות גבוהה, כשנראה שמזג האוויר עצמו מנסה להרוג אותם.

  

לבלאגן ההצטיידות היתה עוד השלכה מסוכנת: תוכנית אימונים משובשת ביותר. טייסי F84, מטוס הקרב הקודם של גרמניה, עברו הדרכה על ה-F104 אך היו צריכים להמתין הרבה עד שיכלו לנצל את מה שלמדו, מה שפגע באיכות הלמידה והוביל לטעויות אנוש - למשל, הצלילה הלא מחושבת שהובילה להתרסקות ארבעת המטוסים ב-1962. 

 

 

מטוס ה-F84, שקדם ל-104 המסוכן מטוס ה-F84, שקדם ל-104 המסוכן צילום: Thunderstreaks

 

 

 

הטייס הגרמני יואכים זייגר סיפר לסופר התעופה קלאוס קרופף: "היינו אמורים לקבל F104 משלנו מיד לאחר שמסרנו את ה-F84, אך זה לא קרה. טסנו במושב האחורי של מטוס F104 דו-מושבי כדי לקבל מושג על יכולותיו, אבל המטוסים שלנו לא הגיעו. כדי שלא נשתעמם, המפקדים חיפשו עבורנו תעסוקה ובילינו זמן רב במשחקי כדורעף, דיונים על קרבות היסטוריים והקמנו מקהלה. היתה זו המקהלה הכי יקרה בעולם; היו בה עשרים טייסים, כל אחד הוסמך בעלות של רבע מיליון דולר ועל הנייר, היה כשיר לפעולה".

 

 

מכונאים מטפסים על סולמות בליין F104 מכונאים מטפסים על סולמות בליין F104 צילום: luftwaffe.de

 

 

חיל האוויר הגרמני התקשה לטעון שהמטוס בעייתי, משום שמעליו ישבו פוליטיקאים שרצו שמפעלים מקומיים ימשיכו לייצר את המטוס ולמנוע פיטורים נרחבים. עם הזמן, התגלה שהיה להם עוד תמריץ: שוחד. שר הביטחון הגרמני פרנץ יוזף שטראוס וגורמים במפלגתו קיבלו מלוקהיד עשרה מיליון דולר עוד ב-1961 כדי לשמור על שקט ולא לעשות משהו שיפגע בסיכויי המכירה של הסטארפייטר במדינות אחרות.

 

המושחתים מילאו את חלקם בעסקה, כך שמבקרי ה-F104 הסתכנו אישית: הבולט בהם היה לא אחר מאריך "בובי" הרטמן - אלוף כל הזמנים בהפלות מטוסים (ואדם עם סיפור די מדהים). כקצין בלופטוואפה, טען שה-104 מסוכן ושקצב ומבנה התוכנית הוא מתכון לאסון. מי שהצליח להפיל 352 מטוסים במלחמת העולם השנייה לא הצליח לשכנע את הגנרלים, שאף התנכלו לו ואילצו אותו לפרוש מהצבא בגלל שהעז לומר אמת.

 

 

אריך הרטמן אריך הרטמן צילום: acesofww2

 

 

לחיל האוויר הגרמני לקח הרבה זמן להבין את גודל הטעות שלו. ואם לא די בכך, נמנע זמן רב מלשמוע בעצתם של מומחים ממדינות אחרות. הרשויות בגרמניה הגיבו ב"לא, תודה" לכל ניסיון עזרה, בשעה שכמעט כל שבוע נופל סטארפייטר ומשפחות הטייסים יוצאות להפגין ברחובות. 

 

עם הזמן, הבינה צמרת הפיקוד שאין ברירה: הגנרל יוהנס שטיינהוף מונה למנהל התפעול והמבקר הפנימי של הלופטוואפה ומיד הורה לקרקע את כל הסטארפייטרים לשלושה שבועות ולבדוק בהם כל בורג כדי למצוא ליקויים טכניים. במהרה שוחררה רשימת שיפורים נדרשים - למשל, החלפת כיסא המפלט באחד פחות התאבדותי. למעשה, היו מקרים בהם כיסא המפלט גרם למקרי מוות אפילו בלי לפעול: הרבה מהתרגילים של הלופטוואפה נערכו בגובה נמוך, אך כשנוצרו כשלים ותקלות, העדיפו הטייסים להסתכן בנחיתת חירום מסוכנת, ולא לפלוט כלפי מטה ולקוות שהמצנח ייפתח בזמן.

 

 

כיסא המפלט של ה-104. בהמשך, הוחלף באחד סטנדרטי כיסא המפלט של ה-104. בהמשך, הוחלף באחד סטנדרטי צילום: IFS

 

 

בהמשך שנות השישים נפתח הלופטוואפה לביקורת נוספת, ומומחים חיצוניים עזרו למערב גרמניה להבין את טעותה: מספרים שתומס פייק, מפקד חיל האוויר הבריטי, נדרש לסוגיית הסטארפייטר הגרמנית ואמר בפשטות שהסיבות ברורות: לחץ פוליטי להציב המוני מטוסים חדשים בזמן אפסי; היעדר ניסיון בתפעול מטוס קרב מתקדם, ואובדן היכולת ללמוד זאת כמו שצריך; ומחסור בשעות טיסה ואימונים.

 

מטוס F104 ששרד נחיתת חירום, מכוסה קצף לכיבוי שריפות מטוס F104 ששרד נחיתת חירום, מכוסה קצף לכיבוי שריפות צילום: IFS

 

 

בהמשך, השכילה גרמניה להרחיב את תוכניות האימונים וגל התאונות נעצר; בשנות השבעים והשמונים עדיין ארעו תאונות, אך לא בשיעורים פראיים כבעבר.

 

 

 

אז עד כמה נכון לטעון שהמטוס הוא "מטוס אלמנות"? ה-F104 היה עשה מה שתוכנן לעשות, והמהנדסים הציגו את האזהרות הנדרשות כששדרגוהו; הנדסה היא טרייד-אוף - תמיד מוותרים על משהו, ומקווים שלא יתגלה כחיוני בהמשך. ממשלת מערב גרמניה ראתה את הפריסה המהירה כחיונית יותר מבטיחות טיסה, והנסיבות שיצרה הן שקיפדו חיים. אומרים שהאדם ולא המכונה הוא שקובע את הניצחון, וזה תופס גם להפסד; דם הטייסים נמצא על ידי הפוליטיקאים, ולא על כנפי המטוס.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x