• תפריט
חדשות טכנולוגיה

האיש שתעשיית הטכנולוגיה אוהבת לשנוא

לארי אליסון, ששלח בלשים לחטט בפח האשפה של ביל גייטס וזכה מעובדיו בתואר "הבוס הגרוע ביותר", מצא אויב חדש בגוגל וגורר אותה לבית המשפט בתביעת ענק. מייסד חברת אורקל, האיש ששווה 36 מיליארד דולר, נהנה לריב עם העולם

הראל עילם 12:5118.04.12

האיש שזכה כבר יותר מפעם אחת בתואר "הבוס הגרוע ביותר בארצות הברית" לא מפסיק לחייך. אתמול, לאחר דיונים מוקדמים שנמשכו שנתיים וכמה דרישות מופרכות מצדו, סוף סוף זכה לארי אליסון לחזות בפתיחת המשפט שבמסגרתו עשויה לזכות חברת אורקל שייסד בסכום עתק העולה על מיליארד דולר.

 

כמו בכל מאבק שאותו מנהל אליסון, אחת הדמויות מעוררות המחלוקת של עולם הטכנולוגיה, גם הפעם גלש המאבק לפסים אישיים: במסגרת תביעת הפטנטים התעקש אליסון לזמן לדוכן העדים את לארי פייג', מנכ"ל גוגל, ואף דרש לערוך את החקירה הנגדית נגדו — רק כדי שיוכל להשפיל אותו בצורה פומבית.

 

פייג', למותר לציין, לא קשור ישירות לנושא התביעה, הטוענת כי מערכת ההפעלה אנדרואיד של גוגל הפרה פטנטים של אורקל, הקשורים לטכנולוגיית הג'אווה שברשותה. בינתיים אמר פייג' כי הוא "אינו חש שגוגל עשתה דבר מה שאינו כשורה", ודאג לציין כי אנדי רובין, סגן נשיא בגוגל שמנהל את חטיבת אנדרואיד, כלל אינו מדווח לו ישירות. במשפט, שיימשך שמונה שבועות מול חבר מושבעים, נדרשו להעיד גם יו"ר גוגל והמנכ"ל לשעבר אריק שמידט, וכן רובין עצמו.

 

ההבדל בין אליסון לאלוהים

 

זוהי, כמובן, לא הפעם הראשונה שבה אליסון מתנהל בדרך שנויה במחלוקת. שמו של אחד הספרים שנכתבו על מקים אורקל הוא: "מה ההבדל בין לארי אליסון לאלוהים? אלוהים לא חושב שהוא לארי אליסון".

 

נקודת המוצא של המנכ"ל השאפתן לא היתה מבטיחה: הוא נולד ב־1944 מחוץ לנישואים, לאם צעירה שלא יכלה לגדל אותו ומיהרה למסור אותו לדודתה לאימוץ. את אמו הביולוגית פגש שנית רק לאחר שכבר הפך לאדם מצליח, בגיל 48. את האוניברסיטה עזב אליסון בתום השנה השנייה, בעקבות מותה של אמו המאמצת, ולעולם לא שב לשם כדי לסיים את התואר. למרות ההשכלה החסרה הפך לאחד מחמשת האנשים העשירים והחזקים ביותר בארצות הברית, ולאחד שלא יורד מהכותרות למרות התחום המנומנם שבו בחר לעסוק.

 

ב־1977 הקים אליסון את אורקל, שהפכה לאחת מחברות התוכנה הארגונית הגדולות בעולם, ומאז עבר יחד עם החברה עליות ומורדות - רבות מהן נגרמו בגלל הפה הגדול של המנכ"ל הדומיננטי. גם המבקרים הגדולים ביותר של אליסון מודים שמדובר בגאון מסחרי ושיווקי: אליסון הצליח במו ידיו לשקם את אורקל לאחר שאיבדה 95% משווי השוק שלה בעקבות התפוצצות בועת הדוטקום של שנות התשעים.

 

מצד שני, הוא מתואר בקביעות כפלייבוי סגנוני, אגרסיבי ואף אכזרי, וזאת על ידי עובדיו שלו עצמו: אלה הגדירו אותו בכמה הזדמנויות כשקרן, וכאמור אף זיכו אותו בתואר הבוס הגרוע ביותר בארצות הברית.

 

שתלת עצים? קיבלת תביעה מאליסון

 

אליסון אינו מתבייש בשם שיצא לו. הוא גרוש כיום, אחרי ארבע חתונות, ובאחד הספרים שנכתבו עליו סופר שהוא ניהל רומן עם שלוש עובדות בו זמנית, ושבמקרה מסוים אף התבלבל והזמין אליו שתי מאהבות הביתה באותו יום. למעשה, למשרדים הענקיים של החברה שהוקמו בעלות אדירה עוד בשנות השמונים קוראים העובדים "לארילנד", אזכור לסדרת משחקי המחשב "לג'ר סויט לארי" שבהם השחקן מגלם רודף שמלות.

 

ההתנהגות הפרובוקטיבית של מקים אורקל זיכתה אותו גם בתביעה על הטרדה מינית, אם כי ממנה זוכה לבסוף. תביעות אחרות גם הוגשו נגדו לאחר שנהג באופן שיטתי להתעלם מהנחיות הטיסה השונות - אליסון, טייס חובב, ספג כמה קנסות יקרים על כך שטס במטוסים לא מורשים וכן בשעות אסורות לטיסה, נחת בשדה ללא אישור, וכל זאת במשקל עודף. בעבר גם פורסמו דיווחים שהוא ביצע "הרעשה" וטס מתחת לגשר הזהב המפורסם בסן פרנסיסקו, אך טענה זו מעולם לא הוכחה. בית המשפט גם מצא בעבר שאליסון השמיד מסמכים מרשיעים והונה את ממשלת ארצות הברית בחיובי יתר.

 

אבל למרות האופי המוחצן שלו, לארי כמעט אינו מתראיין. לעיתונאי המוערך ממגזין "פורצ'ן", פיליפ אלמר־דוויט, הוא קרא "שק זבל" ושלח לו מכתב אישי שאותו פתח במילים "היי, שמוק".

 

אבל כל הביקורות נגדו לא עוצרות את אליסון לרגע. השווי שלו היום עומד על 36 מיליארד דולר והוא המנכ"ל המתוגמל בעולם. הוא רכש עד כה עשרות מכוניות יוקרה, יאכטות, מטוסים פרטיים ואף קבוצות ספורט ומירוץ, בנוסף לכמה בתים פרטיים ואחוזות מפוארות.

 

אחת היאכטות של אליסון אחת היאכטות של אליסון צילום: בלומברג

 

בין השאר, אליסון מחזיק באחוזה בגודל 90 דונם שהיא שחזור מדויק של אחוזה יפנית מהמאה ה־16, הכוללת אגם וסלע ששוקל 30 טונות. לפי הסיפורים, אליסון לא היה מרוצה מהסלע והחליף אותו פעמים אחדות, בכל פעם בעלות אדירה, עד שמצא את הסלע הנבחר.

 

אחוזה נוספת של אליסון בסן פרנסיסקו שימשה עילה לתביעה, הפעם מצד מקים אורקל עצמו. לאחר שאחד משכניו שתל עצים שהסתירו לאליסון את מפרץ סן פרנסיסקו, הוא הגיש נגדו תביעה הכוללת עדות אישית בת 207 עמודים העוסקים בעוגמת הנפש שנגרמה לו. זאת, אף שלפי עדותו אליסון כלל לא ביקר באחוזה בשנה שקדמה לתביעה.

 

"מתבסס על פחד וחמדנות"

 

אליסון לא אוסף רק מכוניות ואחוזות, אלא גם מתנגדים. אבל גם אויביו המרים מודים שמדובר בגאון ובאדם הנאמן לחבריו. במרוצת חייו, אליסון אימץ כמה בכירים תחת כנפיו וכל אחד מהם הפך להיות סגנו. אחד מסגניו לשעבר הוא מארק בניוף, שהפך לימים להיות המייסד והמנכ"ל של חברת התוכנה הארגונית סיילספורס שכיום מתחרה באורקל.

 

בניוף ואליסון כבר הסתכסכו פומבית כמה פעמים, ואליסון אף הדיח את בניוף מעמדת הנואם הראשי בכנס של אורקל - אבל לפי בניוף, הם עדיין חברים טובים.

יריבות קשה נוספת, שבעקבותיה נגררה אורקל עצמה אל קרבות מתישים בבתי המשפט, היא מול חברת ענקית המחשוב HP. לאחר שזו החליטה להפסיק לתמוך בכמה תקנים שאורקל היתה שותפה בהם, אליסון החל להתקיף את החברה בצורה פומבית.

 

הוא כינה את רכישת חברת התוכנה הבריטית אוטונומי תמורת 12 מיליארד דולר "אבסורדית", הכריז על מנכ"ל אוטונומי מייק לינץ ומנכ"ל HP לשעבר ליאו אפותקר כ"שקרנים", וטען שדירקטוריון HP עשה את אחת הטעויות הגדולות בתעשייה וקרא להתפטרותו. על החברה עצמה הוא אמר: "הם צריכים לשנות את הסלוגן שלהם מ'ממציאים' ל'גנבים'".

 

 

לעימות בין אליסון ל-HP היו, כמובן, גם סיבות אישיות בהרבה. בן חסותו הקודם של אליסון ריי ליין, יו"ר דירקטוריון HP ולשעבר נשיא אורקל, פרש לאחר ויכוח מר עם אליסון. בעבר כינה ליין את אליסון חולה שליטה, ואמר ששיטת הניהול שלו מבוססת על "פחד וחמדנות". מקורבים אמרו שאליסון עקף את הסמכות של ליין כנשיא ונהג להתעלם ממנו בדרכים מעליבות.

 

גורם נוסף לסכסוך קשור בפרשת מארק הרד. מנכ"ל HP לשעבר נאלץ להתפטר ב-2010, עבקבות האשמות שהטריד מינית עובדת קבלן. דירקטוריון החברה חקר את התלונה, ואף שלא מצא מספיק ראיות לתמוך בדברי העובדת - הואשם הרד בכך שהגיש דו"חות הוצאות מנופחים. אליסון מיהר לגייס את ידידו הרד לאורקל, וטען כי HP קיבלה את החלטת כוח האדם הגרועה ביותר מאז שאפל פיטרה את סטיב ג'ובס ב-1985.

 

עוד לפני התביעה נגד גוגל, אליסון גרר את אורקל ללא מעט קרבות משפטיים ארוכים ולתביעות מופרכות, וסירב לקבל כל הצעת פשרה - עד שלבסוף נאלץ להסתפק בסכומים נמוכים הרבה יותר, בהוראת בית המשפט. המקרה הקיצוני ביותר היה המרדף שניהל אחר ליאו אפותקר, מנכ"ל חברת SAP לשעבר, שאורקל תבעה אותו על הפרת זכויות יוצרים. כשנשכר אפותקר על ידי HP, העלה הצעד את זעמו של אליסון, ששכר מאות אנשים כדי שינסו לאתר את אפותקר ויזמנו אותו כעד לבית המשפט. אפותקר הצליח לחמוק משליחיה של אורקל למשך שבועיים, והחיפושים אחריו עלו לה מיליונים של דולרים.

 

אך היריבה הגדולה ביותר של אליסון היא ללא ספק מיקרוסופט והמקים המיתולוגי שלה ביל גייטס. את היריבות בין שתי החברות, שבעולם אחר היו יכולות לשתף פעולה, אפשר להסביר באמצעות שתי מילים - אגו ותזמון. מיקרוסופט עברה הנפקה ב־13 במרץ 1983, יום אחד אחרי אורקל, ומאז תמיד עקפה אותה מבחינת שווי שוק. עבור אליסון, הדבר יצר תחרויות שגובלת בשנאה יוקדת.

 

אורקל תמכה ודחפה את הממשל האמריקאי לחקור את מיקרוסופט בחשד לעבירה על הגבלים עסקיים, ואליסון אף שלח בלשים פרטיים להתחקות אחר גייטס ואף לגנוב אשפה מפחי הזבל בביתו. בעבר הוא התבטא בצורה מאוד קשה על גייטס ואף אמר: "הוא רוצה שאנשים יחשבו שהוא אדיסון, אבל הוא בעצם רוקפלר. זו מיקרוסופט נגד האנושות, ולמיקרוסופט יש יתרון קל".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x