• תפריט
חדשות טכנולוגיה

ראיון כלכליסט

מנכ"ל רשות החדשנות: "ישראל לא צריכה עוד מרכזי מו"פ של ענקיות בינלאומיות"

אהרון אהרון לא חושב שצריך לחגוג את הגעת ענקיות הטכנולוגיה: הן מעלות את השכר, גונבות עובדים מחברות ישראליות ו"לא מוסיפות לנו כמדינה יותר מדי תועלת". האתגר הגדול ביותר שניצב בפני ההייטק הישראלי נעוץ, לדבריו, בהעברתו מהמרכז: "האקזיטים הגדולים הגיעו מהפריפריה"

הגר רבט ומאיר אורבך 06:4426.09.18

"התפקיד שלנו הוא להשקיע עכשיו במה שיהיה פופולרי בעוד עשר שנים", כך מתאר מנכ"ל רשות החדשנות אהרון אהרון את האסטרטגיה שמתווה את דרכה של הרשות תחת ניהולו.

 

 

 

בעולם שבו סין מקימה קרנות הון סיכון של מיליארדי דולרים חדשות לבקרים ושוויה של אפל חוצה את רף טריליון הדולר, התקציב שנתי של כ־2 מיליארד שקל שרשות החדשנות הישראלית מנהלת נראים כמו טיפה בים, אבל קשה להפריז בחשיבות ההיסטורית של הגוף הזה ובתרומתו להפיכת ישראל למעצמת הייטק.

 

ב־2016 החליפה רשות החדשנות את לשכת המדען הראשי במשרד הכלכלה, ובדצמבר של אותה שנה מונה אהרון, עד אז מנכ"ל אפל ישראל, למנכ"ל הרשות. אחד האתגרים הגדולים של גוף ממשלתי כזה הוא העמידה בקצב המהיר של עולם הטכנולוגיה. במשך כמעט שני עשורים, הדגש העיקרי של הרשות היה קידום המחקר והפיתוח בישראל. אבל היום, מודה אהרון, זה כבר לא מספיק.

 

"התפקיד שלנו, של יצירת ערך כלכלי תוך שימוש בחדשנות טכנולוגית, לא השתנה", הוא אומר. "פעם היינו עושים spray and pray, מפזרים את הכסף לכל הכיוונים ומתפללים שיהיה בסדר. לאורך שנים זה עבד טוב מאוד. התקציב שלנו היה חלק משמעותי מכל המחקר והפיתוח שבוצע בישראל, אם אנחנו מסתכלים על 20 השנים האחרונות, התקציב שלנו עמד על 20%. היום, בגלל הצמיחה הגדולה של התעשייה, התקציב עומד על כ־3.5%. בסדרי הגודל האלה אי אפשר להשתמש באותן שיטות".

 

 

אהרון אהרון: "הממשלה לא צריכה לממן ענקיות טכנולוגיה זרות, אבל היא בהחלט לא צריכה להתנגד להן. מי שיבוא יבוא, אבל לא יקבל מימון" אהרון אהרון: "הממשלה לא צריכה לממן ענקיות טכנולוגיה זרות, אבל היא בהחלט לא צריכה להתנגד להן. מי שיבוא יבוא, אבל לא יקבל מימון" צילום: אוראל כהן

 

איזה שיטות כן רלבנטיות?

"יש הרבה חברות סטארט־אפ שלא מייצרות ערך בישראל. כשהן מגיעות לשלב שבו יש מוצר וצריך למכור, הן צריכות לקבל החלטה קשה - או להימכר או לצאת לסבב גיוס גדול. זה אומר להזיז את החברה לארה"ב, כי החלופה של סבב גדול כמעט ולא קיימת בארץ. זה שלב שמעניין אותנו, אז אנחנו אומרים 'בואו נאפשר לעשות עוד ניסויים, בתוך ישראל או מחוצה לה, אבל במימון שלנו'. זה משהו חדש לגמרי. אני לא מממן מחקר ופיתוח, אלא הטמעה של טכנולוגיה, ומאפשר הלוואות בנקאיות בערבות שלנו כדי לאפשר לחברות לצמוח בעוד שלב ללא דילול. די הרבה חברות קונות את התהליך הזה, כי הוא הגיוני. זו דוגמה אחת לטיפול שלא היה לנו בעבר, כי בעבר לא השקענו בדברים שהם לא מחקר ופיתוח בלבד וכאן מדובר בייצור ערך כלכלי".

 

לא טוב להיות בפסגה

 

המוניטין של ישראל כמעצמת הייטק הביא לכך שלצד התעשייה המקומית הענפה, המדינה משופעת במרכזי מחקר ופיתוח של ענקיות בינלאומיות. קשה לחשוב על חברה ותיקה ומוכרת בתחום הטכנולוגיה שלא מחזיקה כיום מרכז פיתוח ענק בישראל ומעסיקה כאן עשרות עד מאות מפתחים. לפי דו"ח ראשון מסוגו שהוציא משרד הכלכלה ביולי, כ־50% מהוצאות המו"פ בישראל מגיעות מחברות זרות, מה שממקם את ישראל במקום הראשון בתחום בקרב מדינות ה־OECD. אבל אהרון סבור שדומיננטיות המרכזים האלה לאו דווקא מועילה להייטק הישראלי.

 

"אם שואלים אותי אם אנחנו צריכים להיות שמחים או עצובים אם תבוא לכאן עוד ענקית כמו מיקרוסופט, סיסקו, אפל ואמזון, התשובה היא עצובים", אומר אהרון. "אם תבוא עוד חברה כזאת, היא תגנוב עוד אנשים ממקום אחד למקום אחר. יכול להיות שזה יבוא על חשבון החברות הישראליות ולא יוסיף לנו כמדינה יותר מדי תועלת. זה כן יביא להעלאת שכר. היום אנחנו מקום ראשון בעולם בשכר בהייטק. אנחנו עדיין מנסים להביא חברות מתחומים אחרים, בתחומים של רפואה למשל, וחלקן באות. זה דווקא טוב לתעשייה".

 

אז אם מחר אובר, למשל, תקנה פה חברה, זה לא תרחיש רצוי מבחינתך כי היא תיקח עובדים מווייז וממוביט ודומותיהן?

"נכון. מצד שני אני לא מאמין ברגולציה. זאת אומרת שהממשלה לא צריכה לתמוך בזה, אבל היא בהחלט לא צריכה להתנגד לזה. מי שיבוא יבוא, אבל שלא יקבל מימון ממשלתי".

 

אתה חושב שהגענו לרף העליון מבחינת מרכזי פיתוח מסורתיים?

"אם אני מסתכל על כמות מרכזי המחקר ופיתוח שנפתחים בישראל, אני רואה ירידה שנובעת מזה שכולם כבר פה ומהמחיר הגבוה. חברות מסתכלות ושואלות את עצמן אם הן באמת רוצות לפתוח מרכז מו"פ במקום היקר בעולם. למקום הזה יש יתרונות, אבל כדי שהוא ישרת אותך הוא צריך לעשות משהו. זו הסיבה שהרבה מאוד חברות בינלאומיות לא פותחות מרכז מו"פ אלא מעבדת חדשנות או משהו דומה שיאפשר להן להיכנס להייטק הישראלי. זו תופעה שאני רואה הרבה בזמן האחרון".

 

 

 

 

 

אהרון ריאלי מאוד לגבי היתרונות של השוק הישראלי על פני התחרות העולמית: "מה אנחנו מוכרים בעצם? איכות של מהנדסים, את הרוח היזמית ואת היכולת לשלב בין תחומים שונים. כשמסתכלים על שלושת הדברים האלה מבינים שחייבת להיות השקעה בתשתית ארוכת טווח וההשקעה חייבת להיות ממשלתית, כי אין גוף פרטי שכרגע ייקח את זה עליו".

 

בעיית המגוון

 

בדו"ח מפורט מטעם הרשות שסיכם את מצב ההייטק בישראל בסוף 2017 נכתב בין השאר: "חלקת ההייטק אינה פורצת את גבולותיה ומרבית ענפי המשק אינם נהנים מפירותיה. נתון חשוב המלמד על כך הוא שיעור העובדים בהייטק מתוך כלל השכירים במשק, שעומד כבר יותר מעשור על כ־8%".

 

לנתון הזה מצטרפים עוד שני נתונים חשובים: המחסור המתמשך בכוח אדם מיומן בהייטק, שעומד לפי הערכות על כ־10,000 עובדים והגיוון המוגבל בקרב המועסקים בתחום. למרות מספר יוזמות ממשלתיות, השינויים בנושא מינוריים.

 

אהרון מודע היטב לבעיה הזאת. "אני לא רוצה להתייחס למסקנה החברתית, אלא לצד הכלכלי פרופר: 77% מההייטק יושב במרכז, 75% מהעובדים בו הם גברים יהודים לא חרדים. עכשיו בואו נסתכל על אוכלוסיית ישראל: היא עומדת באזור הזה על 3.5 מיליון איש. יש עוד 5 מיליון איש במקומות אחרים, ולא יכול להיות שהם לא מספקים את אותם כישורים שמספקים ה־3.5 מיליון".

 

לפי מחקר של הארגון האמריקאי IATask Force שפורסם באוגוסט האחרון, מספרם של הערבים שעובדים בתפקידים טכנולוגיים בהייטק הוכפל פי ארבע בעשור האחרון, אבל מדובר בקפיצה מ־1% ל־4%, מספרים קטנים מאוד.

 

"המספרים טובים, כי האוכלוסייה הערבית היא 20% מכלל האוכלוסייה, ובניגוד לאוכלוסיות אחרות מדובר באוכלוסיה משכילה. ועדיין יש בעיה: איך לחבר אותם להייטק הנוכחי. האם זה דורש להגיע למרכז או שאפשר לעשות משהו יותר קרוב אליהם? אנחנו מנסים לעשות גם וגם. השאלה היא איך אתה מעודד יצירת סביבת הייטק. באפל בחיפה חשבתי שיש פוטנציאל גבוה מאוד להעסקת ערבים, כי יש שם מהנדסים טובים מאוד. כשעזבתי את החברה, 25% מהעובדים באפל חיפה היו ערבים. אז אפשר לעשות את זה, השאלה היא איך. אם תעודד יזמות ובאמת יהיה מקום שיוכל לבנות סביבו אקוסיסטם מקומי טוב ‑ עשית משהו".

 

אבל אם בסוף נשיג רק תוספת של כמה אלפים בודדים, מה עשינו כאן?

"בוא נסתכל על המספרים. בשנה שעברה 27% ממי שהתחילו את החוג למדעי המחשב בטכניון היו ערבים".

 

והם ייקלטו בחברות הייטק?

"בוודאי. יש היום מחסור של 12 אלף עובדים, אז מדובר במהפכה אמיתית".

 

אתה חושב שנגיע למצב שבו לא יהיה מחסום תרבותי או גזעני בהעסקת ערבים?

"זה תלוי בחברות ובמיקומן. אתן דוגמה שקשורה בנשים. הייתי בחברה באזור המרכז ששייכת לציבור מאוד ליברלי בדעותיו. כששאלתי 'למה אין לכם נשים', התשובות שסיפקו היו כאלה שהייתי מסווג כגזעניות. אמרתי 'בואו נכניס את זה בצורה חזקה למשימות', ואכן משהו השתנה - נשים הפכו להיות מובילות באותה קבוצה. אז הפער התרבותי הזה משפיע גם על נשים. אתה חושב שזה לא יכול לקרות, אל זה קורה בתוך האוכלוסיה הכי ליברלית ותל אביבית".

 

בסופו של דבר בתוך עמך אתה חי, ואתה חי בחברה שהופכת ליותר גזענית. אנחנו מדברים הרבה על הייטק כבועה, אבל השאלה היא כמה הוא מנותק. הממשלה העבירה את חוק הלאום לאחרונה, אתה חושב שההייטק ינקוט במגמה הפוכה למיינסטרים?

"אני לא חושב שהייטק גזעני אבל הוא כן מאוד חד־גוני והופך להיות אפילו יותר כזה. בואו נסתכל מה אפשר לעשות למשל ברמה של הכנסת הפריפריה להייטק והוצאת ההייטק מהמרכז. כשהסתכלתי על האקזיטים הגדולים ביותר בהיסטוריה של ישראל ‑ מוביליאיי, ישקר, NDS, כתר ואז סודה סטרים ‑ מה שמשותף לכולם הוא שאלה חברות שישבו בפריפריה: ירושלים, הגליל או הנגב. האקזיטים הגדולים הפחות מוצלחים היו כולם של חברות מהמרכז. אז את נושא הפריפריה צריך לפתח, אבל בצורה נכונה. צריך להסתכל על מה שיש בסביבה שעובד טוב ולעשות משהו כזה יחד עם אקדמיה ותעשייה מקומית. עוטף עזה זו דוגמה טובה כי הם עובדים עם תנובה וחקלאות מקומית. נצרת זו דוגמה שמתחילה להתהוות. תמצאו שם שיתופי פעולה שמנצלים את מה שיש במקום".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x