• תפריט
משפט

גנב מתכות שנפגע מפגז של טנק – לא יפוצה

השופטת דליה גנות דחתה תביעת פיצויים של נער בן 15 שנכנס לשטח אימונים בצאלים, לטענתו כדי לרעות גמלים, אך לפי השופטת כדי לגנוב מתכות, ונפצע מפגז שנורה

ענת רואה 12:4131.07.14

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה תביעת פיצויים של אדם שנכנס לשטח אימונים בצאלים ונפגע מפגז של טנק. השופטת דליה גנות קבעה כי נראה שהסיבה שהתובע הסתובב בשטח היתה רצונו לגנוב מתכות ולכן אין לו כל זכאות לפיצוי בגין נזקי הגוף שספג, והוא חויב ב-35 אלף שקל הוצאות לטובת המדינה.

 

את תביעת הפיצויים הגיש אבו מאדי עאטף, כיום בן 21, המתגורר בכפר ביר דאג' שסמוך לקיבוץ רביבים. במאי 2008, בהיותו בן 15, טען כי בעת שהלך עם בן דודו בסמוך לצאלים נפגע מפגז, נפצע ברוב חלקי גופו ואיבד דם רב. בן דודו הזעיק עזרה והתובע פונה לבית החולים סורוקה באמצעות מסוק צבאי שהוזעק למקום.

 

טנק מרכבה. "נסיון נואל לזכות בפיצוי" טנק מרכבה. "נסיון נואל לזכות בפיצוי" צילום: אפי שריר

 

בתביעה נטען שהמקרקעין בהם אירעה התאונה הם בבעלות המדינה ומשמשים את צה"ל, וכך גם הפגז. לטענתו במקום לא היו אמצעי שילוט, אזהרה או גידול שיצביעו או יזהירו מהסכנות בשטח.

 

בפסק הדין לא הסתירה השופטת גנות את חוסר האמון שרחשה לגרסאות התובע ובן דודו והאריכה בשאלה מה היו מעשיהם של השניים בשטח אש פעיל, בעת ביצוע האימונים. לדברי השופטת התמיהות מתעוררות כבר מכתב התביעה בו נטען שהשניים "הלכו במקום" ולא הועלתה הגרסה שהוזכרה בתצהירים לפיה הסיבה לשהייה במקום היתה רעיית גמלים.

 

גנות קבעה כי אינה מאמינה לגרסה לפיה השניים רעו את גמלי משפחותיהם במקום וקבעה שבמקום האירוע נמצא גלאי מתכות מונח על סוללת עפר. השניים הכחישו שגלאי המתכות שייך להם אך השופטת קבעה כי היא מקבלת את גרסת צה"ל לפיה השניים אינם אלא גנבי מתכות שהגיעו למקום דווקא בעת ביצוע תרגיל הירי, על מנת לגנוב את נפלי הקליעים שעשויים ממתכות יקרות.

 

השופטת הוסיפה ופירטה עדויות שהוצגו בפניה לכך שרק ימים אחדים קודם הבריח סגן אלוף שפעל בשטח שני גנבי מתכות ואלוף אחר תיאר את תופעת גניבת המתכות כה נפוצה עד כי צה"ל החל להתקין שלטי אזהרה מעץ ולא ממתכת.

 

באשר לטענה שהיה צריך להציב שלטי אזהרה ואמצעי גידור שיתריעו כי מדובר בשטח אש מסוכן, קבעה השופטת כי התובע עשה כל שביכולתו כדי ליצור רושם של עובר אורח תמים שנפגע על לא עוול בכפו, והכל בכדי לזכות בפיצוי שאינו מגיע לו. לדבריה, התובע הודה בחקירתו כי נולד באיזור והיא פסקה כי אף אם היתה מוכחת הטענה לפיה שטח האש לא סומן ולא שולט, ספק רב אם היתה מגיעה למסקנה בדבר התרשלות של המדינה וזאת נוכח ידיעתם המוכחת והברורה של התובע ובן דודו בדבר קיומו של שטח אש בסמוך למקום מגוריהם והחלטתם להיכנס לתחומו חרף היותם מודעים לסיכונים הרבים הנובעים משהייה בו.

 

עוד טען התובע שלא נערך סיור בשטח בטרם נפתחה האש. סגן אלוף שהעיד במשפט טען שהוא עשה סיור מקיף בשטח בסוף השבוע שקדם לתרגיל ואף פגש במהלכו גנבי מתכת, והוא הבהיר כי סביר להניח שהיה סיור מקדים ביום האירוע. על בסיס זאת קבעה השופטת כי "הובהר כי ביום האירוע בוצע סיור מקדים".

 

השופטת הוסיפה כי עם כל הכבוד לטיעוני עורך דינו של התובע, הוא אינו מיומן דיו להחליף את שיקול הדעת של המפקדים הצבאיים והמנוסים ששהו במקום בעת ביצוע התרגיל, "ואם אלו סברו כי לא ניתן לקיים סיור לפני כל ירי, הנני מאמצת את החלטתם ואת שיקול דעתם, מה עוד שבהתחשב בנסיבות שפורטו, ננקטו די והותר אמצעי זהירות כדי למנוע פגיעה באחרים, לרבות בגנבי מתכות...".

 

עוד כתבה השופטת כי אין שחר לטענותיו של עורך הדין של התובע בדבר אי מתן אזהרות מתאימות לאנשי הפזורה הבדואית המתגוררים בסמוך לשטח האש. "מדובר באנשים המתגוררים בסמוך לשטח האש מזה שנים רבות, השומעים כל העת את הדי היריות העולים משטח האש ורואים את שילוט האזהרה והבטונדות המפוזרות במקום. אין כל ספק, כי כניסת האנשים לשטח האש איננה נעשית מתוך טעות, או חוסר ידיעה בדבר היות השטח שטח אש, אלא, כפי הנראה, דווקא בשל היותו שטח אש, אשר ניתן למצוא בו מתכות שונות, ועל מנת לאסוף מתכות אלו".

 

השופטת סיכמה כי "מדובר בתביעה, אשר מוטב היה לו לא היתה מוגשת, משהוגשה, והמבוססת על אדנים שקריים, ומטרתה – נסיון נואל לזכות בפיצוי מאת הנתבעת, מקום שלא התרשלה ואינה חבה בפיצויו של התובע".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x