• תפריט
דעות

מחיה בכבוד - המאבק על התודעה

מדיניות כלכלית חברתית לא יכולה להתבסס על צדקה וקצבאות בלבד

עירית קינן 08:1416.03.12

בפעם השנייה בתוך עשור קרא בית המשפט העליון למדינה להגדיר תנאי מינימום למחיה בכבוד. הנשיאה היוצאת, השופטת דורית ביניש, הגדילה עשות בפסק הדין שניתן בחודש שעבר, וקבעה כי שלילה של קצבת הבטחת הכנסה בשל שימוש ברכב פרטי פוגעת בזכות למחיה בכבוד.

 

ביניש שללה את גישת המדינה,

שמצמצמת את מחויבותה לרשת ביטחון לאזרחים למינימום של קורת גג, מניעת רעב ונגישות לטיפול רפואי. זהו צעד חשוב בדרך לאימוץ גישה הומניסטית, שדוגלת בזכות למחיה בכבוד באמצעות השתתפות מינימאלית בחיים החברתיים, התרבותיים, והפוליטיים. אולם הדרך עדיין ארוכה: קשה לעקור דעות קדומות ולהתמודד עם ההשלכות הכלכליות והחברתיות של הכרת המדינה בנושא.

 

גיבוש דעה שיפוטית

 

מי שאינו עני נוטה לגבש דעה שיפוטית על הסיבות למצבם של עניים, ואף להאשים אותם במציאות חייהם ובסדר עדיפות קלוקל שמונע מהם להתקיים למשל משכר מינימום. הניכור מקנה תחושת ביטחון, ומרחיק איום של הידרדרות לעוני בשל סיבות חיצוניות כמו היעדר הזדמנויות שוות, אבטלה ומבנים כלכליים שאין ליחיד שליטה בהם. סטודנטים שהתבקשו לנתח את מציאות העוני טענו למראה ציפורניים מטופחות של מרואיינת שחיה בעוני שהיא אשמה במצוקת ילדיה כי "בזבזה" כסף על ציפורניה. בתום דיון סוער, שבמהלכו התבקשו להציע תקציב למשפחה בת חמש נפשות שבה שני ההורים משתכרים שכר מינימום, הודו רובם הגדול שהתלהמותם הראשונית נבעה מצורך בתחושת שליטה בחייהם, ומרצון להאמין שמצבם תלוי אך ורק בהם ולעולם לא יאלצו לבחור בין תרופה, ספר לימוד ומניקור.

 

הסטודנטים אינם יוצאי דופן. בכנס היסוד של המכון לאחריות אזרחית נשמעו דעות דומות בתוספת טענה שהבעיה המרכזית איננה מדיניות הרחבת הפערים של הממשלה, אלא המוני מתחזים, שמספרם גדול לפחות כמו של "העניים האמיתיים", והם גוזלים את תקציבי הרווחה ואת האוכל של עמותות המזון בבתי התמחוי.

 

דעות כאלה מרחיקות אותנו ממדיניות חברתית כלכלית הוגנת, ומותירות את הצדקה כתרופה יחידה לעוני.

 

צדקה ניתנת על פי העדפותיו של הנותן, שאיננו מחויב בבחינת סוגיות של צדק חברתי, ורשאי לקבוע מי "ראוי" לתרומתו. הזכות למחיה בכבוד ניצבת בקוטב השני בדיוק: היא נובעת מהכרה בכך שמבנים חברתיים כלכליים אחראים במידה רבה להיווצרות העוני; שהחיים בעוני אינם "אחרים" שיכולים להתקיים ללא תנאי מינימום; ושהזכות למחיה בכבוד היא זכות יסוד שאיננה שונה מזכויות אזרחיות אחרות.

 

מכאן נובעת חשיבותה של פסיקת ביניש. קביעת תנאי מינימום תחייב את העוסקים בכך, ובראשם המדינה, להתמודד עם השלכותיה של מדיניות חברתית כלכלית מרחיבת פערים, ותיתן לבית המשפט כלים להגן על קורבנותיה. חישובים ראשוניים מראים שבתנאי יוקר המחיה כיום משפחה בת חמש נפשות זקוקה לכ- 7,800 שקל נטו בחודש, הרבה יותר משכר מינימום של 4,200 שקל.

 

ללא הסכמה חברתית על מחויבות הדדית בין כל אזרחי המדינה ובינם לבין המדינה ניוותר לעד עם צדקה מצד אחד, ועם עוול, ניכור והדרה מצד שני.

 

הכותבת היא ראש התכנית לחינוך, חברה ותרבות במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה וראש פרויקט מדד מחיה בכבוד במכון לאחריות אזרחית

בטל שלח
    לכל התגובות
    x