שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
29.06.19
מוסף כלכליסט
אמא אקסל
כמו כל אם צעירה, גם הכלכלנית אמילי אוסטר גילתה שהיא מוצפת במידע סותר, מבלבל וכמעט בלתי ניתן לאימות על הורות. אז היא לקחה את ההכשרה שלה ככלכלנית באוניברסיטת עילית, בדקה לעומק את המחקרים, פירקה אחת לאחת את עצות ההורות המקובלות, וכתבה את הכללים מחדש
  , איור: עינת צרפתי
קרן צוריאל הררי 14:1329.06.19
כ

שאנחנו הופכים להיות הורים צצות המון שאלות: מפני אילו מחלות לחסן? האם כדאי לרווח בין החיסונים כדי להקטין את הסיכונים? האם הנקה תהפוך את הילד לבריא או חכם יותר? ואם רוצים להיניק, מוצץ יקדם את זה או יפגע בסיכויים? האם יום עבודה ארוך יפגע בקשר עם הילד? ואם אנחנו כבר מבשלים לו, מה כדאי שיאכל כדי שלא יפתח אלרגיות?

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

 

 

 

את השאלות האלה הורים לוקחים כיום לגוגל, שמציף אותם בכמויות אדירות של מידע: על כל מחקר שטוען דבר מסוים יש מחקר סותר. נטולי השכלה מדעית, אנחנו מסתמכים על אתרים שנראים רציניים ומבטיחים ש"מחקרים מראים" — כשלמעשה אין לנו מושג עד כמה הם אכן רציניים. קל לשטות בנו ולמכור לנו כל רעיון. את בועת הבורות הזו אמילי אוסטר מנסה לנפץ. 

אוסטר. "הרשת מלאה דעות מנוגדות, אז איך להחליט מה נכון עבור המשפחה שלך? בעזרת נתונים" אוסטר. "הרשת מלאה דעות מנוגדות, אז איך להחליט מה נכון עבור המשפחה שלך? בעזרת נתונים"

 

אוסטר (39) היא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בראון, אחת היוקרתיות בארצות הברית. היא מתמקדת בכלכלת בריאות, ובשנים האחרונות נהפכה למארי קונדו של מחקרי ההורות: הכלכלנית שעושה עבור ההורים ניפוי אגרסיבי במדף המחקרים העמוס שעוסק בנושאים שמעניינים אותם. זה נולד לפני כתשע שנים, כשהייתה בהיריון עם בתה הבכורה. התעוררו אצלה אז שאלות טבעיות ומתבקשות, וכשהיא גילתה שמחקרים שונים נותנים תשובות סותרות, אוסטר גייסה את מיומנותה כחוקרת כדי לברור את המחקרים האיכותיים שראוי להתייחס אליהם. על הדרך היא ריסקה כמה מיתוסים (למשל, אם לא גולשים לאלכוהוליזם אפשר בהחלט לשתות בהיריון), ואת מסקנותיה כינסה לספר Expecting Better ("לצפות טוב יותר לתינוק", בתרגום חופשי), שנהפך לרב־מכר.

 

בשנים הבאות, כשהיו לה התלבטויות כאם צעירה, אוסטר המשיכה למצוא תשובות לשאלותיה באותו אופן. באפריל השנה יצא לאור ספרה השני, Cribsheet ("גיליון נתונים לעריסה"), שמפריך כמה מיתוסים לגבי גידול פעוטות ומסביר להורים איך לזהות לאילו מחקרים להאמין. הספר השתחל לרשימת רבי־המכר היוקרתית של ה"ניו יורק טיימס" מיד עם צאתו, וזכה לכותרות בעיתונים החשובים בעולם כמו "טיים", "ניו יורקר" ו"אטלנטיק".

 

"כהורה אתה רוצה לעשות את הדברים הכי נכונים עבור הילדים שלך, אבל קשה לדעת מה הדברים האלה", אומרת אוסטר ל"מוסף כלכליסט". "כשהורים מחפשים תשובות באינטרנט, לפעמים הגישה לכל כך הרבה מחקרים היא חיסרון, ובסוף החיפוש מצבם גרוע יותר: הרבה פעמים אין מספיק מחקר על הנושאים שמעניינים אותם, או שהמידע לא טוב דיו, וממילא אנשים נמשכים למה שתומך בעמדתם. לא חסרות דעות באינטרנט, אנשים כותבים דברים מנוגדים, לא תמיד באיפוק. נתונים וכלכלה יכולים לעזור לדעת מהו הדבר הנכון, וזה מה שאני מנסה לעשות בספר".

 

 

 

 

להורות שלה, כמו לכל דבר אחר בחייה, אוסטר ניגשה ככלכלנית — לא מפתיע, בהתחשב בכך שהיא בת לשני מרצים לכלכלה מאוניברסיטת ייל. זה עוזר שבעלה, ג'סי שפירו, הוא גם פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בראון, כך שזו השפה שבה הם רגילים לתקשר.

 

איך זה עובד? אתם עושים עקומות היצע וביקוש לתפריט ארוחת הערב המשפחתית?

אוסטר צוחקת. "כלכלה היא מדע שמתמקד בהבניית החלטות ובשימוש בנתונים. שנינו כלכלנים שמדברים וחושבים בשפה הזו, אז זה גלש מהעבודה להורות שלנו. אם צריך לעשות משהו בבית, נדבר על זה במונחים של עלות אלטרנטיבית, עלויות עבודה ושכר, כדי להחליט מי יעשה את זה".

 

מצד שני, הכלכלה לא לוקחת בחשבון דברים כמו העדפות אישיות.

"נכון, ולכן גם אם הנתונים יצביעו על תועלת של אפשרות מסוימת, ההחלטה צריכה להשתלב עם סדרי העדיפויות של המשפחה. ההחלטה שלכם צריכה להיות נכונה עבורכם. היא לא בהכרח תהיה הנכונה עבור אחרים, כי הנסיבות וההעדפות שלכם שונות. וצריך לקחת בחשבון לא רק את הילדים, אלא גם את ההורים: אולי הילדים שלי היו מעדיפים שאשאר בבית ולא אעבוד, אבל לי זה לא התאים".

 

 איור: עינת צרפתי

 

הנקה: "הטענות בעדה הן גרנדיוזיות"

 

אוסטר לא ניסתה לכתוב את התנ"ך הטרנדי החדש להורים מבולבלים, אלא לתת להם כלים ביקורתיים שיעזרו להתמודד עם הפעם הבאה שבה מישהו אומר להם ש"יש מחקר ש־". הספר אינו קורס מזורז בשיטות מחקר, אלא מציע כמה כלים ידידותיים שבעזרתם אפשר להעריך אם המחקר ראוי (ראו מסגרת).

 

למשל, מחקרי הנקה. מה לא אמרו על הנקה: שהיא מפחיתה זיהומים ופריחות אצל תינוקות, מקטינה את הסיכון למוות בעריסה, לסוכרת, לטרשת נפוצה, לסרטן, לדלקת קרום המוח, לדלקת ריאות, לזיהום בדרכי השתן, למחלת קרוהן, להשמנה, לאלרגיות ולאסתמה, ושהיא מגדילה את ה־IQ. ההנקה גם עוזרת לאמהות לרדת במשקל, כאמצעי מניעה, לבונדינג עם התינוק, מפחיתה דיכאון אחרי לידה, סרטן ואוסטאופורוזיס. את הרשימה הארוכה הזו אוסטר חילצה ממחקרים — אבל לא כולם היו מספיק רציניים בעיניה.

 

"נשים שמניקות שונות מנשים שלא מניקות, הן בדרך כלל עשירות ומשכילות יותר, וזה משפיע על תוצאות טובות עבור הילדים גם במנותק מהנקה", מסבירה אוסטר. "קשה מאוד להסיק מהו האפקט הסיבתי של הנקה. זה שיש קורלציה בין הנקה למשהו, לא אומר שאם אשה מסוימת תניק, גם לילד שלה יקרה אותו דבר".

 

 

למשל IQ. בשנות השמונים בוצע מחקר שהשווה את ה־IQ של 345 ילדים סקנדינבים בני 5, ומצא שלילדים שינקו יותר משישה חודשים היה IQ גבוה יותר מזה של ילדים שינקו פחות משלושה חודשים. "אבל האמהות שהניקו יותר זמן היו גם עשירות יותר, משכילות יותר, וה־IQ שלהן עצמן היה גבוה יותר", מציינת אוסטר. "ברגע שהמחברים התאימו את הממצאים להשכלה, לעושר ול־IQ של האמהות, האפקט של ההנקה היה קטן הרבה יותר". נוסף על כך, היא מזכירה, לרוב החוקרים אין גישה ל־IQ של ההורים, והם פשוט מניחים שההשכלה מעידה על ה־IQ — וזה לא מדד מדויק.

 

מכל המחקרים על הנקה, רק ניסוי אחד, שבוצע בבלרוס משנות התשעים, ממש הרשים את אוסטר: החוקרים חילקו 17 אלף זוגות של אמהות ותינוקות באופן רנדומלי לשתי קבוצות. קבוצה אחת הם עודדו להניק, ואת האחרת לא, ועקבו במשך שנים אחרי התפתחות הילדים. המחקר מצא שתי השפעות מובהקות להנקה: ראשית, לתינוקות יונקים היו בשנתם הראשונה פחות שלשולים ופחות פריחות; אבל שיעור הילדים ששלשלו או לקו בפריחה היה קטן, וצריך להודות שאלו לא בדיוק מחלות רציניות; שנית, מחלות נשימתיות וזיהומיות אחרות לא הושפעו מההנקה. גם כשהחוקרים חזרו לילדים האלו בגיל 7, הם לא מצאו השפעות על אסתמה, גובה, לחץ דם, משקל והשמנה. אוסטר לא מצאה מחקרים רציניים שמוכיחים שהנקה מקטינה את הסיכון לסוכרת או לסרטן בילדות.

 

גם הטענה שהנקה מפחיתה את הסיכון למוות בעריסה לא מוכחת במחקרים רציניים. קודם כל, אוסטר מבקשת להיכנס לפרופורציות: מוות בעריסה קורה אחת ל־1,800 לידות, ואצל תינוקות ללא גורמי סיכון (למשל, כאלה שלא ישנים על הבטן) הסיכון פוחת: אחת ל־10,000 לידות. כמות כה קטנה של אירועים מקשה לחקור את הקשר בינם לבין הנקה. ישנם חוקרים שסימנו קשר אפשרי בין הנקה לשיעור מופחת של מוות בעריסה — "אבל כשלוקחים בחשבון עוד גורמי סיכון שקשורים במוות בעריסה, כמו הורים מעשנים או תינוקות שנולדו לפני הזמן, האפקטים קטנים הרבה יותר ואפילו נעלמים", כותבת אוסטר בספר.

 

מכאן אוסטר עוברת לתועלות לאמהות: מחקרים רציניים מראים שהסיכויים להיכנס להיריון במהלך הנקה נמוכים, אבל זה לא אמצעי מניעה אמין. הנקה אכן תורמת לירידה במשקל — אבל האפקט זעיר, משהו כמו 630 גרם בחצי שנה. לגבי ההשפעה על דיכאון שאחרי לידה התוצאות מעורבות. רק בדבר אחד יש תועלת מובהקת לאם: הנקה מפחיתה ב־20%–30% את הסיכון לסרטן השד.

 

"אם מסתכלים על הנתונים רואים כמה תועלות שנובעות מהנקה, כמו פחות שלשולים ופריחות לתינוק ופחות סרטן שד לאמהות", מסכמת אוסטר. "מנגד, חלק מהטענות על הנקה לא נתמכות בנתונים טובים, ובהן: שהיא מעלה את ה־IQ, מפחיתה השמנה או תורמת לבריאות הילד בהמשך חייו. חלק מהטענות על התועלות לטווח הארוך גרנדיוזיות, ולא נתמכות בנתונים".

 

 איור: עינת צרפתי

 

ועוד דבר שקשור להנקה: התזונה הקפדנית והנזירית שכופים על אמהות מניקות כדי שיהיה להן הרבה חלב, ושהוא לא יגרום לתינוקות לגזים, לא באמת נחוצה: "יש דברים כמו בשר נא שלא כדאי לאכול כשמניקים, אבל לגבי כל השאר — כרובית, ברוקולי, מוצרי חלב וכולי — אין הוכחות שזה נכון. קוליק (כאבי בטן אצל תינוקות) לא קשור למה שהאמא אוכלת. תאכלו מה שאתן רוצות".

 

מצד שני, אחרי שהתעמקה במחקרים, אוסטר הגיעה למסקנה שאפשר לשתות אלכוהול בתקופת ההנקה. בדרך כלל אומרים לנשים שלאחר שהן שותות הן צריכות לשאוב את החלב ולזרוק אותו, כדי שהאלכוהול לא יגיע לתינוק. אבל אוסטר מצטטת מאמר שחישב שגם אם שותים ארבעה משקאות בזה אחר זה ומיד מניקים, רמת האלכוהול בדמו של התינוק תהיה כה נמוכה שלא סביר שיהיו לה השפעות שליליות — וזה התסריט הגרוע ביותר. למי שרוצה להיות זהירה מאוד, אוסטר ממליצה להמתין שעתיים בין שתיית משקה אלכוהולי אחד להנקה. והטענה שמסתובבת ואומרת שאלכוהול מגביר את כמות החלב? אגדה אורבנית.

 

ינקות: בוטנים זה טוב, מילה לא בהכרח

 

בספרה של אוסטר יש שתי קריצות ישראליות. הראשונה מתייחסת לברית מילה. בעולם ישנם רבים שבוחרים במילה ללא קשר לדת, משיקול אסתטי או בריאותי: למשל, אומרים שמילה מונעת זיהומים בדרכי השתן, ואכן רק 0.13% מהנימולים יסבלו מהם, לעומת 1% מהבנים שלא נימולו. זו תועלת, אבל אוסטר מסייגת ואומרת שהיא זעומה: על כל 100 נימולים יימנע מקרה אחד של דלקת בדרכי השתן. נוסף על כך, בנים שלא נימולו עשויים לפתח פימוזיס, מצב שבו לא ניתן למשוך את העורלה לאחור. זה דורש טיפול, אולי אפילו מילה בגיל מבוגר, אבל הסיכון לכך נמוך מאוד, 1%–2%. נתונים ממדינות אפריקאיות מראות שהסיכון להידבקות ב־HIV ומחלות מין נמוך יותר אצל נימולים, וגברים שלא עברו מילה מצויים בסיכון גדול יותר לחלות בסרטן הפין — אולם מדובר בסיכון זעום מפני שהסרטן הזה נדיר ופוגע באחד מ־100 אלף גברים.

 

ככלכלנית, אוסטר בחנה גם את העלויות, כלומר הסיכונים שכרוכים במילה. הסיכון העיקרי הוא זיהום, אבל כמו בכל ניתוח, אם עושים אותו בבית חולים הסיכון לזיהום קטן. כ־1.5% מהתינוקות שעוברים מילה יסבלו מסיבוכים קטנים אך לא רציניים. סיכון אחר הוא לחץ על צינור השתן, שמקשה את ההשתנה. התופעה שכיחה יותר אצל נימולים, אך נדירה מאוד. יש טענה שבנים מאבדים רגישות באיבר המין עקב המילה, אולם ניסויים שבהם הציקו להם עם חפצים על הפין לא הניבו תוצאות עקביות.

 

אז מה גזר הדין?

"יש אולי תועלות, אבל זעירות, כמו הירידה בסיכון לסרטן הפין, שהוא נדיר מאוד; ושיש כמה סיכונים קטנים מאוד כמו זיהום, אבל בעיקר במדינות לא מפותחות. בסופו של דבר, זה מקרה קלאסי של החלטה שנובעת מסיבות תרבותיות: יש אנשים שרוצים שהפין שלהם ייראה בצורה מסוימת, וגם זו סיבה. אבל אם אתה לא רוצה לעשות ברית מילה, אין שום סיבה מדעית שאומרת שאתה חייב. זה לא נחוץ כדי לגדל ילד בריא".

 

הנושא השני שקשור לישראל הוא החשיפה לאלרגנים, ובמיוחד לבוטנים. ד"ר גדעון לאק, חוקר מקינגס קולג' בלונדון, ניסה להבין מדוע ילדים ישראלים אלרגיים פחות לבוטנים מילדים בריטיים: לילד בריטי יש סיכוי גדול פי 10 להיות אלרגי לבוטנים. לאק ערך ניסוי רנדומלי, מהסוג שאוסטר אוהבת, בקרב 700 תינוקות בני 4–11 חודשים, שחולקו לשתי קבוצות: באחת הילדים נחשפו לבוטנים, ובאחרת לא. הממצאים היו מדהימים: כשהילדים הגיעו לגיל 5, 17% מאלה שלא נחשפו לבוטנים בגיל צעיר פיתחו אליהם אלרגיה, לעומת 3% מהילדים שכן נחשפו לבוטנים בינקות.

 

 

"בארצות הברית ובבריטניה אמרו להורים, 'אל תתנו לילדים בוטנים עד גיל שנה־שנתיים', אבל מתברר שדווקא חשיפה לאלרגנים בגיל מוקדם מועילה למניעת אלרגיות", אומרת אוסטר. "עכשיו מעודדים את ההורים לחשוף ילדים לכל מיני אלרגנים — בוטנים, מוצרי חלב, חיטה, אגוזים, ביצים — בגיל 4–5 חודשים, כי ההשפעה על אלרגיות עצומה".

 

באופן דומה, חיטוי היסטרי של סביבת הילדים עלול להזיק לילדים (למעט בחודשי חייהם הראשונים). עדיין אין מחקרים פסקניים בנושא, אולם ניסויי מעבדה מראים שחשיפה לחיידקים בילדות עוזרת למערכת החיסון לזהות אותם ולא להגיב אליהם בהגזמה בגיל מאוחר יותר. "הנתונים מראים שחשיפה מסוימת לחיידקים עוזרת לבניית מערכת החיסון, וילדים שחולים יותר בגיל שנתיים חולים פחות בגיל 7. כך שזה לא בהכרח טוב, לחטא כל דבר", מסכמת אוסטר.

 

חופשת לידה: "הפוקוס צריך להיות עלייך"

 

אחת ההתלבטויות הגדולות של הורים — ובעיקר של אמהות — היא מתי לחזור לעבודה. זו החלטה קשה, שמקופלים בה כל לחצי ההורות ותקוותיה, וממעל מרחפים ייסורי המצפון. אוסטר תוקפת את ההחלטה המורכבת הזו בכלים רציונליים ומפרקת אותה לשלוש שאלות: מה הכי טוב לילד, מה האם רוצה לעשות, ומה ההשלכות על תקציב המשפחה.

 

"אני מעודדת אתכם לשקול את השאלה השנייה", היא כותבת. "אני עובדת כי אני אוהבת את זה. אני אוהבת את ילדיי, הם מדהימים, אבל לא הייתי מאושרת לו הייתי נשארת איתם בבית. הבנתי שהקצאת האושר המיטבית שלי היא 8 שעות עבודה ו־3 שעות ילדים ביום".

 

מה ירוויח הילד מאם שנשארת בבית, או יפסיד מאם שיוצאת לעבוד? באירופה ובקנדה האריכו כמה פעמים את חופשות הלידה, ומחקרים שחקרו את שינוי המדיניות לא מצאו כל השפעה על תוצאות במבחנים, סיום התיכון או הכנסה בחיים הבוגרים. גם לא נמצאו יתרונות לילדים שגדלו במשפחות שבהן הורה אחד עבד והאחר נשאר בבית, לעומת משפחות שבהן שני ההורים עבדו במשרה מלאה. אם כבר, היו לכך מעט השפעות חיוביות במשפחות העובדות. אוסטר מסבירה שכאשר שני ההורים עובדים המשפחות מבוססות יותר, ואז גם אם הם מבלים פחות זמן עם הילדים, הוא מעשיר יותר.

 

גם הממצאים לגבי חופשת הלידה מפתיעים. הרבה מחקרים מראים שתינוקות מרוויחים מהורים שנמצאים איתם בחודשי חייהם הראשונים. למשל, שארבעה חודשי חופשת לידה בתשלום תורמים להשכלה ושכר גבוהים יותר של הילדים בבגרותם — אבל אין עדות להשלכות חיוביות של חופשת לידה ממושכת יותר. "ההחלטה מתנקזת לשאלה מה נכון עבור המשפחה שלך", כותבת אוסטר. "יש אנשים שאוהבים להיות עם התינוקות שלהם בכל דקה של היום, בעוד אחרים, שאוהבים את ילדיהם לא פחות, משתוקקים לחזור לעבודה".

 

 איור: עינת צרפתי

 

וכשהאמהות האלה חוזרות לעבוד הן צריכות להכריע בדרך כלל בין שתי אופציות: מטפלת, או מסגרת גדולה יותר כמו גן, מעון או משפחתון. אוסטר נעזרת במחקר שעקב אחרי יותר מאלף ילדים כדי להעריך את השלכות הגורם המטפל בינקות על התפתחות בגיל ארבע וחצי. מבחינת התפתחות קוגניטיבית, התוצאות מעורבות: ילדים שהיו במסגרת לפני גיל שנה וחצי קיבלו ציון קוגניטיבי נמוך יותר בגיל ארבע וחצי; אבל ילדים שבילו בגן אחרי גיל שנה וחצי דווקא קיבלו ציון קוגניטיבי גבוה יותר. מה שברור הוא שהמסגרת תורמת למיומנויות שפתיות משופרות ולמעט יותר בעיות התנהגות, אם כי החוקרים מדגישים שמדובר בטווח ההתנהגות הנורמלית. בסופו של דבר, ההשפעות היטשטשו לגמרי כשהילדים היו באמצע בית הספר היסודי.

 

לאוסטר יש שתי מסקנות. הראשונה היא שהורות חשובה: "חשוב יותר שבבית יהיו ספרים ושההורים יקריאו אותם לילדים מאשר להתעסק באילו ספרים יש בגן", היא כותבת. המסקנה השנייה היא שאיכות הטיפול בילד חשובה יותר מאשר אם הוא יהיה בגן או עם מטפלת. מהו טיפול איכותי? לפי אותו מחקר, זה לא גן עם חלל מעוצב שמציע חטיפים אורגניים וחוג בסינית, אלא מקום שמעניק לילדים גישה לצעצועים שמפעילים קבוצות שרירים מגוונות, חלל חיצוני שאפשר להתנסות בו במגע עם חומרים שונים, עריסה אישית לכל ילד, יחס של איש צוות אחד לשני ילדים, עבודת תכנון קבועה של הצוות, ונגישות שלו לילדים בדיבור, תגובה ומגע פיזי חיובי.

 

אז מה השורה התחתונה?

"יש עדויות לכך שחופשת לידה של כמה חודשים טובה לילד, אבל שזה לא מאוד חשוב אם אמא שלו תישאר איתו שנתיים או חמש שנים. לכן ההחלטה צריכה להביא בחשבון את מה שההורים רוצים ואת ההשלכות על תקציב המשפחה. לא צריכה להיות כל כך הרבה אשמה סביב ההחלטה הזו, במיוחד לא עבור נשים שבוחרות לעבוד".

 

חיסונים: "אנשים מאמינים למה שהם רוצים"

 

בשנות החמישים חצבת היתה מחלה קטלנית ומפחידה: בארצות הברית היא קטלה כ־500 איש בכל שנה, רובם ילדים, ועוד 3–4 מיליון חלו בה. ב־2016 אף ילד אמריקאי לא מת מחצבת, והיו רק 86 חולים. גם בישראל נרשמה אותה מגמה בדיוק, מסיבה פשוטה: פיתוח החיסון לחצבת. אלא שבעקבות הנטייה הגוברת לא לחסן ילדים, מחשש שחיסונים יפגעו בבריאותם, בשנה האחרונה החצבת חזרה להשתולל: בישראל נדבקו בה בתקופה הזו יותר מ־4,000 איש.

 

זו החזית האחרונה במלחמות החיסונים הניטשת בין הורים שבטוחים שזה חוסר אחריות לחסן בגלל הנזק שחיסונים גורמים לילדים לבין הורים שבטוחים שזה חוסר אחריות לא לחסן. אוסטר לוקחת את ויכוח החיסונים לבית המשפט של הלוגיקה הכלכלית והמחקר האיכותי, והמסקנה שלה חד־משמעית: חלק מהסיכונים שמייחסים לחיסונים לא באמת קיימים, אחרים זעומים, ובכל מקרה התועלות הגדולות מצדיקות אותם.

 

היא מתבססת על ספר עב כרס של 900 עמודים, שפרסם המוסד לרפואה (IOM) ב־2011 ובחן את הנתונים שטענו שלחיסונים שכיחים מסוימים יש השפעות שליליות. הם בחנו נתונים מיותר מ־12 אלף מחקרים על 158 קשרים בין חיסונים לתוצאות שליליות, וחילקו אותם לארבע קטגוריות: אלה שתומכים בקשר באופן משכנע, אלה שתומכים בקשר (כלומר נראה שיש יחסים סיבתיים), אלה שתומכים בדחיית הקשר (שאינו סביר לפי הנתונים הקיימים), ואלה שאין להם נתונים מספקים לגבי הקשר.

ברוב המקרים, הנתונים על הקשר בין החיסון לתוצאה השלילית לא היו מספקים — למשל, הטענה שחיסון משולש גורם לטרשת נפוצה, או שחיסון מחומש גורם למוות בעריסה. רק לגבי 17 קשרים החוקרים חשבו שהנתונים אומרים משהו סביר, מהם 14 סווגו כתומכים או תומכים באופן משכנע (פחות מ־9% מהקשרים שנטען שהם קיימים).

 

וכשאוסטר מתעמקת בהם, הסיכונים מרשימים פחות: למשל, החיסון המחומש עלול ליצור תגובה אלרגית, אלא שהיא נדירה מאוד — 2.2 מקרים לכל מיליון חיסונים. אחרי החיסון, המחוסן עלול להתעלף, אבל אין לכך השלכות ארוכות טווח. החיסון המשולש עלול להיות קשור לסיבוך קטלני של מחלת החצבת, אך הוא נדיר מאוד: רק שלושה מקרים דווחו מתחילת מתן החיסון, והסיבוך קורה רק אצל מי שהמערכת החיסונית שלו חלשה. נוסף על כך, 2%–3% מהילדים יחוו התקפים כמו־אפילפטיים בעקבות החיסון המשולש. גם זה מפחיד מאוד, אבל שוב, אין לזה השלכות ארוכות טווח.

 

ומה לגבי הטענה לקשר בין חיסונים לאוטיזם? הוא נבדק במחקרים רבים; הגדול שבהם הקיף 537 אלף ילדים בדנמרק ולא מצא קשר בין חיסונים לאוטיזם, אלא להפך: ילדים שחוסנו פחות, אובחנו יותר עם אוטיזם.

 

"החיסונים בטוחים ואפקטיביים, זו עובדה וכדאי שאנשים יתחסנו", פוסקת אוסטר. "הסתכלתי על המדע, וכן, יש כמה סיכונים מחיסונים, אבל הם זעירים ומשפיעים בעיקר על אוכלוסיות מסוימות מאוד. אז אולי תחסנו את הילד שלכם ויהיה לו חום, אבל זה לא סיכון עצום — ולעומת זאת, אם הוא לא יתחסן הוא יחלה בחצבת, וזה לא טוב".

 

 

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט
 
להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

 

 

ובכל זאת, זה ויכוח עז שלא מוכרע, לא משנה מה מחקרים איכותיים אומרים.

"כן, הבנתי שאי אפשר לשכנע אנשים שמאוד נגד חיסונים. הם כל כך קשרו את עצמם לרעיונות האלה שקשה לשנות את דעתם. מי שבאמת מאמין בזה ימצא את העדויות שתומכות בדעתו ולא יקשיב לאחרים".

x