מי הבוס בבית הספר?

עד כמה חשופים ילדינו בבתי הספר לגורמים מסחריים ולפעילות של עמותות? הרבה. למעשה, הרבה מידי.

דו"ח מבקר המדינה האחרון הצביע על הבעייתיות הקשורה באי הסדרת מעורבות הגורמים המסחריים והעמותות בבתי הספר. הדו"ח של המבקר קובע כי משרד החינוך לא קבע מעולם אמות מידה ועקרונות מנחים להגדרת גבולות הפעילות של הגורמים החיצוניים, כך שפעילותם בתוך המערכת התרחבה עם השנים ללא בקרה. בפועל, מדובר בהפרטת חלק מהשירות החינוכי בארץ.

נתוני ה- OECD מבטאים היטב מציאות זו; גורמים חיצוניים משקיעים במערכת החינוך במדינת ישראל פי שלושה עד עשרה מגורמים חיצוניים שבהן פועלות מערכות חינוך דומות, כמו: צרפת, אירלנד וספרד.

בית ספר (ארכיון) צילום: טל שחר

כל מי שקרוב לתחום החינוך מכיר את האקסיומה: בישראל 2012, כבר אי אפשר בלי מעורבות גורמים חיצוניים בבתי הספר. אין די תקציבים, אין די כח אדם, אין די כלים – לתת מענה לכלל התלמידים במערכת.

לכן השאלה הדחופה כעת אינה איך הגענו למצב שכזה?, אלא מה עושים מעתה ואילך? איך מסדירים את פעילות העמותות? איך קובעים הנחיות ברורות - מיהם הגורמים שרשאים להיכנס לבתי הספר ולפעול בהם? ואת מי צריך להוציא מתוך המערכת, שכן נחיצותו מוטלת בספק?

להוציא את הגורמים המסחריים ממערכת החינוך

האחריות לקביעת המדיניות וליישומה מוטלת אך ורק על משרד החינוך, שחייב להתעשת, ויפה שעה אחת קודם. על המשרד לקבוע מערכת של מדדים ברורים ושקופים, אשר יבטאו את מדיניותו, בהלימה לצרכי בתי הספר. את המדדים יכול לקבוע רק גוף, המורכב מנציגי הנהלת משרד החינוך ומנציגי מנהלי בתי ספר ממגזרים שונים, שיכולים לבטא את קשיי ההתנהלות במציאות הקיימת כיום (מחסור בתקציבים, מגוון רחב של תלמידים עם צרכים שונים, חסכים וקשיים בתחום ההוראה וכיו"ב). על הגוף המשותף לצמרת המשרד ולמנהלי בתי הספר לנסח מדדים מנחים: איזה גורמים רשאים לפעול בתוך בתי הספר, מהן הציפיות מהם, ואיך עוקבים אחר פעילותם והישגיהם.

ההחלטה הראשונה המתבקשת היא: הוצאתם של כלל הגורמים המסחריים ממערכת החינוך. כל גורם שליבת פעילותו אינה חינוך – לא צריך לפעול בתוך המערכת. עם כל הכבוד לכסף ולהשקעה שגורמים מסחריים מביאים לבתי הספר – הנזק מעצם פעילותם רב על התועלת. משרד החינוך חייב לחסום את כניסתם על מנת להגן על התלמידים מפני מסרים שיווקיים ומסחריים.

ההחלטה השנייה צריכה להתייחס לפעילות עמותות בבתי הספר. חלקן עושות עבודת קודש, ולכן, לא נכון לשפוך את המים עם התינוק ולפגוע בהן. יש עמותות שמביאות למערכת ידע וחדשנות, שאינם קיימים במערכת מסורבלת וגדולה. הן מביאות תקציבים, שמאפשרים כניסת אנשי חינוך איכותיים לבתי הספר, אשר אינם תלויים באיגוד המקצועי (הסתדרות המורים, או ארגון המורים) ואינם מונעים משיקולי קביעות, או משיקולים זרים אחרים.

מבחן האפקטיביות

בהתאם לכך, יש לבחון את יעדי העמותות ואת תוצאות פעילותן. כלומר, לא די שעמותה תצהיר על כוונות טובות, אלא יש לוודא שהיא מצליחה במשימותיה. המדד המרכזי לפעילות עמותות בבתי ספר חייב להיות: מבחן האפקטיביות.

מידי שנה יצטרכו מנהלים לדווח על הגופים הפעילים בבית ספרם, על יעדיהם ועל תוצאות עבודתם. האם התלמידים, או המורים יצאו נשכרים מכך שעמותות היו פעילות בבית הספר? האם הישגי התלמידים השתפרו? האם חלה תמורה חיובית בשיטות ההוראה, או לכל הפחות באקלים הבית ספרי? עמותות, שאינן תורמות, ואין אפשרות למדוד את תפוקותיהן – אינן צריכות להיות במערכת.

השלטת סדר במערכת היא אחת המשימות הבוערות והמרכזיות שיצטרך לממש שר החינוך הבא.  

הכותבת היא מנכ"לית עמותת (YRF (Youth Renewal Fund שייעודה: הזדמנות שווה לכל ילד – צמצום פערים לימודיים בפריפריה