היועמ"ש מעדיף את שי ניצן כפרקליט המדינה

לאחר שנחתמה עסקת הטיעון מעוררת המחלוקת עם הנשיא קצב, היה ברור שעתירה לבג"ץ היא רק עניין של זמן. היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז מיהר לכנס את כל הפרקליטים המטפלים בתיק להתייעצות. לישיבה הוזמן גם המשנה לתפקידים מיוחדים, עו"ד שי ניצן. ניצן לא הבין: מה לי ולתיק? אינני מעורב בו. אתה תגן על ההסדר בבג"ץ, אמר לו מזוז.

ניצן נשלח לקו האש. במשימה נכרכו לא רק עימות ישיר וקשה עם נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, אלא תפקיד גרוע בהרבה — הטלת דופי באמינות המתלוננות, והכל כדי להצדיק את נסיגתו של מזוז להסדר המקל. לכולם היה ברור שלמשימות כאלה מזעיקים את שי. 

זמן לקצור את הפירות

עו"ד שי ניצן הוא מועמדו של היועץ המשפטי הנוכחי יהודה וינשטיין לתפקיד פרקליט המדינה הבא. בסוף השבוע שעבר פורסמה קריאה למועמדים פוטנציאליים להציג עצמם. וינשטיין עומד בראש ועדת האיתור שתתכנס בתחילת נובמבר. חברים בה מלבדו מנכ"ל משרד המשפטים ד"ר גיא רוטקופף, נציב שירות המדינה עו"ד משה דיין, נציגת לשכת עורכי הדין עו"ד רחל תורן ונציג האקדמיה פרופ' אריאל בנדור מאוניברסיטת בר־אילן. לשכת עורכי הדין העדיפה כנציג מטעמה את עו"ד ציון אמיר, אולם וינשטיין הכריע בעד תורן כיוון, שהיעדר נשים בוועדה היה גורר מחאה וכנראה גם בג"צים.

מדוע וינשטיין רוצה את ניצן? ראשית, כי ניצן הוא פרקליט כריזמטי ומוכשר. שנית, ולא פחות חשוב, ניצן אינו נמנה עם אנשיו של פרקליט המדינה היוצא, עו"ד משה לדור. כשווינשטיין הגיע כאאוטסיידר לתפקיד היועץ ניצבה מולו קואליציה מגובשת של בכירי המשרד, שנטו בדרך כלל לעמדותיו המחמירות של לדור. ניצן הוא מהבכירים היחידים שהתייצבו לצד וינשטיין.

עתה הוא אמור לקצור את הפירות. בדרך הוא דחה הצעות לתפקידים בכירים אחרים, למשל יועץ משפטי לשב"כ, כיוון שהיה נעול על היעד: כיבוש כס פרקליט המדינה. זאת לאחר שכבר הפסיד פעמיים, לערן שנדר וללדור. יש להניח שלא היה מסכים ל"תפקידי הרוחב" ולתקופות המתנה במשרד המשפטים, אלמלא הבין מווינשטיין שיזכה לתמיכתו.

לכאורה, התמיכה אמורה להספיק. וינשטיין שולט בוועדת האיתור. זה תנאי הכרחי, אך לא די בו. נחוצה גם המשכיות למסורת שלפיה הוועדה מציעה לממשלה רק מועמד אחד. בעבר התנהלה מלחמת עולם בין שר המשפטים דניאל פרידמן ליועץ מזוז על נקודה זו. מזוז, שרצה את לדור, התעקש שוועדת האיתור בראשותו תציע לממשלה מועמד אחד. פרידמן דרש שיהיו שלושה והממשלה תבחר ביניהם. יש כאן גם ביטוי מובהק לוויכוח בנושא המשילות. אם מדובר במועמד אחד, מוטב לפזר את ועדת האיתור ולתת ליועץ המשפטי למנות. ממילא הממשלה משמשת במצב כזה רק חותמת גומי.

היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין ופרקליט המדינה היוצא משה לדור צילום: יאיר שגיא

וינשטיין נחוש להגיש מועמד אחד. השאלה היא אם ראש הממשלה ושרת המשפטים יתעקשו. מועמדים רציניים לא ירוצו אם מדובר במשחק מכור עבור מועמד אחד. כבר הוזכרו שמות שאולי יצטרפו אם התחרות תיפתח: השופטים המחוזיים מירושלים נאוה בן אור וצבי סגל. גם שמו של השופט גלעד נויטל מהמחוזי תל אביב עלה, אך ככל הנראה נויטל לא ייעתר, מפני שפניו מועדות לעליון. שם נוסף שישקול בחיוב להצטרף הוא עו"ד עפר ברטל, פרקליטה של שולה זקן, ומי שזיכה את מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה שמואל הרשקוביץ, שהועמד לדין עם הבוס שלו, השר צחי הנגבי. מועמדות זו של ברטל, סנגור מוכשר, מזכירה מועמדות שהגיש בעבר עו"ד איתן מעוז. הסיכוי של ברטל, כמו זה שהיה אז למעוז, אינו ריאלי, אבל הוא ממצב את המועמד בליגה הגבוהה של הסנגורים הפליליים.

לצנן את המוטיבציה

כדי לצנן את המוטיבציה של מועמדים חיצוניים להצטרף למירוץ דיבר וינשטיין על העדיפות למועמדים פנימיים מתוך הפרקליטות. בולט בהם שמו של פרקליט מחוז דרום שלמה (מומי) למברגר. וינשטיין אכן מחויב לניצן, אולם ניצן כפרקליט המדינה עלול להתגלות כמחויב פחות לווינשטיין. אולי הוא יפרוס כנפיים וינסה לנתץ את תדמיתו כ"משרתם של אדונים".

למברגר, לעומתו, נראה נוח הרבה יותר לווינשטיין. הכינוי "מומי המאמי" שהודבק לו בפרקליטות משקף זאת. מבחינה מקצועית, וינשטיין כסנגור פגש את למברגר בתיק הפטריארכיה והתרשם לטובה. לפיכך אם ייכפה עליו להציג לממשלה עוד

מועמדים, לניצן וללמברגר סיכוי טוב. מנגד, אם התחרות תיפתח ברצינות, הוועדה תתקשה להסביר מדוע למברגר כן והשופטת בן אור לא, למשל.

עוד מכשול אפשרי למינוי ניצן עלול לצוץ מהקצה הימני של המערכת הפוליטית. ניצן סומן כ"אויב" המתנחלים. אגב, הוא ירש את התפקיד, וגם את היחס העוין מימין, מעו"ד טליה ששון. אלא שניצן, להבדיל מששון, אינו איש שמאל, אבל אכיפת החוק בשטחים נתפסת בחוגי המתנחלים כפעילות שמאלנית, והנחישות של ניצן רק העצימה את התיוג השמאלני שלו בעיני הימין. ניצן הוא קודם כל מקצוען, אחר כך ביטחוניסט. אם יש טענה כלפיו היא האדישות לצדדים המוסריים שנגזרים לעתים מלהט הייצוג שמאפיין אותו כמקצוען וכביטחוניסט. אין ספק ששרי הבית היהודי ונגזרותיו הקיצוניות יתנגדו לניצן, התנגדות שאולי תתורגם ללחץ על נתניהו ולבני להתעקש שוועדת האיתור תעלה כמה מועמדים להכרעת הממשלה.

בינתיים נראה שאין לנתניהו וללבני עניין להתעמת עם וינשטיין הנחוש.