• תפריט
עשור של אקזיטים

10 שנים, 772 אקזיטים, 41.6 מיליארד דולר

העשור שבין 2003 ל־2013 הוא העשור הבשל הראשון של ההייטק הישראלי: אחרי האינקובציה של האייטיז, ואחרי הבום הגדול של סוף המילניום וההתאוששות הכואבת מפיצוץ הבועה, התעשיות הטכנולוגיות בישראל נדרשו להתמודד לראשונה עם שוק גלובלי צפוף, מפוכח ותובעני. חברת המחקר IVC סיכמה עבור "כלכליסט" את המספרים של העשור הזה, שמוכיחים שהתעשייה המקומית עשתה זאת בהצלחה מרשימה

מאיר אורבך 07:0124.03.13

ברוכים הבאים למציאות. במידה רבה, העשור שנפתח ב־2003 הוא העשור "האמיתי" הראשון של תעשיית ההייטק הישראלית. כל מה שקדם לכך היה מסלול צמיחה: בשנות השבעים התעשייה נבטה באינקובטור של התעשיות הצבאיות, בשנות השמונים נולדה עם חברות כמו אלביט, אלסינט וראד, ובשנות התשעים עברה גיל התבגרות סוער והפכפך שלווה בקצב צמיחה היסטרי, משיא של 407 מיליון דולר ב־1998 (מיראביליס) לסופרנובה של 4.8 מיליארד ב־2000 (כרומטיס). במרץ 2000 הצמיחה הזו נגמרה בפיצוץ עם קריסת הבועה.

 

2001 ו־2002 היו שנות ההלם: אפילו אקזיט משמעותי אחד לא נרשם כאן. רק ב־2003 התעשייה התייצבה, הבשילה והתחילה לשחק לפי הכללים של העולם האמיתי. בסוף 2012 היא השלימה את העשור הראשון לבגרותה, שמספק הזדמנות מרתקת לבחון את הישגיה.

 


 

התוצאות, כפי שתראו, הן מרשימות בכל קנה מידה: מנתוני חברת המחקר IVC, שנחשפים כאן לראשונה, עולה כי בעשור שבין 2003 ל־2012 נמכרו בישראל 772 חברות ב־41.6 מיליארד דולר. בכל שנה היו בישראל אקזיטים בסכום ממוצע של כ־4 מיליארד דולר - מספר שגדל בעיקר הודות לכמה עסקאות גדולות במיוחד ב־2006 וב־2012.

 

45 מתוך האקזיטים הללו עברו את רף ה־200 מיליון דולר, המקובל בתעשייה כמציין רכישה משמעותית ואסטרטגית שדורשת תהליך בחינה מדוקדק. השנים הטובות ביותר של הרכישות הגדולות היו 2011 ו־2012, שבהן היו (בהתאמה) שמונה ותשע רכישות של חברות ישראליות בסכומים שמעל הרף. תעשיית ההייטק הישראלית נמצאת, לפיכך, על הסוס.

 

 

איך יוצאים מכאן. כמה הגדרות: "אקזיט" הוא תהליך שבו חברה - לרוב חברת טכנולוגיות - נמכרת לחברה אחרת בעסקה שכוללת מזומנים, או מניות של הרוכשת, או שניהם גם יחד. האקזיט הוא הביטוי למכירת חלקם של היזמים והמשקיעים המקוריים וליציאתם מהחברה. התוצאה האופיינית שלו יכולה להיות הקמה או הרחבה של מרכז פיתוח מקומי, או העברת הידע והטכנולוגיה אל מחוץ לישראל.

 

אקזיט נמדד בשלושה פרמטרים מרכזיים: ראשית, מכפיל של לפחות פי שלושה מההשקעה. שנית, "זמן לאקזיט", שהוא משך הזמן שנדרש עד למכירה; על כך נרחיב בעמודים הבאים. לבסוף, ההשקעה שנדרשה בחברה לאורך הדרך.

 

 

העסקאות הבולטות. ניתוח נתוני IVC מלמד ש־2012 היתה השנה המוצלחת ביותר זה זמן רב, במידה רבה הודות למכירת NDS לסיסקו בכ־5 מיליארד דולר. העסקה הזאת, שהיתה הרכישה הגדולה ביותר של חברה טכנולוגית בישראל, היתה גם עסקת הרכישה הגדולה בעולם ב־2012. צקצקנים מקצועיים יטענו שזו אינה עסקה ישראלית, כיוון ש־NDS היא בבעלות קרן פרייבט אקוויטי אמריקאית, אבל זו טענה דחוקה כשזוכרים שהרבה חברות ישראליות נמצאות בבעלות קרנות זרות. NDS החלה את דרכה בישראל, הטכנולוגיה שלה פותחה כאן, ויש לה כאלף עובדים בירושלים.

 

עסקאות בולטות נוספות בעשור האחרון היו מכירת אם סיסטמס של דב מורן, ממציא הדיסק און קי, לסנדיסק, ומכירת מרקורי ל־HP. עוד שלוש עסקאות קטנות יותר רשמו היסטוריה בזכות כניסתן של שתי ענקיות טכנולוגיה לישראל. שתי העסקאות הראשונות היו רכישת סנאפטו ופייס.קום על ידי פייסבוק. העסקה השלישית, והמעניינת יותר, היתה הרכישה של אנוביט על ידי אפל, חברת הטכנולוגיה הגדולה בעולם, במה שהפך ליריית הפתיחה בהסתערות של אפל על המהנדס הישראלי: רכישה זו ומינוי מנהל לפעילות המקומית של אפל הביאו את החברה לכ־300 עובדים בישראל כיום.

 

NDS. נמכרה ב-5 מיליארד דולר NDS. נמכרה ב-5 מיליארד דולר צילום: מיקי אלון

 

המלכה החולה. ניתוח האקזיטים מוכיח שמלכת האקזיטים הישראלית היא תעשיית השבבים, שהניבה עסקאות כמו מכירת פרוביג'נט לברודקום ב־313 מיליון דולר. ממוצע האקזיטים בתעשייה זו, 100 מיליון דולר לעסקה, גדול משמעותית לעומת כל הענפים האחרים. אלא שבשנים האחרונות תעשיית השבבים עומדת בפני סכנה קשה, לאחר שמרבית הקרנות בישראל ובעולם הפסיקו להשקיע בחברות בתחום. הפייבוריטיות החדשות של המשקיעים הן תעשיות חדשות כמו המובייל והאינטרנט: אלו דורשות סכום השקעה קטן בהרבה, והאקזיטים שהן מספקות הם אמנם קטנים יותר, אבל מהירים הרבה יותר.

 

אכזבה בירוק. תעשיית הקלינטק, שסומנה כהבטחה הגדולה של העשור האחרון, הפכה לאכזבה הגדולה שלו. התעשיות הירוקות גייסו סכומים משמעותיים, אבל במהרה התברר שהן סובלות מבעיות ילדות, ובראשן המסלול הארוך והמכפיל הקצר: אקזיט בקלינטק נמשך יותר מעשר שנים בממוצע, ומניב החזר ממוצע של 31 מיליון דולר - הנמוך מכל התעשיות הטכנולוגיות בישראל. לא מפתיע, לפיכך, שהתחום לא רשם שום אקזיט גדול, למעט הצלחה עצומה אחת שהפכה לכישלון טרגי: סולל, שנמכרה לסימנס ב־2009 תמורת 418 מיליון דולר, פיטרה באחרונה עשרות רבות מהעובדים, במגמה לסגור את הפעילות בישראל.

 

כיום מצבה של התעשייה בכי רע. תקומתה בעשור הקרוב תלויה בכניסת משקיעים אסטרטגיים ובצורך עולמי בפתרונות לאנרגיה מתחדשת.

 

 

 

מתי למכור ולמי. תשעה מתוך עשרת האקזיטים הגדולים של העשור האחרון היו של חברות ציבוריות שנמכרו, ולא של חברות פרטיות. בעשור הקרוב המגמה הזו צפויה להיחלש: החמרת הדרישות הרגולטוריות שמציבה בורסת נאסד"ק, ורף המכירות הגבוה הנדרש להנפקה, יאפשרו רק לחברות מעטות להגיע להנפקה; הרוב ייאלצו להימכר כשהן עוד בשלב הטכנולוגי שלהן.

 

כשבוחנים רכישות של חברות פרטיות בלבד, מתברר שחמש מתוך עשר הרכישות הגדולות בוצעו בשנתיים האחרונות בלבד. שתיים מהעסקאות הבולטות ברשימה הזאת הן רכישת XtremeIO על ידי EMC תמורת 450 מיליון דולר, ורכישת אנוביט על ידי אפל תמורת 390 מיליון דולר; שתי העסקאות הללו מביאות לידי ביטוי את העוצמה הטכנולוגית של ישראל בתחום הפלאש והאחסון, ואת הרעב לרכישות בתחום זה. עוד שלוש רכישות פרטיות בולטות היו של חברות מדעי החיים, ובעיקר חברות מכשור רפואי, תחום שבו ישראל נחשבת מעצמה; בין הרוכשות הבולטות של חברות ישראליות בתחום זה ניתן לציין את מדטרוניק ואת קובידיין.

 

 

קרן השפע. מבין הקרנות ברשימה בולטת קרן ההון סיכון פיטנגו, שהחברות שלה רשמו בעשור האחרון אקזיטים בכ־4 מיליארד דולר. עוד בולטות ברשימה קרנות שכבר אינן פעילות בהשקעות חדשות, כמו אוורגרין ואתגר - מה שמוכיח שהקרנות הללו אמנם ייצרו הרבה אקזיטים, אבל אלו לא עשו רושם על המשקיעים שלהן בעשור האחרון, אולי בגלל תשואות נמוכות.

 

פיטנגו וקרנות רבות אחרות נאלצו להקטין את הקרנות שלהן, וחלקן אף הפסיקו פעילות. מצב זה הביא למצוקת מזומנים קשה ופתח את הדלת לקרנות זרות רבות, שהפכו להיות הגורם המשמעותי בהשקעות בישראל. המגמה הזאת צפויה להמשיך גם לתוך העשור הקרוב: רק מעטות מהקרנות הישראליות צפויות להצליח ולהרים קרנות משמעותיות שיגייסו יותר מ־200 מיליון דולר. לצד פיטנגו, ניתן לציין בין אלו את כרמל ונצ'רס מקבוצת ויולה, שעל פי הערכות תגייס בשנה הקרובה קרן של יותר מכ־200 מיליון דולר. בין הקרנות הזרות המחזיקות קרנות מקומיות וייעודיות לישראל ניתן לציין את סקויה, שגייסה בתחילת 2012 קרן של 200 מיליון דולר, ואף הרחיבה משמעותית את מספר השותפים בקרן ואת תחומי ההשקעות שלה.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x