דו"ח טכנולוגי
אפל משתיקה את הלייקים, תוקעת אצבע בעין של פייסבוק
דפדפן הספארי נותן למשתמשים להחליט האם ברצונם לחשוף מידע לרשת הריגול של פייסבוק שפרושה באתרים רבים, למה ממים אינם מקור רווח על אף הפופולריות שלהם וכיצד מפיצי ספאם סלולרי עושים כסף גם כשלא עונים לשיחות האוטומטיות שלהם
חדשנות מסוג חדש
אמש (ב') נפתח WWDC, כנס המפתחים השנתי של אפל. אמנם נשמעו מהקהל מחיאות כפיים לאחר כמעט כל משפט שאמרו אנשי אפל על הבמה, אך מדקה לדקה זה נראה יותר כמו הרגל ופחות כמו התלהבות אמיתית: iOS 12 היא כנראה השדרוג הכי משעמם למערכת ההפעלה של האייפון והאייפד. אבל באירוע היתה הכרזה אחת שגרמה גם לי למחוא כפיים: דפדפן הספארי יתחיל לשאול את המשתמש האם לטעון בעמודי רשת את כפתורי הלייק של פייסבוק.
אותם כפתורים נמצאים כיום בכל אתר אפשרי - מאתרים מסחריים, דרך ממשלתיים ואקדמיים ומשום מה, גם באתרי פורנו - כאילו שהמשתמשים בהם יתגאו בכך במדיה החברתית. כפתורי הלייק הם רשת הריגול של פייסבוק: הם כוללים קוד שיודע מתי ביקר בכל אתר משתמש שלה, כמה זמן שהה שם ובאילו דפים צפה. כמובן שמדובר בפגיעה בפרטיות הגולשים, והאתרים לא יסירו את הכפתורים - הם הרי רוצים לייקים ובצדק.
אפל רוצה שתחליטו בעצמכם אם לשלם את מחיר הלייק צילום: שאטרסטוק
ואפל תקעה פה חתיכת אצבע בעין של פייסבוק: היא השתמשה במוצר שלה כדי לתת כוח לגולשים - משהו שפייסבוק לא רוצה לעשות בעצמה, על אף ההצהרות וההבטחות המסוגננות של צוקרברג ואנשיו.
מוזר לי שאפל עשתה זאת לפני גוגל; לאחרונה יש את הדפדפן הכי פופולרי בעולם ופייסבוק היא הנמסיס שלה בשוק הפרסום המקוון. גם לאפל יש אינטרס, שכן לאחרונה נודע שבכוונתה להרחיב את פעילות הפרסום שלה, אך חלקה בשוק זעום לעומת חלקיהן של גוגל ושל הרשת החברתית.
אירוע המפתחים של אפל אמש
על כל פנים, מדובר בצעד ראוי ומבורך, שגם אם נעשה מאינטרס תחרותי נטו וגם אם במטרה לשפר קצת את הפרטיות - מספק כוח חדש לגולשים. בצעד זה, הראתה אפל שגם אם חידושי התוכנה שלה אינם מבריקים או מקוריים במיוחד, להרבה חברות עדיין יש מה ללמוד ממנה בנושא יצירת הערך למשתמש.
כוכבים דועכים
ממים הם חלק כיפי ודינמי מתרבות האינטרנט: תמונות וסרטונים שמחליפים משמעות, משודרגים, מופצים ומגיעים לרמת ויראליות שעסקים וכוכבי רשת יכולים רק לחלום עליה. ופעם, פעם אנשים יכלו להרוויח מהם כסף; בגלל שלמם אין בעלים, שמטבעו הוא עובר שינויים רבים תוך כדי הפצתו, אפשר לשים אותו על חולצות, סטיקרים, תיקים ומוצרים אחרים ולמכור לקהל הרחב בלי לשלם ליוצר. עד לפני חמש שנים בערך, זה התאפשר בקלות: עובדי חברות אופנה וחנויות מתנות היו מסתובבים בפורומים ברדיט ובפורצ'אן, סורקים הלוך ושוב את הפיד בפייסבוק ובטוויטר, ומגלים מם עם פוטנציאל. לאחר מכן, נשלח העיצוב למפעל והמוצרים הועלו לחנות המקוונת. היום המצב שונה בתכלית: יותר מחצי מהאנושות כבר מחוברת לאינטרנט, כמעט לכל אחד יש סמארטפון, ורבים צורכים תוכן בכל רגע. וכתוצאה מכך, יש הרבה יותר ממים שכוכבם דועך במהירות חסרת תקדים.
בראד קים, העורך הראשי של אתר מידע הממים know your Meme, סיפר לאטלנטיק על אבולוציית הממים. לדבריו, פעם היו ממים שיכלו להחזיק שנים ארוכות, משום שהיו מאוד פופולריים והיה היצע ממים נמוך יותר. קחו למשל את מם BRRT, שנשען על הרעש שמשמיע תותחו האימתני של מטוס ה-A10: הוא הופיע לראשונה ב-2004, אבל המשיך להתקיים ולזכות לגרסאות חדשות גם כיום. וזה עוד מם נידח למדי; ישנם עוד ממים פופולריים בהרבה שהחזיקו שנים. חלקם אף הפכו לסימן רשום בעצמם, כמו גראמפי קט.
מם A10
אני דווקא אוהב את העובדה שאי אפשר לעשות כסף מממים; טוב לדעת שגם בעידן המסחור המקוון חסר הגבולות, בו הפעולות שלנו, התוכן שלנו ואנחנו עצמנו ניתנים להיוון, יש עדיין משהו טבעי ופראי ברשת, ממנו אף אחד לא יעשה כסף.
לא ענית? עדיין הרווחתי
שיחות הספאם הרובוטיות הן מכה מעצבנת: מערכות אוטומטיות מתקשרות אליכם, ובדרך כלל מבקשות כסף עבור איזו ישיבת צדיקים. אי אפשר להתחמק מהן, שכן בכל יום אנו מקבלים שיחות מזרים ולך תדע אם בצד השני של הקו נמצאת אראלה ממפעל הפיס או מישהו שרוצה לקנות את ההונדה החבוטה שלך. תחקיר של הוול סטריט ג'ורנל מגלה שמאוד משתלם להפעיל שיחות ספאם - ושהחברות שמתקשרות אלינו מרוויחות כסף אפילו אם לא ענינו להן.
כל חברת טלה-ספאם צריכה מאגר טלפונים כדי להתחיל, אותו היא יכולה לקנות מסוחרי מידע או לנסות ליצור בעצמן, דרך תוכנות שמחייגות מספרים רנדומליים בלי לדעת למי הם שייכים. הרבה מהשיחות הללו מגיעות למכשירים שעליהם אפליקציות שמציגות את פרטי הנמען, אותם מתקינים עסקים רבים כדי לאפשר לצרכן לדעת לאן התקשר. חברות הספאם יודעות כך להתאים שם למספר - ולבנות מאגרים שאפשר למכור הלאה לסוחרי מידע.
מכל 100 אלף שיחות אפשר להרוויח כך 300 דולר בלבד, אך החברות מבצעות הרבה מאוד שיחות: ברבעון הראשון בוצעו כמעט 5 מיליארד שיחות בארה"ב לבדה. כך נוצרה לה שרשרת ערך פשוטה ומשתלמת, שמטרידה את הצרכן ומכניסה כסף לכיסי הספאמרים. החוקים הקיימים לא מועילים פה, שכן הספאמרים משתמשים בתשתית דינמית שמקשה על איתור מקור השיחה. חלקם נשענים על שיחות VoIP שאפשר להקפיץ בין עשרים שרתים בעשרים מדינות בכל יום.
מי נתקל בהונאת ICO?
חברת icowatchdog השיקה שני שירותים שנועדו להילחם בהונאות שמאפיינות את הנפקות ה-ICO, הדבר החם בשוק הקריפטו. חברות רבות מבצעות הנפקת טוקנים וירטואליים לקראת השקת מוצר או שירות, ומגייסות כך הון רב מאנשים שרוצים לקפוץ על עגלת הקריפטו ולהרוויח כסף במהירות. כמו בכל הנפקה, מי שמרוויח הם המשקיעים הגדולים שמחוברים לחברה, בעוד הקטנים מרוויחים פחות, אם בכלל. לפי נתוני הוול סטריט ג'ורנל, כ-20% מהנפקות ה-ICO בשנה האחרונה היו מבצעי עוקץ, בהם המייסדים ברחו עם הכסף, או החזירו קצת ממנו, התנצלו ארוכות ושמרו את השאר.
הפיתרון של icowatchdog הוא כלי לביצוע סקירה חיצונית למסמכי ICO, שיכולים לזהות בהם סעיפים חשודים וכלי באמצעותו אפשר לדווח על חשד להונאת ICO. כמו בכל תוכנית זיהוי כשלים פומבית, יש כאן פרס. אבל בעוד מי שמגלה באג בגוגל יקבל ממנה דולרים טובים על כך, מדווחי ההונאות יקבלו מטבע וירטואלי בשם DOG, שאיתו אפשר בעיקר לספר שיש לך מטבעות DOG. לטענת החברה, משתמשים מדווחים על כ-50 הונאות בשבוע דרך הכלים שלה, שזה לא רע. ואולם, יש צורך במעורבות גדולה יותר של מוסדות רשמיים שנלחמים בהונאות - גורמי אכיפה ורגולציה. אם אי אפשר למנוע מהציבור מלרוץ אחר עגלת הקריפטו הרעועה, צריך לפחות להבטיח שלא ייפגע בדרך.
