• תפריט
דעות

אדמונד לוי - השופט ה"אאוטסיידר"

לוי היה שופט שלא נרתע להשתמש במעמדו כדי להביע עמדות והשקפות אידיאולוגיות-פוליטיות. מוטב שתרומה ייחודית זו לא תהיה מושא לחיקוי בקרב שופטי העתיד

משה גורלי 12:0612.03.14

הכותרת לכתבה ב"כלכליסט" שסיכמה את פעילותו של השופט אדמונד לוי, שהלך אמש לעולמו, בבית המשפט העליון הייתה "אאוטסיידר", מילה שהיטיבה לתאר את זרותו והתנהלותו במסדרונות המבהיקים של בית המשפט, והיטיבה לתאר גם משהו מהחותם שהותיר בפסיקותיו.

 

לוי סירב לטקס הפרישה המקובל שבו מתכנסים כל שופטי העליון וראשי מערכת המשפט להיפרד מהשופט ביום הולדתו ה-70 ולהרעיף על ראשו מחמאות. ניתן לייחס את סירובו לצניעות, תכונה שמיד אחזור אליה בהקשר של לוי, אבל ניתן גם לייחס אותה לדרך שבה נהג לוי להתריס בפני עמיתיו: אין לי עניין בכם ובברכותיכם. אמירה דומה כבר לא יוכל לוי לומר למספידים המכובדים שיבואו להיפרד ממנו היום בבית העלמין.

 

האמת היא ששופטי העליון לא היו נלהבים לקבלו לשורותיהם. למינוי דחף שר המשפטים דאז מאיר שטרית שאיתר בלוי ייצוגיות משולשת: חובש כיפה, מזרחי, יוצא מעברה. ופרט ביוגרפי לא פחות חשוב - לוי כיהן מטעם הליכוד כסגן ראש עיריית רמלה.

 

הזיהוי הדתי-לאומי, היה אחד משלושת קווי האיפיון הבולטים של לוי כשופט. השניים האחרים היו רגישות חברתית ונוקשות מחמירה כלפי עבריינות ושחיתות שלטונית. בדעת היחיד הנוקבת שלו, מול עשרת עמיתיו, בעניין ההתנתקות, חרג לוי באופן בוטה מהמגבלות ששופט מטיל על עצמו.

 

לוי תמך בביטול חוק פינוי־פיצוי, תוך שלילת הלגיטימיות של ההחלטה המדינית. "מצווה כל אחד מאיתנו לראות את עצמו כאילו על צווארו שלו הונפה חרב הפינוי", כתב, וסיכם את דעתו על חוק והחלטת ההתנתקות: "לידתם בחטא, באשר זו היתה מלווה בפגיעה בערכיה של מדינת ישראל ובעיוות רצונו של הבוחר".

 

בפסיקותיו החברתיות הצדיק לוי את הציפיות שנכרכו במינויו. בבג"ץ קו לעובד הורה על ביטול הסדר הכבילה של עובדים זרים בישראל לחברה ש"ייבאה" אותם, תוך שהוא מבקר בחריפות את המדינה: "אל לה למצוקתם של עובדים אלה מלהפוך עבורנו קרדום לחפור בו. חלילה לנו מהפיכת עוניים מנוף לפגיעה בלתי מבוקרת ובלתי מידתית בזכויות יסוד".

 

בדעת מיעוט פסק לוי שהחוק המקטין את קצבאות הביטוח הלאומי אינו חוקתי ודינו להתבטל. "זעקת השופט לוי שלא להפקיר את האנשים 'שמנסים למלט את עצמם ללא הצלחה ממלכודות העוני'", כתב אז עו"ד יובל אלבשן, "מהדהדת על רקע הדברים החלולים בהחלטת הרוב....".

 

לעניין השחיתות השלטונית הגביה לוי את רף הענישה על גבו של השר שלמה בניזרי. הוא החמיר בעונשו מ־18 חודשים לארבע שנות מאסר. "השחיתות הגוברת במוסדות השלטון הישראלי מחייבת לעשות מעשה על ידי הצבת תג מחיר גבוה יותר", כתב בפסק הדין.

 

השופט המנוח אדמונד לוי. לא ששו לקבלו להיכל השופט המנוח אדמונד לוי. לא ששו לקבלו להיכל

 

ועכשיו הערה לעניין הצניעות. הדרך שבה בחר לוי לשלב בפסיקותיו רטוריקה פובליציסטית נוקבת שלא אחת חורגת מהמגבלות ששופטים נוטים להטיל על עצמם, אינם מהווים בעיני אינדיקציה לצניעות. לוי היה צנוע באורחות חייו, אך לא בתפיסתו את התפקיד השיפוטי. ניתן לעטר תכונה זו כאומץ, כאותנטיות, כאי-עשיית חשבון. אפשר גם לבקר אותה כפי שעשתה הנשיאה דורית ביניש.

 

זה היה בדעת המיעוט שלו נגד הסדר הטיעון עם הנשיא משה קצב. לוי הקדיש פסקה נוקבת לשחיתות השלטונית, עניין שלא היה כלל חלק מהדיון ומההליך שהתנהל בפניו: "בשנים האחרונות", כתב, "נחשפו מקרים רבים שבהם ניצלו אנשי ציבור את מעמדם ואת כוח השררה שבמשרתם כדי להיטיב עם עצמם ועם מקורביהם, ולא במעט מקרים אגב עשיקתה של הקופה הציבורית". ביניש מצאה לנכון להעיר על חריגה זו: "(השופט לוי) הביע את הרהוריו וביקורתו על תופעות ציבוריות וחברתיות. כשלעצמי, איני סבורה שמקומם של אלה יכירם במסגרת פסק הדין...".

 

הימין הקיצוני שמרבה לגנות את בית המשפט העליון על האקטיביזם שלו, על ה"שמאלנות" שלו, מיהר לאמץ את לוי לחיקו כשהפגין את אותן התכונות רק מהכיוון השני. לאחר פרישתו כתב, לפי הזמנת הממשלה, דו"ח שבו קבע כי מפעל ההתנחלות הוא חוקי ועומד בסטאנדרטים של המשפט הבינלאומי. מבחינה זו, היווה הדו"ח המשך לדעת היחיד שלו בפסק דין ההתנתקות והמשך גם לצו הביניים החריג שהוציא נגד ראש הממשלה שרון שהחליט לפטר את השרים שהתנגדו להתנתקות, בני אלון ואביגדור ליברמן.

 

לוי היה מומחה במשפט פלילי, שופט בעל רגישות אזרחית ובעיקר שופט שלא נרתע להשתמש במעמדו כדי להביע עמדות והשקפות אידיאולוגיות-פוליטיות. מוטב שתרומה ייחודית זו לא תהיה מושא לחיקוי בקרב שופטי העתיד.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x