שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דעות

חברות ישראליות בחזית הסייבר ההתקפי - איפה האתיקה?

במקרים רבים כשמתפרסם סקנדל בינ"ל בתחום הסייבר ההתקפי – מגלים מעורבות ישראלית. חברות העוסקות בכך אינן יכולות להסתתר תחת המטריה שהן מוכרות כלים באופן חוקי ולא יודעות איזה שימוש נעשה בהם

ד"ר אבנר ברנע 08:0102.02.19

בשנים האחרונות הפכה ישראל ליצואנית המובילה בעולם של כלים לריגול אחר אזרחים. חדשות לבקרים אנו שומעים כיצד פועלות חברות ישראליות בתחום זה. אני מניח שרוב הדברים החשובים לא בהכרח מתפרסמים. אך כאשר מתפרסם סקנדל בינלאומי בתחום הסייבר ההתקפי – חיפוש ברשת יגלה מיד שחברה ישראלית מעורבת בכך. לדוגמה: בסוף 2018 הוגשה תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד החברה הישראלית NSO בטענה כי שימשה בידי הממשל המקסיקני למעקב אחרי מתנגדי ממשל (לגיטימיים) ועיתונאים ביקורתיים.

 

 

 

בתוכניות הלימוד האקדמי, נושא האתיקה כמעט ולא קיים. ואם קיים, הוא נמצא בשוליים ונחשב ללא רלוונטי בתרבות שמאדירה את "התשואה על ההון", "מיקסום רווחים" ועוד מושגים דומים שמקדשים כמעט כל מעשה כאשר הוא חוקי או בתחום האפור וגם אם אינו חוקי ("העיקר שלא תופסים אותך").

 

ראוי להתייחס לנושא האתי במיוחד בהקשר לחברות ישראליות, לעיתים קרובות חברות סטארט-אפ, שעוסקות בנושא סייבר, בעיקר בסייבר התקפי. עניינו איסוף מידע רגיש ואף תקיפת יעדים, שבו נמצאת ישראל בחזית פיתוח יכולות הנמכרות לשימוש על ידי מדינות זרות והשימוש בהן נעשה במידה פחותה בתחום העסקי. מדובר בתחום עסקי תחרותי שבו הפיתוחים הישראליים מתחרים בחברות בארה"ב באירופה אך לישראל ערך מוסף משמעותי בעיני הלקוחות בעיקר בשל המוניטין הגבוה של המודיעין הישראלי.

 

 צילום: Bigstock

 

מתברר, כי לעיתים קרובות היעדים של כלים אלה הם אזרחי אותן מדינות הרוכשות מערכות אלה, מדינות שמעוניינות להשיג מידע על אזרחים או על מערכות של מדינות אויבות. כאשר מדובר בתחום הפעילות של ביטחון הלאומי, הדברים ידועים ונעשים כבעניין שבשיגרה אף כי גם שם מתעוררות לעיתים שאלות בדבר ההקשר האתי של מכירת למשטרים מדכאים. הבעיה מחריפה כפל-כפליים כאשר מדובר בנושאי ביטחון פנים של מדינות. שם עולות שאלות אתיות קשות, בד"כ בשל ההתנהלות של שליטים במדינות אלה שאופן פעילותם היא בדרך כלל נחלת הכלל.

 

בתוך שנים ספורות הפכה תעשיית הריגול הישראלית לחוד החנית של הסחר העולמי בכלי מעקב ויירוט תקשורת. כיום סוכנויות מודיעין ממשלתיות רבות, במיוחד אלה שאינן מכבדת את הפרטיות של אזרחיה, מאובזרות ביכולות הריגול שנוצרו בישראל.

 

אולי זה ישמע נאיבי – אך חייבים לשאול האם אין בחברות אלה עובדים שאינם מוכנים לבצע את הנדרש מהם, כשהם יודעים שהמעשים אינם אתיים בעליל (ולעיתים קרובות גם ספק חוקיים)? האם לא קיימת בקרב מנהלים ועובדים מחויבות לערכים כגון אתיקה? החברות העוסקות בכך אינן יכולות להסתתר תחת המטריה שהן מוכרות כלים באופן חוקי, באישור ובסמכות, ואינן יודעות איזה שימוש נעשה בהם.

 

לפיכך, יש לפעול לכך שהמכירות של חברות ישראליות אלה יהיו הרבה יותר סלקטיבית, הן על ידן והן באמצעות הפיקוח על היצוא הביטחוני מישראל.

 

הכותב הוא מרצה ליזמות וסטארט-אפ, בביה"ס למנהל עסקים, האקדמית נתניה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x