לאן הולך הכסף של מבקשי המקלט

שמעון פארו ישב על שפת הברכה וקרא עיתון. חיוך התפשט על פניו כשעיניו נתקלו בכתבה על החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה מיום 21 באפריל לאשר הצעת חוק הקובעת איסור פלילי על הוצאת כספי מבקשי המקלט. באמת נחמד מצד המדינה, בוודאי חשב לעצמו. בעוד שמתכננים להטיל גזרות כלכליות על כלל הציבור, דווקא את הסקטור שלו מעודדים. ההחלטה של ועדת השרים תניב לו רווחים נעים והוא יוכל למנף את עסקיו. יפה מצדם.

שמעון פארו הוא ראש ארגון מאפיה. הוא גיבור דמיוני ב"עיר מקלט", הספר האחרון שכתבתי, אך אני משוכנע שהוא קיים ושהחלטת ועדת השרים גרמה לו לקורת רוח אמיתית.

עובדים זרים (ארכיון) צילום: גלעד קוולקצ'יק

כשהתחלתי את התחקיר לקראת כתיבת הספר, המתרחש בדרום תל אביב על רקע סוגיית מבקשי המקלט, הטרידה אותי השאלה היכן שומרים האריתראים והצפון סודנים את הכספים שהם מרוויחים, כיצד הם מגנים עליהם ואיך הם מעבירים אותם למשפחותיהם. הבנתי שהמדינה, אף שהיא מאפשרת להם להלכה לפתוח חשבונות בבנקים, מקשה עליהם מאוד למעשה. חקרתי, שאלתי איך הם בכל זאת עושים זאת, אך גם אנשים שעוסקים בבעיות מבקשי המקלט מידי יום לא ידעו לענות.

כך נולדה דמותו של שמעון פארו. כמי שהפשע הוא עיסוקו הוא מורגל להכניס ידו לתחומים שהמדינה מדירה את רגליה מהם. הוא זיהה את הכשל והקים בנק המשרת את אוכלוסיית מבקשי המקלט, תוך שהוא נעזר בניסיונו העשיר בהעברת סחורות מכל הסוגים לישראל וממנה. מבקשי המקלט זקוקים לו: הם לא יכולים להסתובב עם מזומנים על גופם, הם צריכים הלוואות כדי לשרוד, דרכים להעביר כספים למשפחותיהם באפריקה. כנגד עמלה סבירה שהוא גובה, הוא הקים עסק לא רע שמממן את מיזמיו האחרים.

לאורך כתיבת התרחיש הבדיוני שלי ראיתי איך המדינה האמיתית שלנו מסייעת באופן לא מודע לפארו לפתח את עסקיו. למשל, כששר הפנים דאז אלי ישי שלח פקחים של מנהלת ההגירה לעמוד בסביבת סניפי בנקים בתחנה המרכזית, כדי לתפוס שוהים בלתי חוקיים המגיעים לשם. גם המעטים שהצליחו לפתוח חשבון בנק בוודאי הפכו לאחר מכן ללקוחותיו של פארו. יכולתי ממש לראות אותו שולח את אנשיו להפיץ את הבשורה. בבנק שלו אין סניפים, אין פקחים, והעמלות חצי חינם. חסר רק ג'ינגל קליט. החלטת ועדת השרים חוסכת מפארו אפילו את הצורך בפרסומת. עכשיו כולם יבואו אליו.

פארו לא לבד. הקשיים שמערימה המדינה על מבקשי המקלט בשימוש בשירותים בנקאיים מסייעת גם לארגוני טרור. לפני מספר חודשים פורסם כי ה- CIA גילה כי ארגוני טרור הבינו את הפוטנציאל העסקי הקיים בתחום זה. גם להם, כמו לפארו, יש ניסיון ויכולות בהעברת סחורות לא חוקיות ממקום למקום, וקשרים טובים באפריקה.

כיצד צריכה לנהוג מדינת ישראל במבקשי המקלט הנמצאים בישראל? זו שאלה מורכבת, כמובן. יש הטוענים, שכל עוד קיימת מניעה משפטית מכח אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן, לגרש את האריתראים והצפון סודנים עלינו לנהוג בהם כאורחים או למצער להעניק להם את הזכויות המינימליות שאנו סבורים שבני אדם זכאים להם. מנגד יש הטוענים כי עלינו להקשות על חייהם כאן כדי להוות תמריץ שלילי להגעתם או להישארותם כאן. מדינת ישראל, טוענים האחרונים, אינה יכולה ואינה צריכה להיות הפתרון לאפריקה.

כך או אחרת, מה שבטוח הוא שמדינת ישראל לא צריכה לנהוג בטיפשות ולירות לעצמה ברגל. אחת הסיבות שמבקשי המקלט הגיעו לכאן היא כדי להעניק לעצמם ולמשפחותיהם עתיד טוב יותר. כמה שתנסה המדינה, היא לא תצליח למנוע ממי שמשפחתו מצויה במצוקה וברעב להעביר לה כספים. מי אשר קרוב משפחתו או חברו מוחזק בשבי הבדויים בסיני והם דורשים כופר כדי לשחררו, ימצא דרך להעביר אליו את הכסף בין אם נרצה בכך ובין אם לאו.

החלטת ועדת השרים היא מסוג הגזירות שאין הציבור יכול לעמוד בהן. היא תדחוף עוד ועוד מבקשי מקלט לזרועותיהם של ארגוני פשע שאיסורים פליליים אינם מעניינים אותם, או לידיהם המוכתמות בדם של ארגוני טרור. וכשאנשים מסוגו של שמעון פארו מרוצים ומגדילים מחזורים, אנו מזילים דמעה.

ליעד שהם הוא סופר ועו"ד