שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דעות

כשהמשפט מופיע לא רק כמאשים, אלא גם כנאשם

הסרט החדש "סדקים" מתמקד בעונש הנורא של המעורבים בפרשה של "יחסים בהסכמה", שעולמם חרב כשהם מושלכים באחת למדורות הגיהנום של החקירה הפלילית והשיימינג התקשורתי

משה גורלי 16:3816.03.19

פרופסור מוערך ודוקטורנטית שכפופה לו. הקשר האקדמי ביניהם מתפרק לאחר שקשר מיני משתרבב ליחסים. לעובדות האלה יש אינספור הסברים - איך התחיל הסקס, מי הוביל ומי הובל, מי פגע ומי נפגע. המשפט, בדרכו המגושמת, מנסה בשנים האחרונות להסדיר את היחסים בהסכמה שמתקיימים לא פעם בחצר האחורית של אי שיוויון, של מרות, של ניצול שיכול להיות הדדי.

 

 

 

הסרט החדש "סדקים", של הבמאי אריק לובצקי והתסריטאית מיכל אקרמן (עלה בשבוע שע בר להקרנה) לוקח צעד אחורה. הוא מוותר על שיפוטיות, הוא לא עוסק בהטלת אשמה ואחריות. הוא מתמקד בעונש הנורא של המעורבים, שעולמם חרב כשהם מושלכים באחת למדורות הגיהנום של החקירה הפלילית והשיימינג התקשורתי. עונש שהם נושאים בו כמקדמה על חשבון התוצאה המשפטית שיכולה להסתיים מתישהו ואיפשהו על הספקטרום שבין כלום, הליך משמעתי ועד להרשעה פלילית ושנות מאסר ארוכות. וזה בגלל ש"יחסים (אסורים?) בהסכמה" נובטים על המצע של יצרים, אינטרסים, ריגושים, חולשות אנוש, ומסתיימים באכזבות, בפגיעות, בנקמות ובתלונות. ואז מישהו מזמין את המשפט פנימה. המשמעתי או הפלילי. באמצעות תלונה לממונה על ההטרדות המיניות או למשטרה.

 

צופית גרנט ב"סדקים". האישה הפגועה צופית גרנט ב"סדקים". האישה הפגועה צילום: patiphon.co.il

 

 

מסע אל תוך הגיהנום

הסרט מספר לנו איך מתחיל המסע הזה לגיהנום. סיפור החקירה המשטרתית אליה מזומן פרופסור גולדן בגילומו של שמואל וילוז'ני. לפרופסור אישה אוהבת, השחקנית צופית גרנט ושני ילדים מקסימים. לקטן, בן ה-12, שמשחק כדורסל, קשור האב במיוחד.

 

וזה מרכז הסיפור – מה עובר על המשפחה. לכאורה, למי אכפת. האב פישל, ושיילכו כולם לעזאזל. הרי לכל עבריין יש משפחה. "שיחשוב על זה לפני", העירו כמה צופות בדיון שהתקיים אחרי ההקרנה המוקדמת. אבל, וזהו הסיפור של הסרט: עוד אין כאן פושע ולא בטוח שיהיה. המשפט טרם אמר את דברו, אבל המשפחה כבר בדרך לפירוק. ואת המסר הזה, שלכאורה חומל על החשוד המרכזי, יכולה להעביר רק תסריטאית כמיכל אקרמן, קורבן של הטרדה מינית בעצמה שמתמקדת דווקא במשפחת הנילון, הגבר החזק לכאורה, ופחות במתלוננת המוחלשת המגולמת בידי ליאת אקטע.

 

 

וילוז'ני וגרנט וילוז'ני וגרנט צילום: patiphon.co.il

 

את המשטרה "מייצגים" בסרט שני החוקרים. הקצין, עודד מנסטר והסמל שלומי קוריאט. הקצין הוא הפוליטיקאי, המושחת. אין לו בעייה לפברק ראיות ולהדליף לתקשורת כדי להאדיר את שמו ולתלות עוד גולגולת של ניצוד על חגורתו. הסמל הוא המצפון, המצפן והמאזן. הוא קשוב באמת לפרטי התסבוכת ומצוייד בחיישנים הרגישים הנדרשים כדי לנווט בכאוס הזה.

 

הסרט הוא לא על משפט, אבל המשפט הוא נוסע סמוי שנוכח בו. ולא רק כמאשים אלא גם כנאשם. חוקרי המשטרה מנסים לברר מה קרה בין הפרופסור לדוקטורנטית. בהדרגה מתבררות עובדות, אבל ככל שיודעים יותר לא בהכרח מבינים יותר. האם הניצול היה חד צדדי או הדדי, האם "תיאום הציפיות" השתבש בגללו או בגללה? לכל צד יש את "האמת" שלו ואין בלתה. ולכן, אין אמת אחת. המשטרה והמשפט מתוכנתים להתביית על אמת אחת ואילו המורכבות האנושית היא לעתים האויבת של האמת המשפטית.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x