• תפריט
תעופה וחלל

הקברניט

אגדת החמקן הישראלי: כך בוטל האח הגדול של הלביא

הלביא, תפארת גאוותנו הישראלית, היה אחד מתוך שני מטוסי קרב עתירי ביצועים שפותחו בארץ - והיה הקטן והחלש מביניהם; היום אספר לכם על ה"אריה" - אחיו המרשים והחמקן, שהטיל צל גם על ה-F14 וה-F15 וכמעט שפותח ביחד עם איראן

ניצן סדן 11:5130.06.18

 


 

 

 

שלום, כאן הקברניט; לא מזמן מלאו 30 שנה לביטול פרויקט הלביא - מטוס הקרב הישראלי הראשון שפותח מאפס. אך האם ידעתם שהוא היה חלק ממיזם גדול יותר, בו פותחו שני מטוסים - ושהלביא היה הקטן והחלש מבין השניים? היום נדבר על אחיו הגדול של הלביא, מטוס קרב מדהים שמעולם לא טס וזכה לשם אריה.

 

 

לאחר מלחמת ששת הימים החליט נשיא צרפת שארל דה-גול שהגיע הזמן לפרק את הרומן עם ישראל, מטעמים פוליטיים וכלכליים; מבחינתו, מדינתנו הצעירה הפכה לגורם תוקפני ובלתי צפוי - בעוד מדינות ערב נראו לו שותפות טובות יותר לאינטרס הצרפתי.

 

שארל דה-גול שארל דה-גול צילום: cvce

 

 

חיל האוויר נשען על מטוסי מיראז', שצריכים חלפים ורכיבים מצרפת - בלעדיהם לא ניתן לתחזק את צי המטוסים או לתקן אחד שהתקלקל. מטוסי קרב, יש לציין, הם מכונות שפשוט אוכלות את עצמן; הבלאי של המנוע, הכנפיים, צירי הגלגלים וחלקים רבים אחרים הוא פשוט עצום - דבר שנוטה לקרות בדרך כלל במכונות שטסות פי שניים ממהירות הקול.

 

 

צוות ישראלי מוקפץ למטוס מיראז' 3 צוות ישראלי מוקפץ למטוס מיראז' 3 צילום: norighttoleave

 

 

לאחר שהוטל אמברגו נשק על ישראל (החלטה ממנה סובלת תעשיית התעופה הצבאית בצרפת עד היום), החליטה ממשלת אשכול שלא צריך טובות; אנחנו נפתח בעצמנו טנק משלנו, ספינת מלחמה משלנו ומטוס קרב כחול-לבן - וכולם יהיו הכי טובים בעולם. ואת כולם נשאיר אצלנו ביד - כדי שאף מדינה לא תשיג את הטכנולוגיות שלהם. את טנק המרכבה כולנו מכירים, וגם את ספינת הסער. אבל המטוס המדובר לא היה הלביא, כי אם פרויקט הרפתקני בהרבה.

 

 

מטוס האריה, עיצוב קונספט מטוס האריה, עיצוב קונספט צילום: israeli-weapons

 

 

התעשייה האווירית, בשיתוף חיל האוויר, אנליסטים ומומחים חיצוניים, הוציאו בתחילת שנות השבעים אפיון שנקרא "חדיש", אשר התווה את קווי המתאר של המטוס האמור. ישראלים, כידוע מכוונים גבוה ועם האריה, כיוונו לירח: האפיון קבע שעליו לטוס במהירות של 2,800 קמ"ש - מהיר מכל מטוסי הקרב במערב גם כיום - להיות בעל יכולות תמרון משובחות ויכולת תקיפת קרקע מעולה, לשאת כלי לוחמה אלקטרונית ולהיות אפילו חמקן. לא מדובר בחמקנות מלאה, מבוססת חומרים בולעי גלי מכ"מ - אלא בעיצוב שמאפשר הסטה של גלים.

 

מדינת ישראל גיששה באותם ימים אחר אפשרות לרכישת מטוסים אמריקאים - F14, F15, F16 או F18, שכולם עוד היו בשלבי פיתוח מתקדמים. אפיון האריה טרף את כולם: היה על המטוס להיות טוב מכל אלה, בכל קנה מידה. 

 

 

אב הטיפוס של מטוס ה-F16 (משמאל), כשלצידו ה-YF17, מטוס שהתחרה בו והפך ברבות הימים ל-F18 אב הטיפוס של מטוס ה-F16 (משמאל), כשלצידו ה-YF17, מטוס שהתחרה בו והפך ברבות הימים ל-F18 צילום: F-16.net

 

 

לתוכנית היו מספר שלבים; בתחילה, שולב מנוע J79 אמריקאי בגוף מטוס הנשר, שהתבסס על המיראז' 5. המהנדסים גילו שתוספת המשקל, בצירוף מערכות חדשות, הצריכו תכנון שונה של גוף המטוס והתווסף לו "קנארד" - כנפוני ייצוב ותמרון קדמיים. התוצאה היה מטוס הכפיר C2, שהוכיח שהתעשייה האווירית יודעת לתכנן מטוסי קרב. במקביל, רץ לו פרויקט האריה, כשעליו אמונים 100 מהנדסים.

 

 

גרסת הכפיר הראשונה, עוד לפני הכנפונים הקדמיים גרסת הכפיר הראשונה, עוד לפני הכנפונים הקדמיים צילום: wikipedia

 

 

נבחרה עבורו תצורה שונה משל הכפיר והנשר: כנף גדולה יותר, כונסי אוויר שונים, זנב כפול שמספק יציבות מוגברת במהירויות וזוויות מסוימות וחופת בועה גדולה, שתקל על הטייס לראות מטוסי אויב ומטרות אחרות. גם הוא זכה בכנפוני קנארד, אך עם טווח תנועה גדול יותר, מה שיסייע לתמרון ויהפוך את האריה לזריז כעכברון.

 

 

מטוסי אריה, עיצוב קונספט מטוסי אריה, עיצוב קונספט

 

 

מנוע עבור המטוס לא פותח בישראל, מסיבה פשוטה: הרבה יותר מסובך לבנות מאפס מנוע סילון מאשר מטוס סילון. התעשייה האווירית התלבטה אם לבחור במנוע ה-F100 של ה-F15 או ב-F404 של ה-F14, אך תכננה את האריה כך שיוכל להישען על שניהם. עם הזמן, לבש המטוס צורה אחרת: כונסי אוויר מרובעים, כנף רחבה בדומה לשל ה-F15, מטוס מזן חדש.

 

 

מטוס האריה ומתחתיו מטוס ה-F15 מטוס האריה ומתחתיו מטוס ה-F15

 

 

ב-1975 הודיעה ארה"ב שתסכים למכור לנו את ה-F15, מיטב התוצרת האמריקאית. אבל משרד הביטחון לא ויתר על האריה. ארה"ב נעתרה בעבר למכור לנו ציוד, כשראו שפרויקטים ישראלים מציגים יכולות דומות למוצרים שלה. ה-F15 תוכנן כקוטל-מטוסים, אך לא נועד למשימות נוספות; הוחלט להמשיך בפיתוח האריה, ואף לתת לו יכולות הפצצה אסטרטגית, סיור ואיסוף מודיעין, אולר שווייצרי של לוחמה אווירית.

 

 

מטוס האריה, עיצוב קונספט מטוס האריה, עיצוב קונספט

 

 

צה"ל עצמו לא אהב את ההחלטה: אלוף בני פלד, מפקד חיל האוויר, העדיף את ה-F16, העריך שנוכל להסתדר יופי גם בלי חמקנות וידע שמטוס מושלם יש רק באגדות. אבל משרד הביטחון התבצר בעמדתו. בשלב הזה, כבר היה ברור שנצטרך עזרה ושהסיפור יהיה גם יקר וגם מסובך טכנית. בתחילה, פנתה מדינת ישראל לתעשייה הצרפתית באפיקים חשאיים. חברת דאסו בחנה את הדרישות, קבעה שמטוס כזה הוא בלתי אפשרי - והוסיפה שאמברגו זה אמברגו.

 

 

כנף גדולה ורחבה, סנפירים מלפנים. עיצוב האריה כנף גדולה ורחבה, סנפירים מלפנים. עיצוב האריה

 

 

לאחר מכן, פנינו לבריטניה ומדינות נוספות, וקיבלנו את אותה התשובה. ארצות הברית - מדינה שנוטה ללכת על גדול ולצחוק בפני הבלתי אפשרי - לא רצתה שום קשר לאריה. האמריקאים לא ראו טעם בלחבור אל מישהו שמנסה לייצר מטוס בעצמו במקום לקנות את שלהם.

 

אבל היה מי שדווקא מאוד התעניין בפרויקט הישראלי המיוחד, ורצה מטוס קרב מתקדם עבור חיל האוויר שלו: מר מוחמד רזא פהלווי - השאה של איראן. היו לו גם בעיות ביטחון שהצריכו אמצעי לחימה מתקדמים, גם ראש פתוח וגם הרבה מאוד כסף. אך האפיק האיראני ירד מן הפרק במהירות בשל התערערות היציבות במדינה; אף אחד לא רוצה שותף שקם בוקר אחד ומגלה שקנאים דתיים לקחו לו את השלטון (האמריקאים גילו זאת באיחור, אחרי שכבר מכרו לאיראן 80 מטוסי F14, שטורדים את שנתם עד היום).

 

 

 

טייס איראני מול מטוס ה-F14 שלו טייס איראני מול מטוס ה-F14 שלו

 

 

מה קרה לאריה? המציאות קרתה: ראשית, מפקד חיל האוויר דאז, מוטי הוד, טען בתוקף שהתעשייה האווירית מגזימה באופטימיות שלה - ושהמטוס לא יתעלה על ה-F15 וה-F16. למעשה, אמר שהוא מעדיף את המטוסים האמריקאיים עבור טייסיו. בהמשך, נכנסו האמריקאים לתמונה: אין להם עניין במדינת חסות שמפתחת מטוסים בעצמה. הם מסרו שלא יימכרו מנועי F100 או F404 לישראל, אבל אם המדינה רוצה לקנות F16, דווקא יש על מה לדבר.

 

 

 

וישראל החליטה שכנראה העץ היה גבוה מדי וצריך לרדת כמה ענפים, למטוס קטן וקל - הלביא. גם הוא, כידוע, לא נכנס לייצור סדרתי - אך ביטולו תרם משמעותית להקמת מגזר ההייטק בישראל וגם מנע מתח בעייתי מול ארצות הברית, מה שמשתלם לנו עד היום. בסופו של דבר, האריה היה פרויקט יצירתי מאוד, אבל כזה שאין בו היגיון מבצעי או כלכלי: הסיכון שבהסתמכות על ספקים חיצוניים לבניית עוצמה אסטרטגית נמוך מהסיכון שבקריסה כלכלית בגלל אווירון מושלם שעולה הון ולא מכניס גרוש.

 

עיצוב מטוס האריה היווה השראה לפיתוחים אחרים, שאחד הפך למטוס: הראפאל הצרפתי, מטוס רב משימתי מתקדם שנראה כמו שילוב של האריה עם המיראז' הקלאסי. אבל לא היתה זו העתקה; בתעשיית האירוספייס כולם שואבים השראה מכולם. תצורת הקנארד למשל, נכללה גם ב-Flyer 1, המטוס של האחים רייט. ואגב, גם הם לא היו הראשונים שחשבו על עיצוב שכזה.

 

 

מטוס הראפאל הצרפתי מטוס הראפאל הצרפתי צילום: AviationsMilitaires

 

 

מה שמחזיר אותי לצרפתים; בשנות השבעים הם טענו שאי אפשר להמציא מטוס קרב שעושה הכל; שפרויקט כזה יהיה יקר, מסורבל ויפיק מטוס שהוא לקט פשרות, ולא יענה על הדרישות. יודעים מי עוד אוהב לכוון לירח? אלה שהגיעו אליו; האמריקאים לומדים את השיעור הזה, דרך פרויקט ה-F35, מטוס שנועד לעשות יותר מדי דברים, ובינתיים עולה הון תועפות - ומפספס פעם אחר פעם. טיסה נעימה!

 

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x