רעבים לביטחון
ההוצאות הגבוהות על דיור, החשבונות השוטפים והמסים הגבוהים מובילים למינוס שבא לידי ביטוי בצלחת של משפחות רבות בישראל. הגיע הזמן שהממשלה תיקח אחריות על הביטחון התזונתי, האישי והלאומי שלנו במקום לכבות שריפות
- "המדינה חייבת להקים מיזם לביטחון תזונתי"
- לומדים מצ'ילה להיאבק בסוכר
- מנכ"ל משרד הבריאות במסר מרגיע למקדונלד׳ס: "פנינו לא למלחמה עם אף אחד"
חוסר ביטחון תזונתי, בשונה מתת תזונה הרווחת בארצות לא מפותחות, אינו מסכן חיים, אך הוא פוגע בתפקוד היומיומי ובבריאות הגופנית והנפשית של פרטים ומשפחות הסובלים
המצויים באותו חוסר. באוכלוסיות הפגיעות יותר וחשופות לאי ביטחון תזונתי נמצאות משפחות גדולות, משפחות עם הורה יחיד, משפחות מעוטות השכלה, קשישים, נשים בהריון, ילדים, מיעוטים ומהגרים.
סל של מזון בריא לפי ההמלצות של משרד הבריאות עולה מעל אלף שקלים לחודש לנפש. חשבון פשוט אל מול שכר המינימום, ההוצאות הגבוהות על דיור, החשבונות השוטפים והמסים הגבוהים מוביל למינוס שבגללו אנשים מקצצים במקום שעוד ניתן - האוכל. במקרים רבים הקיצוץ יתבטא ברכישת מזון זול, שהוא מעובד ועתיר פחמימות שמביאות למחלות ועודף משקל. כן, בעולם המודרני הרעבים במקרים רבים הם שמנים.
ב־2005 קבע בג"ץ מהו "קיום אנושי בכבוד", זכות בסיסית ומוגנת בחוק במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: "כבודו של האדם כולל בחובו הגנה על מינימום הקיום האנושי (...) אדם הרעב ללחם הוא אדם שכבודו נפגע". הרכב השופטים בראשות השופט אהרן ברק קבע שעל המדינה לספק רשת ביטחון המבטיחה קיום בכבוד. עם זאת, עדיין אין שום הגדרה רשמית של מהו ביטחון תזונתי, שהיעדרו הוא הסממן החמור ביותר של העוני. בכל פעם עומד שר אחר ומבטיח לטפל בנושא אבל תוכנית ממשלתית עם חזון וחשוב יותר- עם תקציב – אין. ישנן ועדות שמגישות דו"חות והמלצות, הרבה הצהרות וניירת וממול אנשים רעבים.
במדינות מפותחות הדיון הוא לא בילדים עם הבטן הנפוחה, אלא בילדים שהוריהם לא יכולים לאפשר להם קיום בכבוד צילום: דורון גולן
תוכנית ממשלתית עם חזון אין, לא רק במה שקשור לאי בטחון תזונתי אישי, אלא גם לזה הלאומי. אנחנו כולנו מודאגים מיוקר המחיה ובצדק. משווים מחירים של כל מוצר בסופר לעומת מרכולים בערים אחרות בעולם ומרגישים כיצד העול הולך ומכביד.
ומה הפתרון של הממשלה? הורדת מיסים ויבוא יבוא יבוא. העגבניות עלו? נייבא מירדן , מלפפונים מעזה ומנגד החקלאים והחקלאות קורסים. השיח סביב הנושא הזה מתחיל ונגמר במחיר, אבל מדינה חפצת חיים ועתיד חייבת להסתכל מעבר לנקודת הזמן הרגעית.
כמי שעוסקת בשנים האחרונות בכל מה שקשור לתזונה בת קיימא נחשפתי למגמות בעולם לנוכח הגידול העצום הצפוי באוכלוסיה ולמשאבים המתכלים בעקבות שינויי האקלים. אנחנו מסתכלים על משבר הפליטים בסוריה ומתעלמים מחלקה של הבצורת בהצתת המשבר. מי מבטיח לנו שתמיד נוכל לייבא עגבניות או חיטה? מי מוכן לקחת את ההימור על עתידנו התזונתי על חיינו ולהפקיר את ישראל לתלות מוחלטת בייבוא מזון. הרי לא סתם בשנים האחרונות רוכשת סין בעולם מפעלי מזון ושטחים חקלאיים. היא יודעת שמחובתה לדאוג לאספקת מזון לאוכלוסייתה. ואצלנו? מטעים נזנחים, המדבר חוזר לערבה. אנחנו מכבים שריפות ונשארים עם אי בטחון תזונתי אישי ואי בטחון תזונתי לאומי .
הערב בשעה 21:00 ב"רשת" ספיישל "אזהרת רעב" במסגרת תוכנית המערכת
