הוגנות אופקית והוגנות אנכית - עוד על שכר הבכירים
ריסון עצמי עדיף בדרך כלל על ריסון חיצוני באמצעות חקיקה, שיעילות אכיפתה, לפחות בארץ, מוגבלת-מה
לפני מספר ימים הופיעה הסנונית הראשונה בקרב החברות הציבוריות בארץ, החברה הממוזגת דש-איפקס ומיטב, ובמסגרת ההודעה על המיזוג, מסרו בכיריה כי אימצו את הצעתה של ח"כ שלי יחימוביץ' וכי שכרם, על כל מרכיביו, לא יעלה על פי 50 משכר העובד הזוטר בחברה, העומד, נכון ליוני 2012, על
צבי סטפק, מבעלי מיטב, יצא כבר מספר פעמים בעבר בהצהרות לגבי מחוייבותה של חברה לעובדיה וכי שכר המנהלים הבכירים מייצג בצורה טובה יחס זה לעובדים.
הספרות המקצועית בתחום ההתנהגות הארגונית עוסקת מאמצע שנות השישים בהשוואות שכר שעושה כל עובד באשר הוא, בינו לבין עובדים אחרים, הדומים לו במאפיינים שונים בארגון בו הוא עובד, ולעיתים אף בהשוואות למול עובדים מחוץ לארגון בו הוא עובד.
החוקר המוביל בתחום זה הוא פרופ' ג'ון סטסי אדמס, שתיאוריית ה"הוגנות" או ה"צדק" שלו (Equity Theory) זכתה לתהילת עולם באקדמיה והיא מהווה נקודת יציאה למחקרים מובילים רבים בתחום ההתנהגות הארגונית.
התיאוריה מתייחסת לתהליכים מודעים ובלתי מודעים המתנהלים במוחו של העובד, באמצעותם הוא מגיע למסקנה בדבר הוגנות התגמולים שהוא מקבל מעבודתו (מוחשיים ופחות מוחשיים). תפישת ההוגנות של העובד, ביחד עם גורמים נוספים, משפיעה בהמשך על רמת המוטיבציה שלו, ההשקעה בעבודתו ואף על התפוקה שהוא משיג.
תיאוריית ההוגנות של אדמס התייחסה, לפחות בגרסתה מקורית, לחישובי הוגנות אופקית, כלומר השוואות למול מקבילים או עמיתים ולא למול בכירים או זוטרים.
יישומה של תיאוריית ההוגנות הוביל להתפתחויות מפתיעות, דווקא בארה"ב, הידועה בדבקות מחוקקיה בהגנה על פרטיות אזרחיה ובאתוס שעל פיו "לעולם אינך יודע מהו התיגמול הכולל שמקבל שכנך למשרד, העושה עבודה דומה לשלך", וכך בעשורים האחרונים החל המושג "הסרת מעטה הסודיות מהשכר" לקבל תפוצה אקדמית ומעשית רחבה ביותר.
מטרת "הסרת מעטה הסודיות מהשכר" הייתה לאפשר לעובדים שונים לקבל תמונה מדוייקת יותר בחישובי ההוגנות שביצעו וזאת במקום העלאת ספקולציות ובזבוז זמן עבודה חשוב בשל ההתעסקות המתמדת בחישובי ההוגנות.
בארה"ב - שכר המנכ"ל פי 200 מעובד ממוצע
"הסרת מעטה הסודיות מהשכר" הובילה, בין היתר, לחובה הרגולטורית לפרסום נתוני השכר של חמשת הבכירים בחברה ציבורית, קודם בארה"ב ומאוחר יותר בישראל. תוצר לוואי, רצוי פחות אולי, של "הסרת מעטה הסודיות משכר הבכירים", היה העלאה משמעותית ביותר בשכר הבכירים. על פי מקור אחד, Economic Policy Institute 2011, שכרו הכולל הממוצע של מנכ"ל הוא פי 200 משכרו הכולל הממוצע של עובד ייצור בארה"ב. מעניין לציין כי בהשוואה לשנת 1965, שנת פרסומה של עבודתו של אדמס, גדל הפער היחסי שבין שכר גדולי המרוויחנים בארה"ב לשכרו של העובד הממוצע פי 20, כלומר: מפי 20 בשנת 1965 לפי 400 בשנת 2010.
מתברר כי השקיפות בנתוני התיגמול עזרה אומנם למנהלים ולעובדים להתעסק בחישובי ההוגנות בצורה יעילה ומהירה יותר. אולם היא גרמה במקביל ל"אובדן הבושה" של בכירים ולרצון למצב עצמם גבוה בסקלות השכר ההשוואתיות יחסית לחבריהם הבכירים האחרים. כתוצאה מכך, החלו לעלות על סדר היום הציברי הצעות לביצוע השוואות אנכיות במקום האופקיות שקדמו להן.
חוצפת הבכירים הובילה לזעם ההמונים בישראל ובארה"ב, שאחת מתוצאותיו הייתה יוזמת החקיקה ליחסיות או הוגנות אנכית בישראל. השאלה המעניינת היא האם תוביל ההגבלה החקיקתית לצניעות וענווה בקרב הבכירים ורצון אולי הפעם למצב עצמם נמוך בשכרם היחסי למול הזוטרים?
אין כל ספק כי המעבר להשוואות אנכיות פגע קשות ברמת המוטיבציה, ההשקעה בעבודה ואף תפוקתם של עובדים רבים בסקטורים שונים במשק. נזקים אלו נבלעו אולי בתוך המפץ הגדול של המשברים הכלכליים העולמיים של 2008-2012 ולכן קשה לזהותם כמותית במדוייק.
ריסון עצמי עדיף בדרך כלל על ריסון חיצוני באמצעות חקיקה, שיעילות אכיפתה, לפחות בארץ, מוגבלת-מה.
הצעתו זו של צבי סטפק מהווה לכן צעד נכון בדרך להוגנות אנכית רבה יותר ולהשפעות חיוביות על עובדים ברמות שונות במשק הישראלי.
לא נותר לנו אלא לקוות שבדיווחי החברות הציבוריות, לצד שכר חמשת הבכירים בחברה, יוצגו נתוני השכר והתיגמול הכולל של חמשת הזוטרים בחברה (וכן, אם הם נתוני עובדי קבלן המועסקים על ידי חברה חיצונית, אדרבא ואדרבא, יוצגו נתונים אלו), ולצד נתונים אלו יוצגו נתוני ההוגנות האנכית, כלומר יחס בכירים לזוטרים בחברה.
הכותב הוא מרצה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז האקדמי למשפט ולעסקים ומנהל מדעי במכון המחקר "מאגר מוחות"
