• תפריט
נדל"ן

כך מוכרים היסטוריה: על העיוורון של עיריית רמת גן

בעוד שהשכנה תל אביב הפכה את שימור הבתים לפנינה תרבותית שהביאה לה כבוד בינלאומי, רמת גן עלולה לאבד בשנים הקרובות כמה מיצירות האדריכלות וממבניה ההיסטוריים. את מי אפשר להאשים? שלא במפתיע - את העירייה. סיפורם של שישה בניינים היסטוריים שעשויים להפוך להיסטוריה

שי פאוזנר 09:1019.05.11

לפני כשנתיים גילה הפנסיונר הרמת גני משה חנן כי מישהו עומד להחריב את המקום שבו נוצרו זיכרונות הילדות שלו. על פי תוכניות של יזמים בשוק הנדל"ן, מתחם בית היתומים של משפחת דבורקין שבו גדל צפוי להיהרס, לאחר שנמכר ליזמי נדל"ן.

 

חנן, שבקולו ניכרת התרגשות גדולה בכל פעם שהוא מדבר על הבית, התקשה לקבל את רוע הגזירה והחליט לעשות מעשה. יחד עם יתומים נוספים שגדלו וחונכו בבית ההיסטורי הזה, הוא מוביל בחודשים האחרונים מאבק עיקש למען שימורו של המבנה. אולם גורמים בשוק הנדל"ן בעיר מספרים כי אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון - בית דבורקין ייהרס בקרוב. עו"ד דוד מנחם, המלווה בהתנדבות את יתומי בית דבורקין, סיפר השבוע כי יזמי הפרויקט כבר הגישו בקשה להריסת המבנה.

 

אך אם לא די בקושי לשנות החלטות עירייה, מתברר כי במקרה זה מדובר בקושי גדול מהרגיל. בדיקת "כלכליסט" העלתה כי לטובת חברת אלאר של איש עסקים בשם תמיר ארביב נרשמה בעבר הערת אזהרה בטאבו על השטח של מתחם בית היתומים. עיריית רמת גן כבר אישרה ב־2008 את שינוי ייעוד המקום לשני מגדלי מגורים.

 

בנוסף, מתברר כי לארביב היו בעבר עסקים משותפים עם שאול לגזיאל, ששמו עלה לכותרות כחשוד בפרשת השוחד לכאורה בעיריית רמת גן.

 

הבעיה המרכזית היא שמקרה בית היתומים של משפחת דבורקין מסמל את סיפורו של תחום שימור המבנים ההיסטוריים בישראל בכלל וברמת גן, שמשופעת במבנים כאלה, בפרט. אם לא ייעשה מעשה, עלולה ישראל להיפרד מכמה מאתריה ההיסטוריים.

 

היבטים היסטוריים

 

"כל מקרה נבחן בהיבט היסטורי וארכיטקטוני. רמת גן היא אחת הערים הבודדות בישראל שבה נערך סקר שימור מבנים", טוענים בעיריית רמת גן. עם זאת, תושבים שאיתם שוחחנו והתאגדו למען עניין זה אומרים כי ההחלטות בעניין השימור בוצעו עד כה במשורה. חבר ועדת השימור בעיר, ישראל זינגר, מגלה כי רק לאחר הפעלת לחץ מצד חברי מועצה ותושבים שהביאה להתערבות מבקר המדינה בעניין, שוכנעה העירייה לבצע את הסקר. לטענתו, לאחר כמה ישיבות ועדה, הוצגה לחבריה רשימת המבנים לשימור, וממנה הודרו כמה בניינים חשובים. לדבריו, "רשימת השימור שיצרה העירייה אינה מסמך משפטי מחייב, ולא נופתע אם היא תתעלם ממנה בעתיד".

 

בתגובה לפניית "כלכליסט" אמר שאול לגזיאל כי אין לו קשר לפרויקט בית דבורקין. לא ניתן היה להשיג את תגובתו של תמיר ארביב.

 

בית כופר היישוב: חומה ומגדל אורגן כאן

במקום בו נגבו כספים למען היישוב ייבנה מגדל

 

בית כופר היישוב היה הבית שממנו נוהלה גביית הכספים של היישוב היהודי בארץ ישראל, במטרה לממן את מאמצי ההגנה והקמת יישובי חומה ומגדל. המבנה הממוקם ברחוב ביאליק היה הסניף הגדול ביותר של הארגון, והוא חלש על פעילות כופר היישוב בכל גוש דן. פעילים בעיר מספרים כי כיום מתקיים משא ומתן למכירתו ליזמים.

המאבק נגד התוכנית להקמת מגדל במקומו של הבניין מנוהל על ידי כמה קבוצות: אחת מהן מורכבת מתושבי האזור שמועניינים לשמר את המבנה, ובעיקר סבורים כי תשתיות התחבורה בסביבה לא יעמדו בעומס שייצור מגדל. אחד הנאבקים הוא ג'קי אביטל, שמודה שעיקר עניינו הוא בביטול התוכנית לבנות במקום מגדל. עם זאת, הוא מוסיף כי "זה באמת בניין שמספר סיפור היסטורי חשוב שאסור לוותר עליו".

 

ג'קי אביטל ובית כופר היישוב. "אסור לוותר" ג'קי אביטל ובית כופר היישוב. "אסור לוותר" צילום: עמית שעל

 

בית היתומים של דבורקין: אבא של רחל המשוררת יזם

היתומים נאבקים נגד מחיקת הפרויקט שתרמו בני הזוג דבורקין חשוכי הילדים

 

בית היתומים של דבורקין הוקם בשנת 1937 על מגרשו של אלימלך דבורקין, מראשוני העיר ואחד ממייסדיה. בשנים האחרונת שימש המבנה כמעון לילדים אוטיסטים, אך בימיו כבית יתומים התחנכו בו ילדים מכל הארץ על עקרונות העבודה והיצירה ונשמו את האוויר הבריא של הגבעות מסביב.

 

איסר־לייב בלובשטיין, אביה של המשוררת רחל, יזם את הקמת בית היתומים הזה בתל אביב. הוא חיפש מגרש להקמת הפרויקט, ואלימלך דבורקין, שקרא ידיעה על כך בעיתון, נענה לבקשה ותרם לבית היתומים את מגרשו הגדול, שהיה כל רכושו.

 

בית היתומים הסב אושר רב לזוג אלימלך וחנה דבורקין שהיו חשוכי ילדים. בראיון מאותה תקופה צוטט דבורקין באמרו: "מאושרים אשתי ואני לראות את דור היתומים הצעירים מתחנך ככה על מגרשנו ולנו מספיק בהחלט הצריף הקטנטן. אני אוהב את הילדים הללו שסביבנו בגן". אבן זיכרון לזכר אלימלך דבורקין ורעייתו חנה ניצבת כיום בחזית הבית הפונה לרחוב.

 

כאשר שמע משה חנן על ההחלטה להרוס את המבנה שבו גדל הוא גייס קבוצת חניכים לשעבר בבית היתומים כדי להילחם על שימורו. אחת מהן היא רינה קרמי, מי שהיתה "ילדת חוץ" בבית היתומים. "הוריי, שעלו לארץ ישראל מגרמניה בשנות השלושים, שילמו כסף לבית היתומים כדי שאשתלב בו פעם בשבוע כאחת מהיתומים", היא מספרת. "זה היה מקום שמח. המנהלים היו ייקים שניהלו אותו בסדר ובמשמעת תוך הקפדה על כל פרט, אך מנגד נתנו לילדים אהבה אין קץ. מהכיתה שלי יצאו אנשים מוצלחים, גננות, מורות ואנשים שהקימו בתים טובים". חנן מוסיף, "זהו היה ביתנו וגם בתקופת הצנע הקפידו שיהיה לנו הכל. המטרה שלנו היא שהמקום ישמש למטרות ציבוריות".

  

משה חנן ובית היתומים. "גם בתקופת הצנע הקפידו שיהיה לנו הכל" משה חנן ובית היתומים. "גם בתקופת הצנע הקפידו שיהיה לנו הכל" צילום: עמית שעל

 

בית אברבוך: ללדת בין פרדסים 

בית החולים ליולדות הראשון בישראל נמכר ועלול להיהרס

 

ישראל זינגר בבית המרפא. "הרס ההיסטוריה" ישראל זינגר בבית המרפא. "הרס ההיסטוריה" צילום: ענר גרין

רמת מרפא, שנחנך ב־1935 בשכונת גפן במערב רמת גן, היה בית חולים פרטי בבעלותו ובניהולו של ד"ר ליאו אברבוך, שתוכנן על ידי האדריכל הרי לוריא. הוא היה בית החולים הראשון בארץ לגיניקולוגיה וליולדות, ונחשב גם לבית החולים הלא רשמי של לוחמי האצ"ל והלח"י שטופלו במרתפיו.

 

המצב הרפואי בתקופת המנדט הבריטי היה מבוסס בעיקרו על בתי חולים ציבוריים. בשנות השלושים של המאה הקודמת נפתח ברמת גן בית החולים הזה שעיקר פעילותו היה בתחום הילודה, ורבים מילדי אזור המרכז נולדו בו. גבעות רמת גן עם האוויר הצח נראו כמקום מתאים להקמת המוסד. הגבעה שעליה הוקמה רמת מרפא הייתה מנותקת מרמת גן והוקפה בפרדסים.

 

לבית החולים הגיעו יולדות מכל אזור המרכז לרבות הרצליה, כפר סבא, כפר ויתקין וחדרה. במהלך מלחמת העולם השנייה נוספו לו אגפים וכן דירה למשפחת אברבוך, שהחזיקה בבעלות עד שנת 1947. באותה שנה מכר אותו ד"ר אברבוך לקבוצת רופאים שהפכה את המבנה לבית חולים כללי והרחיבה אותו באופן משמעותי. מאוחר יותר נמכר שוב בית החולים, הפעם לקופת חולים כללית, ושמו הוסב לבית רמת מרפא.

 

"אני לא חושב שצריך לעצור את הקידמה", אומר חבר הוועדה לשימור בעירייה ישראל זינגר, "אבל צריך בדחיפות לעצור תהליכים שיביאו להרס ההיסטוריה ושאפשר להימנע מהם כמו במקרה של בית אברבוך".

  

קולנוע רמה: בן גוריון היה שם 

בית הקולנוע שמשך גם את מנהיגי היישוב יוחלף בבניין מגורים, ורק חזיתו ההיסטורית תישמר

 

בית הקולנוע הזה, שנחנך כבר ב־28 במאי 1938, הוא שם דבר בהיסטוריה של רמת גן. בטקס הפתיחה של הקולנוע, שהיה בבעלות משפחת רייזיס, אזולאי והאחים לאלו, הופיעה התזמורת הסימפונית הארץ ישראלית שלימים הפכה לתזמורת הפילהרמונית הישראלית. האירוע נערך במעמד מושל המחוז הבריטי, מר קרוסבי. בבית הקולנוע כ־1,000 מושבים ושטחו 1,178 מ"ר. הוא תוכנן במקור על ידי מהנדס גרמני, שבשנת 1937 עזב את הארץ והעביר את זכויות התכנון למהנדס ישראל מיכאלי.

 

טוביה (טוטו) מילנר, איש ניהול בתחום החקלאות וסופר חובב, עוקב כבר שנים אחר ההיסטוריה של רמת גן ואף פרסם עליה ספר מקיף לפני כשנתיים. לדבריו, קולנוע רמה נבנה בסגנון הבנייה הבינלאומי שהיה נפוץ בארץ ישראל בשנות השלושים בשילוב השפעות אר דקו. בשנים 1945–1947 הוקרנו במקום מדי יום חמישי סרטים בערבית, ומאות מאנשי הכפרים הערביים שבסביבה היו מגיעים לצפות בהם. בית הקולנוע הפסיק את פעילותו ב־1982 עקב בעיות ניהוליות וכלכליות, ומאז הוא עומד נטוש וסגור.

 

"פתיחת הקולנוע היתה אירוע מכונן בתולדות העיר", מציין מילנר. "הוא הפך למקום התכנסות ציבורי ואירח את מנהיגי היישוב, ובהם גם בן גוריון".

 

טוביה מילנר וקולנוע רמה. סגור כבר 30 שנה טוביה מילנר וקולנוע רמה. סגור כבר 30 שנה צילום: עמית שעל

 

גן הקופים: בלי חיות, בלי עתיד

הגן מוזנח, העירייה תוקעת מכירתו ולא נקבע שימור

 

הגן המיתולוגי של רמת גן הוא בעל היסטוריה ארוכת שנים. בשנות העשרים של המאה ה־20 נקראה הגבעה ג'בל אל־חרמיה, "הר הגנבים", על שם השודדים הבדואים שהסתתרו במערותיה ופשטו על שיירות ועל עוברי אורח במקום. במלחמת העולם הראשונה, במהלך כיבוש ארץ ישראל מידי העות'מאנים, נאחזו הבריטים בפיקודו של גנרל באלפין בגבעה והציבו עליה את תותחיהם. משם ניהלו קרב עם העות'מאנים שהתחפרו צפונית לירקון. בדצמבר 1917 הצליחו הבריטים לחצות את הנחל ולהדוף את העות'מאנים צפונה. זמן קצר לאחר מכן הושלם כיבוש הארץ כולה, והגבעה זכתה בכינוי "גבעת באלפין".

 

בסוף שנות השלושים נחנך הגן הציבורי במקום, ובמרכזו עמדה פינת חי מפורסמת שבה היו כלובי קופים, תוכים, צבים וטווסים. בשנות השבעים הועברו כל חיות הגן לספארי שבעיר - אך השם נותר.

 

גן הקופים הנו מתחם שהריסתו כבר נמנעה פעם אחת בעבר עקב מאבק תושבים. אחד מראשי המאבק, בני כנען, מספר כי "הכעס במקום איחד את כל התושבים נגד הסיפור הזה". בין השנים 2005 ל־2007 הונחה על השולחן תוכנית להפיכתו לחניון, אך המאבק הביא לביטולה. בתחילת 2009 הכריז ראש העירייה צבי בר על אישור תוכנית לשיפוץ מקיף של גן הקופים בתכנונו של האדריכל גדעון שריג, אך עד כה התוכנית לא תוקצבה. ישראל זינגר ממועצת העיר טוען כי כיום העירייה לא מטפחת את הגן בכוונה, כדי לתרץ בעתיד את הצורך בחיסולו.

 

גן הקופים. רצו להקים פה חניון גן הקופים. רצו להקים פה חניון צילום: ענר גרין

 

בית בז'רנו: פה הוחלט להטביע את אלטלנה

בגבעה שממנה ניהל בן גוריון את מלחמת העצמאות יקום מגדל חדש

 

בבית בז'רנו, שהיה מבעלי בית החרושת עסיס למיצים ובז'רנו לסיגריות, שכנה לשכת ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון. בעיצומם של הקרבות הפציץ מטוס מצרי את הבניין וכמעט חיסל את ראש הממשלה הראשון. הריהוט בבית נותר כשהיה, ולאחרונה עלתה האפשרות להכיר בו כמבנה לשימור.

 

 

מהגבעה הזו ניהל בן גוריון את המלחמה, ובה גם שהה בעת שהורה על הטבעת אוניית הנשק העברית אלטלנה. בשל אירועי ההטבעה הופקדו על שמירת הגבעה חברי קיבוץ גבעת השלושה.

 

בית בז'רנו היה מרכזו של רובע הפיקוד הביטחוני של ישראל הצעירה. ביומה הראשון של המדינה פונו 93 דירות ברחוב משה שרת של ימינו כדי לאכלס את משרדי המטה הכללי.

 

בית בז'רנו. המצרים תקפו מהאוויר בית בז'רנו. המצרים תקפו מהאוויר צילום: ענר גרין

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x