סעיפי חובה בהסכמי השקעה בסטארט-אפים

גיוס הון וחתימה על הסכמי השקעה הם צעדים חיוניים בתחום הסטארט אפים, בין אם מדובר בסטארט-אפים למוצרים או תהליכים טכנולוגיים בעולם הממשי, ובין מוצרים או תהליכים טכנולוגיים וירטואליים כאפליקציות ותוכנות. עסקאות אלו יכולות ללבוש צורות שונות, אולם המשותף הוא הצורך בעריכת הסכם בין היזם או היזמים מצד אחד לבין המשקיע או המשקיעים מצד שני. מטבע הדברים, כל הסכם צריך להיות מותאם לצרכים הייחודיים של המיזם, אולם ניתן להצביע על חמש סוגיות עיקריות אשר חייבות להופיע בכל הסכם עם משקיע ועל כך נדבר במאמר זה.

טרם נצלול לנבכי הסכם השקעה ונבחן את חמש הסוגיות העיקריות בו, אני מעוניין לתת לכם טיפ על מסמכים מקדמיים להסכם, המכונים בשמות שונים כגון מסמך עקרונות, מסמך כוונות, וכד'. במקרים רבים הצעד הראשון בעסקת השקעה הוא הבעת נכונות מצד הצדדים לבצעה ורק בסמוך לאחר מכן נחתם החוזה.

מסמך העקרונות מעגן בכתב את ההסכמות המסחריות והמקצועיות אשר גיבשו הצדדים ואשר יקבלו את המעטפת המשפטית רק בשלב הבא. היתרון במסמך זה הוא גיבוש פרטי העסקה. החיסרון הוא שעדיין אין כוונה שהמסמך יקבל מעמד של הסכם שכן זה עוד לא נוסח. לפיכך מדובר על מעין זכרון דברים. הסכנה בזיכרון דברים היא, שהוא ייחשב ככזה שמגבש את ההסכם ממש, אך בהיעדר המעטפת המשפטית הוא עלול להוות הסכם גרוע, שמוטב היה שלא נוסח.

לפיכך, כדי שניתן יהיה להשתמש במסמך כזה כזיכרון דברים בלבד ולא כהסכם, חובה לבנות אותו בדרך הנכונה, וכן לכלול בו סעיפים משפטים המנטרלים את מעמדו החוזי המחייב, סעיפים המכונים בשפה המשפטית של דיני החוזים כ"נוסחת הקשר". בד בבד, כאשר החוזה עצמו מתגבש, חובה לכלול בסעיף "כללי" תת סעיף הקובע כי כל זכרון דברים, מצג, מו"מ, וכיוב' בטלים עם חתימת ההסכם, על מנת שמסמך העקרונות לא יהווה "חוזה נספח" לחוזה העיקרי, אלא ינוטרל ממנו.

העברת כספים למיזם או לחברת הסטארט אפ יכולה ללבוש צורות שונות, העיקריות הן השקעה או הלוואה. דרך ביניים היא הלוואה המירה למניות, וכמובן קיימת האפשרות לקבל אופציה להשקעה (המירה או לא המירה). על הצדדים לבחור במבנה העסקה המתאים להם ולהגדירו באופן ברור ומפורט בהסכם, תוך ציון כל הפרטים הרלוונטיים. כך למשל, כאשר מדובר בהשקעה, יש לקבוע בהסכם את מספר וסוג המניות שיקבל המשקיע בתמורה להשקעה. כמו כן, כאשר זו צורת ההתקשרות הנבחרת, חשוב מאוד להתייחס גם לסוגיה של דילול מניות הן מצד בעלי המניות הקיימים והן מצד המשקיע, בשל השקעות עתידיות. בהקשר זה ניתן ליצור בהסכמת הצדדים, זכות מצרנות- (Pre-Emptive Right) אשר תשמור למשקיע את זכות הראשונים להצטרף לכל סבב גיוס עתידי של החברה כדי שאחזקתו לא תדולל באופן אוטומטי במקרה שכזה.

אקזיט. חשוב לדעת על מה חותמים לפני שמשקיעים צילום: שאטרסטוק

סוגייה שניה - זכויות שונות למשקיע

חלק ניכר מהמשקיעים מבקשים להגן על השקעתם על ידי מתן זכויות וכוחות שונים הנלווים למניות שהם מחזיקים, ואשר יגדילו את יכולת ההשפעה שלהם על הנעשה בחברה. כך, למשל, מינויים כדירקטור.

עוד דוגמא היא מתן זכות סירוב ראשונה, הקובעת כי טרם מכירת מניות לצד ג', תהיה החברה מחויבת להציע אותן תחילה למשקיע. דוגמא נוספת היא מתן זכות וטו למשקיע בנושאים שונים כגון שינוי במבנה החברה, חלוקת דיבידנד, פיטורי עובדים, סמכויות חתימה בחברה וכיו"ב. למותר לציין כי המשקיע ינסה לכלול בסעיף זה כמה שיותר נושאים, בעוד שהיזם יבקש לשמור על שליטה מלאה ויש למצוא את שביל הביניים אשר ישביע את רצון שני הצדדים.

נושא חשוב נוסף שחייב להופיע בהסכם השקעה, הוא הסוגייה של זכויות הקניין הרוחני. ללא הגנה משפטית מקיפה שתאפשר לרשום את הקניין הרוחני מלכתחילה, וכן וידוא כי זכויות הקניין הרוחני יירשמו או יועברו לשם החברה, החברה תאבד את הפוטנציאל הכלכלי שלה, והמשקיע - את כספו. משכך, חובה לכלול בהסכם פירוט של הפעולות שדרוש לעשות בהקשר זה על מנת לעגן ולהגן את הזכויות בפטנט, מדגם, זכויות יוצרים, סימן מסחר, וכו', כזכויות של החברה, וכן לוודא הכללת סעיפים מתאימים לעניין זה גם בהסכמי ההתקשרות עם ספקים ועובדים.

ההסכם חייב לכלול הצהרות של שני הצדדים, המבססות את המצגים ונקודות ההתחלה להסכם. היזם מצהיר בין היתר על הון המניות ושמות בעלי המניות, שמות הדירקטורים בחברה, זכויות הקניין הרוחני של החברה באפליקציה או במוצר וכיו"ב. לעיתים מלוות הצהרות אלו בשלב מקדים של גילוי נאות (Due Diligence). המשקיע מצהיר בין היתר כי קיבל את כל המידע הנדרש לצורך התקשרותו בעסקה, את יכולתו לבצע את ההשקעה, וכי ההסכם אינו סותר הסכמים אחרים שהוא צד להם. לפרק המבוא של הצהרות הצדדים יש חשיבות רבה מאוד בהסכם השקעה, מן הטעם שמידע לא נכון שניתן במסגרתו, יכול להוות עילה לביטול ההסכם ולהשבת ההשקעה.

עו"ד יריב קדם צילום: אלי מעייני

לבסוף, רצוי מאוד לכלול בהסכם השקעה מנגנון יישוב סכסוכים, שיאפשר לפתור מחלוקות בין הצדדים, במהירות וביעילות. מטבע הדברים, בכל מערכת יחסים עסקית, עלולות להתעורר אי הסכמות אולם קביעת מנגנון יעיל לטיפול בהן, יביא לסיומה של המחלוקת תוך זמן קצר, עם מינימום פגיעה בפעילות העסקית.

ראשית, יש לקבוע מהו הדין החל על ההסכם ומקום יישוב הסכסוך כאשר מדובר בצדדים ממדינות שונות, אם הסכסוך מגיע להית המשפט. רצוי כמובן לקבוע כי החוק הישראלי יחול על ההסכם וכי הסמכות לדון בסכסוכים הנוגעים לו תהיה של בית משפט בארץ. אולם חשוב ביותר לכלול בהסכם גם סעיף גישור. להבדיל מבוררות, למגשר אין סמכות לקבוע עבור הצדדים את תוצאת המו"מ בינהם, אולם למגשרים יש כלים יעילים ביותר ברוב המקרים להוציא מזירת הקרבות טענות ועמדות לא ענייניות, ולהביא את הצדדים להתמקד בסכסוך באופן ענייני. אולם הואיל וגם עצם הגישור נתון לרצון הצדדים, מומלץ לקבוע כי ישיבת גישור ראשונה היא חובה. במקרה כזה, גם אם הסכסוך יגיע לבית המשפט, בית המשפט יהיה חייב להפנות את הצדדים לגישור, והתוצאה של גישור היא לרוב מפתיעה לטובה!