• תפריט
מוסף 100 המשפיעים 2015

"לכל אדם ימשיכו להיות חברים. רק שחלקם יהיו בינה מלאכותית"

האינטליגנציה המלאכותית כבר כאן ובעשור הקרוב היא תשנה את העולם. גם הרכב האוטונומי כבר נוסע מעבר לפינה בדרך לשינוי דרמטי של חיינו, שלא לדבר על מהפכת הרובוטים האמפטיים שיגיבו למצב הרוח שלנו. פרופ' אמנון שעשוע, מייסד חברת הענק מובילאיי, משרטט בראיון פוקח עיניים את העתיד הטכנולוגי, ואת האתגרים הנגזרים ממנו למדינת ישראל

אתי אפללו 12:4110.09.15

"בעוד לא הרבה זמן, את כבר לא תצטרכי לבוא לראיין אותי, יהיה מחשב שיוכל להחליף אותך הוא יבין את השפה, יתכונן לראיון, יעבור על כל מה שנכתב עליי, כל מה שכתבתי, כל הבלוגים שלי, הציוצים שלי. הוא יעשה את זה הרבה יותר מהר ממה שאת עושה את זה. הוא יראיין אותי, יבין את השפה שאני מדבר אליו, ויוציא תוצאה – לא פחות טובה מהתוצאה שאת תוציאי".

 

כלומר אין שום חשיבות למאפיינים האנושיים של הכתבה, לאינטראקציה בינינו, לבחירה שלי אילו שאלות לשאול ובמה להתמקד, לדרך הניסוח והכתיבה?

"מחשב יודע להביע אג'נדה. צריך להגדיר לו על מה הראיון, מה אנחנו רוצים להשיג באמצעותו ומה האג'נדה. הוא כבר יידע לברור לבד את השאלות ואת התשובות שמתאימות מכל מה שייאמר, ולבנות מהן את האג'נדה".

 

פרופ' אמנון שעשוע. "מה שאת רואה על הלוח זו פריצת דרך של הסטודנטים שלי. בעיה שחוקרים אותה משנות השבעים ועכשיו אחד הסטודנטים מצא הקשר חדש, ומשם זה התגלגל" פרופ' אמנון שעשוע. "מה שאת רואה על הלוח זו פריצת דרך של הסטודנטים שלי. בעיה שחוקרים אותה משנות השבעים ועכשיו אחד הסטודנטים מצא הקשר חדש, ומשם זה התגלגל" צילום: תומי הרפז

 

כתיבה היא מקצוע שדורש יצירתיות. מחשב מסוגל להיות יצירתי?

"מה זה יצירתיות? זו היכולת לעשות הקשרים שונים בין דברים. זה מה שמבדיל בין שני אנשים בעלי אותה אינטליגנציה והופך אחד מהם למצליח בעוד האחר פחות. המצליח, היצירתי יותר, יודע לעשות הקשרים ממקומות שונים. גם אם שניהם קראו המון מאמרים, והם בקיאים ומלומדים, היצירתי הוא זה שיודע לקשר בין כל מה שקרא ולעשות מזה דבר חדש. אינטליגנציה מלאכותית, שזה הדור הבא של מדעי המחשב, יודעת לעשות את זה. היא תדע לקחת הרבה מאוד מידע, לעשות הקשרים ולזהות תחומים אפורים. חוקר סרטן לדוגמה, שבודק הרבה כיוונים וקורא מאמרים של אנשים שהוא מכיר, ומאמרים של קולגות, וחושב על כיוונים למחקר, יוכל לתת למחשב לקרוא את המאמרים. המחשב יעבור על כמות הרבה יותר גדולה של מידע, לרבות איזו עבודה של סטודנט מאוניברסיטה נידחת באייווה, שאולי דווקא היא היהלום החבוי שיפצח את הבעיה. והמחשב יגיד לחוקר, כיוונים 3־1 לא מעניינים, כיוון 4 לא נחקר עד הסוף, אפשר לעשות בו עוד מחקר, ואני מציע לבדוק גם מחקר בכיוון 5. כך החוקר יידע במה להתמקד. זו תהיה פריצת דרך".

 


 

כלומר, בעוד כמה שנים יוכל המחשב להחליף לא רק אותי בראיון, אלא יוכל להחליף גם את פרופ' אמנון שעשוע עצמו.

"כבר היום יש הרבה מאוד פעולות שאני עושה שאפשר להחליף ולעשות בצורה ממוכנת".

 

אנשים רוצים בעיקר לשנות ולהמציא

 

שנה טובה עברה על פרופ' אמנון שעשוע. מובילאיי, החברה שייסד עם זיו אבירם, הונפקה באוגוסט שעבר בנאסד"ק ונסקה בתוך שנה ממחיר של 25 דולר למניה ל־62 דולר. גם אחרי המפולת הנוכחית נסחרת מניית מובילאיי סביב 57 דולר - מחיר שמקנה לחברה שווי של 12 מיליארד דולר.

 

מובילאיי הוקמה בגלל דרישה מהשטח ‑ שוק הרכב שחיפש פתרון לבעיית תאונות הדרכים. ב־1999 הוזמן שעשוע להרצאה ביפן ושם נשאל אם ניתן לפתח מצלמה שתדע שלפניה נמצא אובייקט שהוא כלי רכב. שעשוע ואבירם חשבו שכן, פיתחו פתרון והקימו את מובילאיי. החומרה הראשונה של המערכת מוצגת כיום בכניסה למשרדי מובילאיי בירושלים, והיא בגודל של מחשב ביתי. מאז המערכת של החברה התפתחה והיא מזהה אובייקטים נוספים כמו הולכי רגל. כיום החברה מתמקדת בפיתוח רכב אוטונומי שנוסע ללא נהג. שעשוע עצמו ממעט להופיע בתקשורת. "אני לא אוהב להתראיין. כשאני מתראיין זה רק בחו"ל ורק בשביל לקדם משהו ספציפי", הוא מבהיר בתחילת הראיון.

 

הנפקת מובילאיי בניו יורק, אוגוסט 2014. "גילינו שכשאתה חברה של 10 מיליארד דולר, קל יותר להשיג פגישות עם מנכ"לים" הנפקת מובילאיי בניו יורק, אוגוסט 2014. "גילינו שכשאתה חברה של 10 מיליארד דולר, קל יותר להשיג פגישות עם מנכ"לים" צילום: איי פי

 

אז מה אתה רוצה לקדם עכשיו?

"השווקים של מובילאיי ושל אורקם (חברה נוספת שייסד שעשוע ועוסקת בייצור התקן למשקפיים, שמקריא טקסטים לכבדי ראייה) הם בחו"ל, כך שאין לי אינטרס כלכלי לקדם. הרצון שלי הוא לקדם כאן את לימודי מדעי המחשב. כשצעירים שסיימו צבא חוזרים מהטיול הגדול ורוצים ללמוד משהו טכני, מדעי המחשב הם מה שיכול לשנות את פני העתיד. מאז שנות השמונים זה למעשה מה ששינה את האנושות. אנשים לא מבינים את זה, הם לוקחים את זה כמובן מאליו, אבל מהפכת המחשוב היא המהפכה הגדולה ביותר ב־40 השנים האחרונות. מהמחשב האישי, דרך האינטרנט, הרשתות החברתיות, ועכשיו כל מכשיר בבית מחובר לרשת. לא רק המחשבים – גם המיקרוגל, המקרר ואפילו המנעול. עוד עשור האינטליגנציה המלאכותית תשנה את המציאות".

 

אתה לא באמת צריך לקדם את לימודי מדעי המחשב, המשכורות בענף שלכם עושות את זה די טוב.

"אני מעסיק עובדים כבר יותר מ־20 שנים, משכורות זה דבר חשוב, אבל זה לא מה שמניע אנשים. נכון, כל אחד רוצה שתהיה לו משכורת שתציב אותו בסטטוס מסוים ביחס לסביבה, אבל אחרי שיש קורת גג, או רכב חברה, אנשים בעיקר רוצים הזדמנות לשנות, לפתח דברים, לא להיות בורג במערכת. ומדעי המחשב הם מנוע רציני לשינוי".

אינטליגנציה מלאכותית זמינה ורובוטים ששולטים בעולם נשמעים כמו מדע בדיוני.

 

"עוד עשר שנים מהיום זה יהיה בכל מקום. הרי מה מחשב יודע לעשות? בשלב הראשון יידע לפתור בעיה שניתן להגדיר אותה על ידי חוקים. כשרצינו לפתור משוואה דיפרנציאלית הגדרנו שורה של חוקים והמחשב עשה את זה באופן יעיל. הוא מסוגל לפתור בעיות סבוכות שרק מעטים יודעים לפתור וגם אותם זה מתיש. היום כבר לא צריך להגדיר למחשב חוקים. היום מחשב צריך לדעת להסתכל על תמונה, להבין שיש בה שני אנשים, שנמצאים על גשר, שהשמש שוקעת ושהם במצב רומנטי".

 

שני אנשים, גשר, שקיעה, בסדר. אבל איך מחשב יודע שהמצב רומנטי? רומנטיקה היא פרשנות רגשית חברתית.

"מה שהמחשב עושה זה אימוץ למידה חישובית על בסיס מודלים סטטיסטיים. בשלב הראשון אני מראה לו מיליון תמונות של פרצופים, ועוד מיליון תמונות של לא פרצופים, לפי זה הוא יידע אם התמונה הבאה היא של אדם או לא. זה הבסיס שעליו עובדות המערכות של מובילאיי שמזהות רכבים והולכי רכב ותמרורים. אנחנו למעשה עוקפים את התמונה. המחשב לא משתמש במאפיינים הפשוטים של התמונה ברמת הפיקסלים, כמו פיקסלים של עיניים, או אף, אלא בייצוג שלה. במה שהיא אומרת. ואז הוא עושה את ההקשרים לבד.

 

"בשלב הבא אני אשים לו גם מיליון תמונות רומנטיות ומיליון תמונות לא רומנטיות, והוא ילמד מזה לבד את ההקשר הרומנטי. גם אם אני לא יודע להגדיר רומנטיקה במסגרת חוקים, אני הולך ומציב למחשב את הבעיה כאוסף של פתרונות, והמודל הסטטיסטי יבין לבד את הקשר ביניהם, והוא ילמד לבד את החוקים. לפעמים החוקים שהוא יבנה הם חוקים שאנחנו לא נוכל להבין".

 

סודות האינטליגנציה המלאכותית כבר פוצחו?

"כבר היום בעזרת אינטליגנציה מלאכותית אנחנו יודעים לבצע דברים שעוברים את היכולת האנושית. לפני 20 שנה דיברו על זה שאם נמציא תוכנה שתנצח רב־אמן בשחמט, בעצם פיצחנו את סודות האינטליגנציה המלאכותית. היום אפשר לקנות תוכנה ב־50 דולר שעושה את זה. אבל המחשב עובד אחרת מאנשים: אם נראה לוח שח לאנשים ל־30 שניות, נפרק אותו ונבקש לשחזר את הכלים בעמדות, אדם רגיל יצליח לשחזר רק חלק. רב־אמן, גם אם יעשה טעויות בשחזור, הן לא יהיו אסטרטגיות. ואילו מחשב ישחזר באופן מושלם. אין אצלו משמעות לזיכרון לטווח קצר, הוא מעבד מידע במיליארדיות שנייה, ננו־סקנדס, בעוד המוח האנושי באלפיות שנייה. אבל עדיין לא פיצחנו את סודות האינטליגנציה המלאכותית, כי כל מה שהתוכנה יודעת לעשות זה רק לשחק שח.

 

"מחשב יוכל להחליף את המוח האנושי במשימות מוגדרות היטב. ברכבים שיסעו לבד, ברכבים שייסעו במקומות מסוכנים, אפילו הסרט 'היא', שבו יש לגיבור חברה וירטואלית שמגיבה אליו, מבינה מה הוא אומר, ומתקשרת איתו, לא מאוד רחוק מהמציאות. זה לא מדע בדיוני. מדע בדיוני זה 'בים מי אפ סקוטי' ואז מתפרקים לאלפי חלקיקים ועוברים למקום אחר. מערכת אנושית וירטואלית זה משהו שיהיה כאן בתוך 20 שנה".

 

בעצם אתה מבטל לא רק את הצורך בעובדים אלא גם בבני זוג.

"מחשב לא מבטל שום דבר, הוא לוקח את היכולת האנושית למקומות יותר מעניינים. כשהייתי נער היו קלדניות. זה היה מקצוע לגיטימי, התפרנסו מזה. עכשיו כבר אין, ואנשים מצאו דברים אחרים להתפרנס מהם".

 

מחשב יוכל לכתוב במקומי דוקטורט?

"כן. היום כבר יש מחשבים שכותבים מאמרים".

 

חואקין פיניקס כגיבור הסרט "היא". "יכולה להיות לי חברה וירטואלית שאגדיר לה אוסף תכונות אופי. תהיה לנו חברות עמוקה ואני יכול לראות איך אפשר להתאהב בה" חואקין פיניקס כגיבור הסרט "היא". "יכולה להיות לי חברה וירטואלית שאגדיר לה אוסף תכונות אופי. תהיה לנו חברות עמוקה ואני יכול לראות איך אפשר להתאהב בה" צילום: איי אף פי

 

המחשבים שבדור הקודם החליפו את הקלדניות יחליפו בקרוב את הפרופסורים?

"זו לא החלפה, זו הזזה. האנושות תתפתח לכיוונים אחרים וסוגי העבודות ישתנו. המחשב, גם כשיש לו אינטליגנציה מלאכותית, הוא רק כלי. הוא נותן כיוונים, הוא ממקד בעיות, הוא מקצר תהליכים מתמטיים מורכבים ועוזר במציאת תוצאות. אבל את התובנות מכך בסוף מסיק האדם ומחליט מה לעשות איתן".

 

רובוטים שמשתלטים על העולם זה רק בהוליווד.

בבוקר של חודש אוגוסט במשרדי מובילאיי הילדים שמחים לבוא לעבודה עם ההורים, ושולחנות הוקי אוויר והפינבול שבכניסה זוכים לקליינטים צעירים. בחדרו של שעשוע הלוח שעל הקיר מלא בנוסחאות באותיות יווניות: "מה שכתוב כאן זה למעשה פריצת דרך שעשו שני סטודנטים שלי", הוא מסביר. "זה מה שיפה במדע זה. הוא עובד בגלים, לא בצורה לינארית. את הבעיה הזאת מנסים לפתור כבר עשרות שנים, ועבדו עליה בשנות השבעים והשמונים עד שנתקלו במבוי סתום. אני ידעתי שאני יכול להתקדם בבעיה המסוימת הזאת עד לגבול מסוים, עד שאחד הסטודנטים שלי בא עם רעיון באיזה הקשר שחיבר את הדברים אחרת, ודברים התחילו להתגלגל משם".

 

ההתקדמות בגלים מאפיינת גם את ההתפתחות של האינטליגנציה המלאכותית, שלפי שעשוע, נגזרת מהקפיצה ביכולות של עיבוד תמונה וקול. "היו רעיונות, הם נתקעו ונזנחו, והיום חוזרים אליהם בעקבות התפתחויות ביכולות החישוב ובעיבוד כמויות מידע. בשנים האחרונות יש התקדמות גדולה בהבנת תמונה ושפה על ידי מערכות מחשוב. סירי, למשל, מקבלת סיגנל קולי, מתרגמת אותו לטקסט, מתמודדת עם מבטא ורעשי רקע, אבל אז בא עוד חלק חשוב: היא מחלצת מזה משמעות. כשאני אומר 'תעירי אותי ב־8', סירי יודעת שהמשמעות היא לכוון את השעון המעורר".

 

ובסוף האינטליגנציה המלאכותית תהיה כל כך אינטליגנטית שהיא לא תצטרך אותנו.

"זה רק בהוליווד, שם יש סרטים על רובוטים שמורדים. במציאות זה לא כך".

 

למה?

"כי אנחנו מגדירים את טווח הפעילות של התוכנה. צריך לחשוב על אינטליגנציה מלאכותית כעל גורם ידידותי, שבא לעזור לנו בפתרון בעיות שעד כה לא הצלחנו לפתור. כאילו מדובר בחוצנים שהגיעו מהחלל החיצון, הרבה יותר חכמים מאיתנו, עם רצון לעזור וללא כוונות עוינות".

 

אבל אתה טוען שזו אינטליגנציה שלומדת, משתכללת וקובעת חוקים באופנים שאנחנו אפילו לא מבינים.

"מה אנחנו יודעים על בני אדם? הסביר את זה יפה פרופ' יובל נוח הררי: מה מבדיל את ההומוספיאנס מהמינים שלפניו? הוא פיתח יכולת מיוחדת להאמין למציאות מדומיינת. אני ואת יכולים לשתף פעולה גם אם אנחנו לא מכירים, כי אנחנו מאמינים באותה מציאות מדומה – איראן, כלכלה, מאפייני תרבות משותפת, זהות משותפת. אנחנו כל כך מאמינים בסיפורים האלו שאנחנו נקריב את עצמנו בעבורם. סיפורי הצבא – הצוות, המחלקה, החברים – זו אמונה עמוקה שהיא הבסיס לתקשורת בין בני אדם.

"המחשבים לא צריכים את זה כדי לתקשר. הם פשוט מתקשרים, זה בילט־אין במערכת. אין סיבה שנרצה שלמחשבים תהיה היכולת להאמין במציאות מדומיינת. אפילו בהוליווד יודעים שיש דברים שרובוטים לא יודעים לעשות. הייתי עכשיו בסרט החדש של שליחות קטלנית. הרובוט שם יודע לעשות הרבה דברים, אבל לחייך הוא לא מצליח. אז בהוליווד זה הגבול שמבדיל בין רובוטים לבני אנוש".

 

בסרט "היא" שהזכרת היתה לתוכנה פונקציה רגשית, אמפתית.

"למערכת היו יכולות תקשור ברמה אנושית. היא ידעה ללמוד את האדם שמולה ולעשות מולו מניפולציות. היא ידעה להראות אמפתיה, לתת חיווי וביטוי של אמפתיה, אבל היא לא מבינה מה זו אמפתיה. אגב, היא לא היתה רובוט עם גפיים ועור, אלא תוכנה, אפליקציה. בניגוד לאינטליגנציה מלאכותית, ברובוטיקה ההתקדמות אטית. עוד רחוק היום עד שיידעו לבנות משהו מכני שיהיה מסוגל להניע גפיים. לא מזמן היתה תחרות של DARPA (סוכנות הפיתוח הטכנולוגי של הצבא האמריקאי) בניסיון לעודד את המדע להתקדם, והציגו שם רובוטים שהתמודדו עם משימות כמו פתיחת דלת או כניסה לרכב. המכניקה של הגפיים מסובכת ומהצד זה גורם ליכולות של הרובוטים להיראות קצת פתטיות".

 

בוא נחזור לסרט "היא". להתאהב בתוכנה, כפי שקורה בסרט, זה קצת עצוב, לא?

"מדע איננו דבר ערכי וטכנולוגיה היא לא טוב או רע. מה שעושים ממנה זה טוב או רע. אבל זה קורה, וזה הכיוון. בעתיד לכל בן אדם יהיה מבחר חברים. חלקם אמיתיים וחלקם וירטואליים. לי יכולה להיות חברה וירטואלית שאני אגדיר לה אוסף של תכונות אופי – אוהבת לטייל, אוהבת לצלם, אוהבת לפתור משוואות דיפרנציאליות. אני אבחר לה אישיות מאוסף של אישיויות, היא תוכל לעשות לי קואוצ'ינג, ואנחנו נהיה חברים עמוקים, אפילו שהיא וירטואלית. וכן, אני יכול לראות איך אפשר להתאהב בה".

 

אבל בסוף זה סוג של בדידות.

"בדיוק להפך, היא מפיגה לי את השעמום בארבע לפנות בוקר, כשכל שאר החברים האמיתיים שלי ישנים".

 

ולא תצטרך להתאמץ להכיר חברים אמיתיים, כי יש לך אותה.

"בני אדם הם יצורים אדפטיביים. הטכנולוגיה משנה אותנו. לפני שהמציאו את הטלוויזיה כולם ישבו בחוץ, על הברזלים. כשבאה הטלוויזיה אמרו שעכשיו כולם יהיו בטטות כורסה, וזה לא קרה. אני רואה את הילד שלי, בגיל 17, כל היום עם המסכים. לי זה נראה חריג, למה שלא ייקח ספר במקום ויקרא, אבל יש לו חברים מכל העולם. לי לא היה את זה בגילו. אז הוא מול המסכים. זה לא בא במקום ה'להיות חברותי', זה פשוט סוג אחר של להיות חברותי".

 

קמפוס MIT. "חייתי חמש שנים בבוסטון, בדוקטורט ב־MIT ובפוסט־דוקטורט, ושנה בפאלו אלטו. ראיתי את הטוב ביותר שארה"ב יכולה להציע. אבל ישראל זה הדבר הכי טוב שיש" קמפוס MIT. "חייתי חמש שנים בבוסטון, בדוקטורט ב־MIT ובפוסט־דוקטורט, ושנה בפאלו אלטו. ראיתי את הטוב ביותר שארה"ב יכולה להציע. אבל ישראל זה הדבר הכי טוב שיש" איור: רויטרס

 

מובילאיי לא נבנתה בשביל להימכר

 

את הדוקטורט שלו כתב שעשוע ב־MIT, שם עשה גם פוסט־דוקטורט. כעת הוא מלמד באוניברסיטה העברית. הוא נשוי ואב לשלושה ילדים, ומתגורר במבשרת ציון. את זמנו הוא מחלק בין האוניברסיטה לחברות שלו. על אף הנפקת מובילאיי לפני שנה, שעשוע נותר מעורב מאוד בחברה והוא מכהן כיו"ר שלה.

 

אתה איש עשיר מאוד, למה לא מכרת את חלקך במובילאיי?

"לעשות אקזיט זה לא דבר רע. לפעמים זה נאמר בביקורת, אבל זה לא. ישראלי שעושה אקזיט ממשיך ובונה עוד חברה. להבדיל מפינלנד, שאמנם פרחה עם נוקיה אבל כשהחברה נקלעה למשבר זה השפיע קשות על הכלכלה, אנחנו יודעים גם לעשות אקזיטים וגם לבנות חברות גדולות. טבע, צ'ק פוינט, מובילאיי, אלה חברות שלא נבנו כדי להימכר אלא כדי להיות ציבוריות, להעסיק עובדים ולשלם מסים.

 

"פרישה זה דבר משעמם. זיו ואני לא בנינו את מובילאיי כדי למכור. זה לא מעניין. הצד הפיננסי הוא תוצר לוואי. אנחנו רוצים לעשות משהו בעל משמעות, וזה דורש זמן. לא מיצינו את מה שאנחנו רוצים לעשות בחברה ולכן אנחנו נשארים כדי לשלוט על הסטנדרט. הגענו לזה שמובילאיי היא הסטנדרט במערכות הבטיחות, ועכשיו אנחנו נשארים עד שהחברה תהיה הסטנדרט של הדבר הבא – הרכב האוטונומי ללא נהג".

 

ואיך זה מתקדם?

"בין 2016 ל־2020 תהיה קפיצה משמעותית באפשרות לנהוג בלי ידיים בתנאים מסוימים. ב־2025-2020 הנהג כבר יוכל להיות מחוץ לרכב".

 

הרגולטור יאשר דבר כזה?

"רגולציה וטכנולוגיה עובדות יד ביד. הטכנולוגיה מתקדמת והרגולציה מיישרת קו. הרי ממה הרגולטור חושש? מזה שיהיו אנשים בתוך הרכב שייפגעו. לכן השלב המקדמי הוא לאשר רכב בלי נוסעים. רכב כזה יידע לזהות הולכי רגל ולא יפגע בהם, ואם יקרה משהו, מקסימום ייפגעו תשתיות".

 

מה התכלית של רכב שנוסע ריק?

"גם רכב ריק זו מהפכה. היום כל בית צריך שני רכבים. תחשבי איזו מהפכה זו אם אני אוכל לנסוע לעבודה, ואז הרכב יחזור הביתה ואשתי תיסע לעבודה, ואז הוא יחזור הביתה ויבוא לאסוף אותי בחמש.

 

"אגב, רגולטור יכול לאשר בשלב ראשון מערכות שבהן הרכב יוכל לקחת שליטה במצב חירום. למשל, אם הנהג עובר התקף לב ולא מגיב – ואפשר לזהות מקרים כאלה כבר היום לפי משקל הידיים על ההגה או פרמטרים אחרים. במקרה כזה המערכת תיקח שליטה על הרכב, הוא יעצור לבד בצד ויקרא לשירותי החירום. ב-2018 זה כבר יהיה. זו מהפכת בטיחות שיכולה להפחית תאונות דרכים בצורה דרמטית".

 

איך השפיעה עליכם הפיכת מובילאיי לציבורית?

"ניגשנו להנפקה באי־חשק גדול. לא התלהבנו לנהל חברה ציבורית שבה הכל חשוף, אבל לא היתה לנו ברירה. זה שלב בהתפתחות. גם המשקיעים שלנו, קרן פידלטי, בלקרוק וגולדמן זאקס, נכנסו מתוך הבנה שבשלב מסוים היא תהפוך לציבורית. ההנפקה הגיעה מתוך רצון לספק נזילות למשקיעים, אבל למעשה פתאום גילינו שיש הרבה מאוד אלמנטים חיוביים בלהיות חברה ציבורית".

 

למשל?

"כחברה פרטית, כשרצינו להיפגש עם מנכ"ל של אחד מחברות הרכב הגדולות, לא תמיד הסכימו. זה מאוד מקל שאתה חברה בשווי של מעל 10 מיליארד דולר. החברות רוצות להיפגש איתך, הרגולטורים יותר קשובים, סנטורים הופכים להיות זמינים. זה מקדם את הביזנס ונותן ערך מוסף באופנים שלא הבנו קודם".

 

ורישום בבורסה בישראל?

"הבורסה בישראל לא מעניינת. גם לא בלונדון ובהונג קונג. לבורסה בארצות הברית יש עומק, סחירות, התנודתיות נשלטת, יש לה מייצבים".

 

ומתי תנפיקו את אורקם?

"התהליך הטבעי של אורקם יהיה הנפקה. בכל פעם ששאלו אותי על מובילאיי מתי אני מתכוון להנפיק, אמרתי 'עוד שנתיים־שלוש', ככה במשך עשר שנים. אז התשובה שלי דומה לגבי אורקם, עוד שנתיים־שלוש".

 

להמשיך לחיות בישראל זו בחירה?

"זו בחירה, לא הכרח. חייתי חמש שנים בבוסטון, בדוקטורט ובפוסט־דוקטורט, ושנה בפאלו אלטו. ראיתי את הטוב ביותר שהאימפריה האמריקאית יכולה להציע ומאוד נהנתי. אבל ישראל זה הדבר הכי טוב שיש. אתה מחובר למקום שנולדת בו. כאן יש לך את החברים האמיתיים – לא הווירטואליים. יש היסטוריה משותפת. זה משהו שיש לאדם רק בארץ המוצא שלו.

 

"חוץ מזה, המשקל של היצירתיות פה בארץ עצום. אני מסתכל על הסטודנטים שלי במדעי המחשב, הטובים שביניהם טובים יותר מהסטודנטים ב־MIT ובסטנפורד. אם אני בונה את העסק שלי על רעיון טכנולוגי, פה יש לי גישה לכישרון של עובדים ברמה טובה ובכמות גדולה יותר מבכל מקום אחר בעולם".

 

אתה מלמד כבר כמעט 20 שנה באוניברסיטה העברית. מה השתנה במהלך התקופה?

ב־1996 המצוינות שצמחה התרכזה בתיאוריה. מדינת ישראל היא מדינה קטנה ואין לה כסף להשקיע בתשתיות. לכן הצטיינו רק בדברים שהיה אפשר לפתח בנייר ועיפרון, בעיקר במתמטיקה ובמדעי המחשב. היום זה לא כך. היום אפשר לפתח תחומים שהם לא תיאורטיים גם בהשקעה יחסית קטנה של 200-100 אלף דולר. זה גיוון את התחומים שבהם ישראל מגיעה למצוינות".

 

לא בטוח שסין תצליח לעשות את קפיצת המדרגה

 

את זמנו הפנוי מקדיש שעשוע לטיולי שטח, אופנועים וצילום. לאחרונה חזר מקיריגיסטן ועם היעדים שטייל בהם נמנו גם מונגוליה וסין".

 

אתה מאמין שהמעצמה ממזרח תחליף את ארצות הברית?

"הסינים, שעכשיו ידועים כ'מייד אין צ'יינה' רוצים להפוך להיות 'מייד ביי צ'יינה'. אבל זו קפיצה מאוד גדולה ואני לא יודע אם הם יוכלו לעשות אותה".

 

מדוע? הם גדולים ועשירים מספיק.

"למה לא הצליחו להקים הרווארד בערב הסעודית? כסף לא חסר להם. סינגפור משקיעה הון כדי לבנות שם 'איוי ליג', הרבה מהקולגות שלי על הקו לסינגפור כדי ללמד שם באוניברסיטאות ומקבלים על סמסטר קיץ משכורת שנתית – אבל הם לא מצליחים. להצלחה יש קשר לתשתית אנושית שקשה להגדיר אותה וצריך לבנות אותה הרבה זמן. זו תרבות. זה צריך להתפתח.

 

"למה זה הצליח בישראל? יש שיגידו שזה בגלל שאנחנו לא פוחדים להיכשל או שזה בגלל השירות הצבאי או בגלל שאין לנו יראה מסמכות. אבל זה קצה הקרחון, הסיבה עמוקה יותר. למה זה מצליח בארצות הברית מלבד העובדה שבמלחמת העולם השנייה כל המוחות המדעיים באירופה שלא הושמדו היגרו לאמריקה? יש משהו באקו־סיסטם שלהם שגורם להם להצליח. ולמרות שסין היא הכלכלה הגדולה בעולם, לא בטוח שיש לה את האקו־סיסטם המתאים".

 

טוב, אז אם היא לא תצליח לפתח את הטכנולוגיה, היא תקנה אותה.

"זה שהם קונים זה עוד לא אומר שזה שלהם, זה לא 'מייד ביי צ'יינה', וצריך לראות מה הם יידעו לעשות עם זה".

 

זה האתגר הסיני. ומה לדעתך האתגר הישראלי?

"אחד האתגרים הגדולים שלנו הוא לשלב את החרדים והערבים בשוק העבודה, ובכלל זה בהייטק. יש בעניין החרדי הרבה סטריאוטיפים. כחילוני, מה אני יודע על החברה החרדית? הם לא תורמים, לא עובדים, ומקבלים קצבאות. אבל זה יותר מורכב ומגוון ויש שינוי שבא מלמטה, מצד האוכלוסייה עצמה. גם הם מבינים שהם צריכים להשתלב בכלכלה, והקצבאות לא מספיקות לקצב הגידול שם. ההייטק מרתק אותם, להיות יזם הייטק זה אומר לעצב עסק עם תרבות ארגונית שלך ולשמור על הערכים של החברה החרדית, לצד עשייה בעלת משמעות ופרנסה. זו מהפכה שקורית מלמטה. הממסד התורני לא מפריע".

 

יש להם תשתית חינוך שיכולה להוציא יזמי הייטק?

"אין להם. אבל הטובים שבהם יוכלו להשלים כבוגרים את המתמטיקה ואת הידע הטכני. מה שחסר זה אנגלית, כי שפה צריך ללמוד בגיל צעיר. בלימודים התורניים המוח עובד כל הזמן, הם יודעים ללמוד. בשביל שהם ישתלבו בעשייה צריך להכניס אנגלית בגיל צעיר. אני לא אומר משהו שהם לא יודעים ויש שינוי שלא מדברים עליו.

 

"הייתי שותף לתחרות הצעות עסקיות לסטארט־אפים חרדיים. הצענו 20 אלף שקל לשישה זוכים במקומות הראשונים. ניגשו לתחרות 240 סטארט־אפים, זה המון, וכולם סטארט־אטפים של חרדים, לא חילונים עם חרדי מחמד. לטקס חלוקת הפרס נרשמו 5,000 איש, שלחו מיילים לאנשים שאין מקום ושלא יבואו. זה היה נראה כאילו מחלקים פרס נובל. הטקס התחיל בשמונה בערב וחשבתי לעצמי שזה מה שהיה צריך לפתוח את מהדורות החדשות, אבל לא יודעים על זה בכלל".

 

אילו מאפיינים היו לסטארט־אפים האלו?

"הרבה היו מבוססי אינטרנט, היתה תוכנה ללימודי שפה, ואפילו אחד שעסק באינטליגנציה מלאכותית".

 

אז איך משלבים אותם בתעשייה?

"אי אפשר להכריח אותם להשתלב, אבל הם רוצים. אני לא יודע איך צריך לעשות את זה בפועל אבל המדינה צריכה להתייחס לשילוב שלהם כאל משימה לאומית ממדרגה ראשונה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x