$
משפט

לאחר 11 שנה: תיק ויצמן-סרוסי נסגר סופית

השופט עודד מודריק קבע שאפשרות סבירה יותר שהמקור לכמה מהפרסומים נגד אבי פלקסר הוא משרד יעקב וינרוט שייצג את ויצמן בפרשה. השופט מתח גם ביקורת נוקבת על עו"ד אלי זהר, שייצג את ברנדס

ענת רואה 07:2817.08.11

סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב עודד מודריק דחה אתמול (ג') את תביעת הדיבה שהגיש אבי פלקסר - מי ששימש בעבר כחשב במשרד עורכי הדין נשיץ ברנדס - נגד אחד מראשי המשרד, עו"ד חנינא ברנדס. במסגרת התביעה, שאותה הגיש פלקסר בשנת 2000, הוא טען כי ברנדס הגיש נגדו תלונה כוזבת לפרקליטות, שהועברה מאוחר יותר למשטרה, שלפיה גנב מסמכים מתיק הנאמנות שנוהל במשרד עבור נשיא המדינה דאז עזר ויצמן ז"ל.

 

על פי התלונה, חלק מהמסמכים נגעו לכספים שאותם קיבל ויצמן מהמיליונר אדוארד סרוסי ושימשו בסיס לחשיפת הפרשה בשעתו על ידי העיתונאי יואב יצחק. עוד טען פלקסר כי ברנדס עומד מאחורי פרסומים עיתונאיים שהכפישו אותו. את סכום התביעה העמיד פלקסר על 5 מיליוני שקלים. במסגרת פסק דינו קבע השופט מודריק שלא הוכח שברנדס פעל בזדון כלשהו וכי לא הוכח שברנדס הוא זה שעמד מאחורי ידיעות עיתונאיות שהכפישו את פלקסר. מודריק אף קבע בהקשר זה כי נראה לו סביר יותר שהמקור לכמה ידיעות עיתונאיות בעניין היה משרד יעקב וינרוט, שבשעתו ייצג את הנשיא ויצמן בפרשת סרוסי.

 

לדברי מודריק, "האפשרות, ודאי לא ודאות, שד"ר וינרוט הוא המקור שעליו נסמכות שתי הידיעות העיתונאיות היא בעליל אפשרות סבירה לא פחות ואפשר אף יותר מייחוס הפרסום לברנדס". מודריק ציין עוד שווינרוט לא נקרא להעיד במשפט, כך שהממצא הוא בעל נפקות משפטית ביחס לצדדים במשפט בלבד.

 

סרוסי (מימין) וויצמן. מתנות בהיקף גדול סרוסי (מימין) וויצמן. מתנות בהיקף גדול צילום: שאול גולן

 

הפרשה התפוצצה ברעש גדול בדצמבר 1999 כשיצחק ערך מסיבת עיתונאים והציג תחקיר שלפיו קיבל ויצמן מתנות מסרוסי. הפרשה עוררה סערה תקשורתית ומספר ימים מאוחר יותר שלח ברנדס מכתב לפרקליטת המדינה עדנה ארבל שבו טען כי הוא חושד שפלקסר, שעבד במשרדו במשך 10 שנים, היה מעורב בהיעלמות המסמכים ששימשו כבסיס לתחקיר. ארבל העבירה את התלונה למשטרה שעצרה את פלקסר לחקירה למשך שישה ימים. כשנה מאוחר יותר החליטה הפרקליטות לסגור את תיק החקירה נגדו "מחוסר ראיות".

 

פלקסר טען כי לא היתה לו כל מעורבות בהדלפת המסמכים ולא היה כל יסוד לחשוד בו. לטענת פלקסר, ברנדס היה זקוק לשעיר לעזאזל כדי להפיס את דעתו של הנשיא ויצמן שלא היתה "הפקרות" בשמירת המסמכים הסודיים שדלפו מהמשרד.

 

פלקסר טען בתביעה כי ברנדס ידע במשך מספר שנים לפני פרוץ הפרשה כי מתיק הנאמנות נעלמו מסמכים ובכך יש להוכיח כי רקם נגדו עלילה זדונית. השופט מודריק כותב בפסק דינו כי פלקסר לא הניח תשתית ראייתית מספקת כדי לקבוע שברנדס היה מודע להיעלמות המסמכים. השופט מודריק קבע כי מסמכי הנאמנות הוחזקו במשרד ולפלקסר היתה השליטה עליהם.

 

בשולי פסק הדין, מתח מודריק ביקורת חריפה על עורכי הדין של ברנדס, אלי זהר ורועי בלכר ממשרד זליגמן. מודריק קיבל את טענתו של פלקסר שהאחרונים השתמשו כלפיו במהלך המשפט בביטויים חריפים ומשפילים. מודריק אף הוסיף וכתב כי אינו רוצה לתת פומבי לביטויים אלה. בעקבות הביקורת, חייב מודריק את פלקסר בהוצאות משפט בסך 40 אלף שקל בלבד - הוצאות נמוכות בהרבה מאלה שבהן נשא ברנדס בפועל לצורך ניהול הגנתו בתיק.

 

מודריק קבע בפסק דינו כי "התנהלות באי כוח הנתבע חרגה מהתחום הראוי עד כדי כך שהניחה מעקשים על דרכו של בית המשפט". לדבריו, פלקסר ציין בסיכומיו 20 ביטויי עלבון והשפלה חריפים שהשמיעו עורכי הדין כלפיו, ובתגובה לכך פתחו עורכי דינו של ברנדס את סיכומיהם בפסקת התנצלות כלפי פלקסר. מודריק ציין לרעה לא רק את ההשפלות שספג פלקסר על ידי פרקליטי ברנדס, אלא גם את "היקף ההתערבות של פרקליטיו של ברנדס במהלכי החקירה הנגדית של עדי מפתח". לדבריו, הפרקליטים טענו שדברים חריפים לא פחות הושמעו על ידי פלקסר עצמו כלפיהם, אך אף אם יש בכך ממש, אין מקום להשוואה בין הצדדים.

 

לדברי מודריק עשויה להישאל השאלה מדוע לא הציב מחסום לכל אלה: "ההסבר מורכב ואין זה המקום לעסוק בו. ידועה אמרת הנשיא ברק ששופט כל אימת שהוא יושב לדין הוא גם עומד לדין. תשפוט ערכאת הערעור את פסק הדין".

 

ממשרדיהם של אלי זהר ויעקב וינרוט לא נמסרה תגובה.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x