מועדון הביליון – נקודת המבחן של ההון סיכון הישראלי
תעשיית ההון סיכון זוכה לשגשוג חסר תקדים, במספר החברות ובהיקפי ההון המושקעים. חלק ניכר מהגידול נובע מהזינוק בהשקעות בשלב הצמיחה, שתרם ליצירת מועדון הביליון - סטארט אפים השווים כמיליארד דולר. מהם האתגרים של מצב זה?
קשה להישאר אדישים לשינוי שעוברת תעשיית ההון סיכון בעולם בשנים האחרונות. שגשוג חסר תקדים שבא לידי ביטוי בכמות החברות, בהיקפי ההון המושקעים ובפריסה הגיאוגרפית. ההייטק הוא בכל מקום וחדשנות הייטק איננה תחומה יותר בסביבות ההייטק ההיסטוריות, אלא משפיעה ו"משבשת" כל תעשייה בכל תחומי החיים.
הגאות הגיעה גם לחופי ישראל ובשנים האחרונות אנו עדים לגידול דרמטי בהיקפי ההון המושקעים בארץ ובמספר החברות שקמות. לשם השוואה, במהלך 2017 הושקעו כחמישה מיליארד דולר בסטרטאפים בישראל והוקמו כ-1,500 חברות חדשות, בהשוואה לכ-2 מיליארד דולר וכ-1,000 חברות חדשות ב-2012.
חלק ניכר מהגידול בהיקפי ההשקעה נובע מהעלייה המשמעותית בהשקעות בשלב הצמיחה, המובל על ידי קרנות הצמיחה הישראליות שהחלו לפעול ב-2013 ומספר קרנות זרות שהגדילו את מעורבותן בארץ בשנים האחרונות. גידול זה תרם ליצירתו של "מועדון הביליון" - סטארט-אפים פרטיים השווים כמיליארד דולר.
חברות שבעבר היו נמכרות בשלב מוקדם יותר או מנסות להנפיק, יכולות עתה ליהנות מהההיצע של הון זמין, המאפשר להן להמשיך בצמיחה כחברות פרטיות, עד שיגיעו לבשלות שתאפשר להם גם להתמודד עם הנטל הציבורי.
ניתן למנות כיום כ-10חדי-קרן (Unicorns) - חברות השוות כמיליארד דולר, וכ-20 "סוסים דוהרים" בשווי של כ-500 מליון דולר. אלו היקפים תקדימיים שלא נראו בעבר.
לצד הגידול בשלב הצמיחה, אי אפשר להתעלם ממהמגה אקזיט של מובילאיי - שהונפקה ב- 2014 בשווי של 5.3 מיליארד דולר, ההנפקה הטכנולוגית הישראלית בעלת השווי הגבוה אי פעם, ונמכרה בתחילת 2017 לאינטל תמורת יותר מ-15 מיליארד דולר. זהו מהלך שבזכותו אינטל הפכה לשחקן משמעותי בתעשיית האוטוטק העולמית, המהווה הוכחה לכך שבישראל ניתן לבנות חברות גדולות, משמעותיות. הצלחת מובילאיי גם הייתה גורם מרכזי ביצירת תעשיית האוטוטק הישראלית, שהוכיחה שישראל יכולה להוביל בתחומים שאינם בהכרח בעלי קשר ישיר לידע ולנסיון שנובע בצה"ל.
לצד גאות זו ישנם מספר אתגרים לא מבוטלים שאומת ההייטק מתמודדת איתם - זמינות ההון וירידת חסמי הכניסה בהקמת חברות, יצרה אינפלציה של חברות (שלוש בינוניות במקום אחת יוצאת דופן); מחסור ועלויות כח האדם (קשור גם לנקודה הקודמת); פיגור במחקר וביישום של בינה מלאכותית - AI - החשמל החדש של תעשיית הטכנולוגיה; והעדר השקעה תשתיתית מספקת של המדינה למינוף הידע האקדמי לבניית תעשיית פארמה והביוטכנולגיה (דוגמאת קייט פארמה).
אך נראה שהאתגר הגדול ביותר כרגע הוא מספר מוגבל מאוד של מאוד של אקזיטים משמעותיים (בשווי מעל 100 מליון דולר). משנת 2013 הונפקו רק שש חברות טכנולוגיות בנאסד"ק - WIX, Varonis, SolarEdge, Mobileye, CyberArk ו FourScout. רק שלוש הראשונות הן הנפקות הון סיכון "קלאסיות" העומדות בקריטריונים של הון סיכון מבחינת גילן והיקף ההון שהושקע בהן עד ההנפקה, ואילו שלוש האחרות הן חברות שקמו בשנת 1999/2000. לצד מכירת ארגוס, R2net, Gigya, Plarium, FireGlass, SkyCure, האקזיטים הגדולים של 2017 היו "אקזיט שני" – חברות שנמכרו לאחר שהיו ציבוריות או לאחר שכבר נמכרו ועתה החליפו ידיים, כך שההון הנובע מהן אינו מגיע בהכרח לאלה שנטלו עצמם את הסיכון בשלבים המוקדמים (ראה ערך מובילאיי, נוירודרם, פלייטיקה).
השילוב של הגידול הדרמטי בהיקף ההון המושקע ומיעוט של אקזיטים, מעלה את השאלה האם תעשיית ההון סיכון המקומית נמצאת בבעיה?
לא ניתן להמעיט מחשיבותם של אקזיטים, שהם גלגל התנופה של תעשיית ההון סיכון שבזכותה ממומנות מרבית חברות הסטרט אפ. הצלחת חברות להמיר רעיונות לדולרים מייצרת רווח אשר בד"כ מוזרם בחזרה לאקו סיסטם המקומי - קרנות מצליחות לגייס קרנות המשך, משקיעים זרים חדשים - פיננסיים ואסטרטגיים מצטרפים למעגל המשקיעים, מרבית היזמים המצליחים חוזרים לזירת הפשע והופכים לאנג’לים בעצמם. בנוסף, האקזיט מייצר תיאבון רב לעובדי החברה להקים סטרטאפים נוספים ולצד זאת התעשייה מתברכת בתוספת של מנהלים שהביאו חברות לבשלות ושהתנסו בעבודה בחברות רב לאומיות וסופגים ידע ניהולי שחוזר לתעשייה המקומית ומשביח אותה.
אלא שלעניות דעתי, בחינת "מצב האומה" בעת הזו על פי מספר והיקף האקזיטים איננה המדד הנכון לבחינת בריאותה של התעשייה ממספר סיבות ומשילוב של מספר גורמים:
1. מבחינה איכותית, אנו רואים מקבץ יוצא דופן של חברות איכותיות בוגרות. ישנו שיפור דרמטי באיכות הניהול וביכולת הצמיחה של סטרט אפים ישראליים; נראה שהיזמים בגל הנוכחי בעלי יכולת גדולה מבעבר להקמת חברות גלובליות ומתגבשות הנהלות בעלות נסיון ניהולי ולא רק נסיון טכנולוגי או מוצרי. לכך יש להוסיף את היכולות שנבנו בישראל בתחום השיווק הדיגיטלי - אמנם השוק המקומי נותר קטן אלא שהיכולות יוצאות הדופן שנבנו בישראל בשיווק אונליין מאפשרות לחברות לפעול בשוק הגלובלי, מישראל.
2. מבחינת עיתוי - בישראל אנו בעיצומו של הגל ועל כן לא ניתן עדיין למדוד את תוצאותיו וסביר שיהיה ניתן למדוד את תוצאותיו ב"דיליי" של מספר שנים והוא יבוא לידי ביטוי במכירות ובהנפקות משמעותיות שלא הכרנו בעבר. הזמינות של הון לצמיחה (סבבי גיוס של 20-50 מליון דולר) ושל PIPO - גיוסים פרטיים של 100 מליון דולר ומעלה, מאפשרת לחברות להישאר פרטיות ודוחים את האקזיט לשלב מאוחר יותר. למעשה זהו הטוב משני העולמות – היקף גיוס "ציבורי" והישארות במשטר פרטי ללא הנטל הנגזר מניהול חברה ציבורית. בהערכה גסה, הערך המצרפי של 30 חברות מועדון הביליון המגובות הון סיכון הוא כ-20 מיליארד דולר.
3. השינוי תואם את המגמה בעולם. התופעה החדשה של מגה קרנות בהובלת ויז’ן פאנד של סופטבנק מטלטלת את תעשיית ההון סיכון כולה, מייצרת הגדרה מחדש של כל שלבי ההשקעה ומשפיעה גם על האפשרות "לחלום רחוק, פרטי". תעשיית ההון סיכון נהייתה "מוטת יוניקורנז" ומוקד תשומת הלב הוא במספר חברות מועט מכל בציר, שמייצרות ערך עצום ויחסית במהירות.
4. ההמתנה מייצרת ערך עיסקי רב - דו"ח של מקינזי מ 2016 מראה בצורה גרפית את השינוי הדרמטי, לפיו עיקר או חלק משמעותי מהערך בחברות סטראט-אפ טכנולוגיות נבנה כיום כשהן עדיין פרטיות בשונה מבעבר.
אם נסתכל על ההנפקות המוצלחות ביותר של תעשיית ההון סיכון המקומית, נראה שבשונה מדו"ח מקינזי, הנתונים בישראל מספרים סיפור הפוך ומרבית הערך בהנפקות המוצלחות מבציר 2017-2013 נבנה לאחר ההנפקה. שלוש הנפקות ההון סיכון המוצלחות ו"הקלאסיות" של השנים האחרונות - WIX, SolarEdge, Varonis - הוקמו ב 2006 והונפקו ב 2014-2013 בכ-500-600 מליון דולר (לפני הכסף).
כיום, כארבע שנים לאחר הנפקתן, Wix שווה למעלה מ 4.5 מיליארד דולר, SolarEdge ו- Varonis שוות כשניים וחצי מיליארד דולר. כך שבמשך שבע שנים מהקמתן ועד הנפקתן, נבנה בעמל רב ערך של כ-500 מליון דולר ובחמש שנים ציבוריות נבנה שווי נוסף של כשניים או ארבעה מיליארד דולר, שחלקו הגדול מבוסס על התשתית שנבנו בשלב הפרטי.
מסקנתי היא זו - לצד אתגרים נוספים, היכולת של תעשיית ההון סיכון להמשיך להצליח ולפרוח תהיה תלוייה ביכולת של מועדון הביליון להמיר הבטחות לדולרים. אני אופטימי ומאמין שנראה מספר ארועים של יצירת ערך משמעותי עד סוף 2019, שיכללו מכירת חברות בכמיליארד דולר ומעלה ולפחות שתי הנפקות גדולות בנאסד"ק, לצד כניסה של קרנות פרייבט אקוויטי בפוזציה של לקיחת שליטה או בעלות מלאה.
כיוון שהרף להנפקת חברות גבוה מבעבר, שוק ההון סיכון המקומי זקוק שיקומו בישראל קרנות קרוס אובר ותגדל המעורבות של קרנות פרייבט אקוויטי טכנולוגיות. בעיני זה שלב הכרחי באבולוציה של התעשייה, לאחר שתחום הצמיחה המוקדמת קיבל מענה ראוי. זו גם הזדמנות נהדרת למוסדיים הישראלים, שיכולים לתרום רבות לצמיחת התחום וליהנות מתשואות יוצאות דופן, כדוגמת אלה שהשיגו במובילאיי אליה חלקם נכנסו מספר שנים טרום ההנפקה.
הכותב הינו משקיע הון סיכון, כיהן עד לאחרונה כשותף ב-Innovation Endeavors ולפני כן כ-COO בחברת אאוטבריין וכשותף בקרן Glenrock
