רכב

המלשינון לא מלשין: "איך אני נוהג?" זה לא באמת משנה

שבע שנים מלאו ל"מלשינון", אותה מדבקה שמוצמדת למכוניות של ציי רכב ונושאת את הכיתוב "איך אני נוהג?". במבט לאחור הנוהל הזה מתברר כלא ממש אפקטיבי ומפגר אחר ההתפתחויות הטכנולוגיות בענף. קצין רכב: "האופן שבו צריך לדווח הוא כבר בדיחה"

תומר הדר 14:5801.04.19

שבע שנים מלאו בשבוע שעבר למה שמכונה ה"מלשינון", אותה מדבקה שמוצמדת לפגוש האחורי של מכוניות השייכות לציי רכב, הנושאת את הכיתוב "איך אני נוהג?". אלא שתיקון 103 לפקודת התעבורה, שנכנס לתוקף ב־2012 ונועד לסייע מעט בריסון התנהגותם של נהגי ישראל — מתברר כלא ממש אפקטיבי ומפגר אחר התמורות הטכנולוגיות בענף הרכב.

 

 

כלי רכב עם מדבקת "איך אני נוהג?". משרד התחבורה לא ממהר לטפל בדיווחים כלי רכב עם מדבקת "איך אני נוהג?". משרד התחבורה לא ממהר לטפל בדיווחים צילום: אוראל כהן

 

התיקון הזה, שבקרב מי שמחזיק רכב ממקום העבודה מוכר בשם "נוהל 6", קובע שעל מכוניות השייכות לציי רכב תודבק מדבקה באופן הנראה לעין בבירור, שעליה יתפרסמו פרטיו של מוקד שתפקידו לטפל בפניות של אזרחים שהבחינו בנהגים המחזיקים במכוניות של ציי רכב אשר משתוללים, מבצעים עבירות תנועה וכיוצא בזאת. כיום נוסעות בכבישי ישראל, לפי הערכות, לא פחות מכ־300 אלף מכוניות אשר מחויבות ברמת העיקרון במדבקות הדיווח.

 

אלא שבפועל, מאז שנוהל זה נקבע על ידי משרד התחבורה, התרחשו שינויים רבים שהפכו את נוהל 6 למיותר. "מאז הימים הטובים של השתוללות ברכבי חברה, חלפו לא מעט שנים, וכיום יש במכוניות כל מיני אמצעי מעקב, מערכות לניטור התנהגות נהג וכיוצא בזאת. גם המנטליות של הנהגים בישראל השתנתה מאוד: רכב חברה הוא כיום מוצר יקר והנהגים בעצמם עברו לא מעט שינויים. בשורה התחתונה, נוהל שש כבר מזמן אינו רלוונטי", מסביר קצין רכב באחת מחברות ההייטק הגדולות.

 

"האופן שבו צריך לדווח הוא כבר סוג של בדיחה, כי הוא מבוסס על טכנולוגיה של לפני עשור. קודם כל צריך לראות את העבירה. אחר כך צריך לזכור בעל פה את מספר הרכב שעבר את העבירה. ואז צריך להתקשר אל המספר שמופיע על מדבקת הדיווח. ואז להמתין למענה, ואז כמובן למסור למוקדן את המספר של הרכב שעבר על החוק. מדובר במשהו שרוב הישראלים לא יודעים כיצד לעשות ולמעשה הנוהל הזה עלול לגרום ליותר תאונות ממה שהוא אמור למנוע".

 

ואכן, הנתונים של משרד התחבורה אשר מפרטים את הדיווחים חושפים היקף דיווח נמוך למדי. לפי נתוני משרד התחבורה, בשנת 2014 נרשמו רק 158 דיווחים. בשנת 2015 עלה מספר הדיווחים ל־663. ב־2016 חלה ירידה ל־527 דיווחים, ואילו בשנת 2017 נרשמו 723 דיווחים. במשרד התחבורה בחרו לא לחשוף את מספר הדיווחים שהתקבלו בשנת 2018, רק מסרו: "מדי שנה מתקבלים כ־600 דיווחים במסגרת נוהל 6. קציני הבטיחות בחברות מטפלים בדיווחים באופן שוטף. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד) אחראית על עיבוד הנתונים".

 

"בעיה בטיחותית"

 

ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים מדגישים כי הנושא כלל אינו נמצא באחריותה, אלא דווקא בידי משרד התחבורה. אך משרד התחבורה, כך מתברר, לא ממש ממהר לטפל בדיווחים. לדברי שמעון סודאי, ראש איגוד קציני בטיחות, האחראי בין היתר על נושא הדיווח בכל הארגונים: "משרד התחבורה מבקש שנשלח את התלונות על נהגים סוררים בפקסים במקום במיילים, לא פחות. התקנות קובעות גם שכאשר נהג זוכה לארבעה דיווחים, צריך להעביר את הטיפול בו לידי משרד התחבורה. משרד התחבורה לא עושה עם זה כלום. את טופסי הדיווח משרד התחבורה עורם בארגזים וזה הכל. לכן הטיפול בנהגים הסוררים נשאר בידיים שלנו. אנחנו מתעדים את החומר במערכת, ולנהגים יש הסברים סבירים. אבל אם זה חוזר על עצמו, יש בעיה, אם אנחנו שמים לב לנהג שמבצע עבירות באופן חוזר אנו מדריכים אותו. וכך מוצפים הנהגים הבעייתיים. יש מערכות טובות לניהול ציי רכב וניתן לראות אילו נהגים בעיתים, אלה גם נהגים שהבלאי ברכב שלהם יותר גדול".

 

שי סופר, המדען הראשי של משרד התחבורה שי סופר, המדען הראשי של משרד התחבורה

 

הקולות הקוראים לבטל את נוהל 6 מכיוון שהוא כבר פשוט לא רלוונטי נשמעים במפתיע לא רק מכיוונם של העוסקים בענף הרכב, אלא גם מצד משרד התחבורה, אותו משרד שמצהיר על תמיכתו בנוהל זה. במסמך שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת בשנת 2014 בנוגע למידת האפקטיביות של הנוהל, משרד התחבורה הביע את העמדה שיש לבטל את הנוהל. על עמדה זו חתום לא אחר מהמדען הראשי של משרד התחבורה שי סופר, שניתח את התנהגותם של נהגים לנוכח הדיווחים, יכולתם של הארגונים לטפל בתלונות וגם מידת יעילות הטכנולוגיה בה מבוצע הדיווח.

 

"עידוד נהגים לדווח על כלי רכב שכנים בזמן נהיגה מחייב שימוש בטלפון נייד, והדבר אינו מומלץ מבחינה בטיחותית. שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה הוא גורם עיקרי להסחת דעת ועלול לגרום לתאונות, במיוחד תאונות מסוג חזית־אחור. מדינת ישראל היא בין המתקדמות בעולם מבחינה טכנולוגית, והחקיקה המחייבת החזקת מוקדים טלפוניים היא ארכאית ואינה עומדת בקנה אחד עם מעמדה הטכנולוגי של ישראל", כתב סופר.

 

"אין סנקציה אפקטיבית"

 

מאז הדו"ח של סופר חלו התקדמויות טכנולוגיות במאפייני ניטור נהגים, בהיקף אביזרי הבטיחות שמותקנים ברכבים וגם במידת האכיפה שמפעילה המשטרה על נהגים. "במרץ חגגו שבע שנים לנוהל שלא עובד, ואין שום כוונה לבטל, פשוט מפני שלבטל אותו זה יותר מדי כאב ראש, ואף אחד במשרד התחבורה לא ממש רוצה להודות בכישלון", מסביר גורם במשרד התחבורה. "לכולם ברור שזו בדיחה, שלקחת נהג ולומר לו לשנן מספר רישוי ואז להתקשר למוקד זה מטופש, אבל לשנות את החוק זה לא קל, ואף אחד במשרד התחבורה לא יודה בטעות".

 

ארז קיטה, מנכ"ל עמותת אור ירוק: "מטרתו של החוק היתה ליצור עוד אלפי זוגות עיניים בכביש אשר ירתיעו את אותם נהגים עבריינים שמסכנים את החיים של כולנו מדי יום. יישום חלקי של החוק על ידי הארגונים ואכיפה שכמעט ולא קיימת על ידי משרד התחבורה הביאו למצב בו החוק כמעט לא אפקטיבי ולא משרת את המטרה שלשמו הוא חוקק. האבסורד הגדול הוא שדווקא משרד התחבורה והבטיחות בדרכים לא אוכף את החוק שהשר בעצמו הוביל, והמסר הבטיחותי שעולה מכך הוא זלזול בחיי אדם וזלזול בשלטון החוק. המציאות המצערת היא שכאשר מאות אזרחים נהרגים מדי שנה בכבישים, המסר של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים הוא שאי ציות לחוק משתלם כי אין סנקציה אמיתית ואפקטיבית נגד אותם נהגים המהווים לעתים פצצות מתקתקות. אם במשרד התחבורה חושבים שהחוק לא מגביר את הבטיחות בדרכים, עליהם לבטלו במקביל ליצירת חלופה אחרת שתהיה אפקטיבית ותביא להגברת הבטיחות בדרכים ברכבי העבודה" .

 

ממשרד התחבורה סירבו להגיב.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x