בלדה לאקורדיון: איפה אפי נצר

"ממש לפני שבוע סיימתי להלחין את ההמנון העשירי שלי לצה"ל, סגרתי מעגל", מספר המלחין אפי נצר מעט נרגש, "אף אחד לא עשה דבר כזה".

הפעם היה זה המנון חיל הטכנולוגיה והאחזקה.לפני שנתיים היה זה המנון קריית ההדרכה הידועה יותר כעיר הבה"דים. ועוד בארסנל המנונים בני עשרות שנים שוודאי תכירו, כמו המנון גבעתי ("מי שחלם גבעתי") או המפורסם ביותר המנון גולני ששר יהורם גאון ("גולני שלי"). "אני מאוד אוהב את צה"ל", הוא מתוודה ומספר על טקסים אליהם מזמינים אותו. "משביעים את החיילים עם כל שיר כזה", הוא אומר, "החיילים שרים את השיר, אין חוכמות, הם יודעים את המילים מהשינה. שואלים אותי 'מה, אתה כותב המנונים?' אני היחיד, אני חושב, אני לא יודע אם יש עוד מישהו שכותב המנונים לצה"ל".

אפי נצר צילום: יריב כץ

ישי לוי בריקוד השנה

התמונה שוודאי תעלה לאלה מכם שמכירים את נצר הוא עם האקורדיון עליו, אך מסתבר שהוא בכלל מלחין הכל על פסנתר. “ההלחנה זה לא על הכלי, ההלחנה היא מהלב, אז אני יושב בבית על הפסנתר. אתה יכול ללמוד להיות מוזיקאי, ללמוד לנגן, אבל להלחין זה בא לך, זו מתנה של אלוהים”.

שואלים אותו כל הזמן אם הוא עדיין כותב. “ודאי! אני כותב הרבה. לא סתם כותב, כותב־כותב” הוא מתעקש. אז נצר (83) עדיין בועט בכל הכוח, ועדיין מועמד סדרתי לפרס ישראל.

לכל מי שלא יודע, נצר הוא האיש מאחורי הלהיטים "פרחים בקנה", "מלכות החרמון", "מישהו הולך תמיד איתי" ששרה עופרה חזה, "בלדה לחובש" שמבצע יהורם גאון ורבים אחרים.

בבוקר שישי האחרון התקיים המופע החודשי של יקירי אקו”ם בו האגודה מכבדת את יצירתו של אמן ישראלי. החודש היה זה נצר. מי שערך והגיש את האירוע היה הפזמונאי והשדרן חיים קינן ובין המופיעים הרבים היתה גם ירדנה ארזי.

נצר היה זה שגילה אותה עוד כשהיתה בת 16. “אבא שלה היה חשמלאי שהיה בא אלי”, הוא נזכר. “יום אחד כשהחליף לי מנורות אמר בדחילו ורחימו, ‘יש לי ילדה בת 16, שרה יפה, אתה מוכן לשמוע אותה אולי?’. אמרתי כן, היא באה לבחינה, היתה יפה מאוד ושרה כל כך יפה, קיבלתי אותה מיד. תוך זמן קצר היא הפכה לסולנית של החבורה שלי והופיעה בהיכל התרבות, בבנייני האומה, בפסטיבלים, בכל מקום”.

כשנצר אומר החבורה שלו הוא מתכוון ל”חבורת בית רוטשילד”, חבורת הזמר הראשונה בארץ, “כשאפילו השם חבורת זמר לא היה קיים. אז איך אומרים, הטבעתי את השם חבורת זמר”. למען הסדר הטוב הוא מוסיף בדידקטיות: “מקהלה שרה שירים קלאסיים, עם תווים, חבורת זמר זה משהו יותר קליל, יותר עממי, וזה מתבטא בחומר ששרים, שירי פופ, שירי פולק, שירים יותר עממיים”.

כיום הוא גורו שירה בציבור ובכלל מאוד פעלתן. קחו אוויר: הוא מפעיל ארבע מקהלות שונות אותן הוא מדריך, מופיע אחת לשבוע לפחות בסדרות קבועות של שירה בציבור, בין היתר בצוותא בתל אביב ובקריגר בחיפה, ומכין בעצמו את כל המצגות לערבי השירה כדי שהקהל ישיר איתו (“מצגות מדהימות”), גם את הפלייבקים הוא מכין בעצמו, מגיש את התוכנית השבועית “אפי לשבת” המשודרת בתחנות הרדיו האזוריות, ושוקד על שני מארזי דיסקים שונים ממיטב הזמר העברי, שיצאו לרגל חגיגות השבעים למדינה.

מלכות החרמון שובר שיא

נצר הוציא חמישה ספרי שירה בהם מיטב הפזמונים העבריים, מעין אנציקלופדיה הכוללת גם תווים, אקורדים ומילים, ובין לבין הוא כותב שירים.

שיר חדש שהלחין, “בבוא יומי” שמבצע ישי לוי למילים של נחום הימן ושאול דור, קיבל מיד ריקוד־עם משלו ונבחר לא מכבר כריקוד השנה. “כן, יש דבר כזה”, הוא מסביר, “בכל חוגי ריקודי העם בארץ עשו משאל והחליטו שהשיר הזה הוא ריקוד השנה”.

אתה עוקב אחרי מה שמנוגן היום ברדיו?

“ברדיואים החדשים משמיעים פחות שירים שנכתבו לפני שנות השמוניםוהטקסטים לפעמים רדודים. כל המלחינים בני דורי פחות או יותר כמו דובי זלצר, מוני אמיריליו, נורית הירש, נחום הימן ועוד בקושי מושמעים. אני אוהב שירי משוררים, שירים עם תוכן, עם ערך מוסף. ‘מלכות החרמון’ נכתב ב 67’ ותראה איך שרים אותו עד היום, אתה יודע כמה שנים עברו מאז? לעומת זאת יש שירים שנכתבים בימים אלה שזוכים למיליון צפיות ואחרי כמה חודשים נעלמים. אולי זה מודרני או אופנתי, אבל את הקלאסיקה משמיעים פחות”.

אפרופו מלכות החרמון. השיר שאת מילותיו כתב יובב כץ איש התרבות והרדיו, עמד בזמנו בראש מצעד הפזמונים 13 שבועות. “אף שיר עד היום לא זכה לעמוד בראש מצעד הפזמונים 13 שבועות”, אומר נצר. “אין שיר כזה והוא גם לא באמת ירד. עורכי המצעד אמרו לי שהשיר עוצר את המצעד, אנחנו מורידים אותו ומעבירים אותו לבית הלורדים”, הוא צוחק, “נורא כעסתי אבל מה יכולתי לעשות. בדרך כלל שיר יורד לאט לאט, מהמקום הראשון לשני והלאה, פה הוא פשוט עצר את המצעד”.