• תפריט
מוסף פסח אפריל 2011

"אם הייתי היום בן 30 עם ילדים קטנים, הייתי מודאג מאוד"

פרופ' עומר מואב חושב שמצבו של מעמד הביניים בישראל אינו טוב, ודאי בהשוואה לארצות אחרות: כוח הקנייה קטן יותר, המסים גבוהים, התמורה נמוכה, והתמיכה בחרדים שוחקת את האוכלוסייה היצרנית. מצד שני, לא בטוח שקודם היה טוב יותר

שאול אמסטרדמסקי, אמנון אטד ותומר זלצר 11:0517.04.11

עומר מואב מודאג. הפרופ' לכלכלה מהאוניברסיטה העברית, ששימש עד לפני כשנה כיועץ הכלכלי של שר האוצר יובל שטייניץ, מתריע כי המשך הגברת הנטל הכלכלי על מעמד הביניים בישראל לא יכול להימשך. "אם הייתי היום בחור בן 30 שנמצא רק בשלב של להתחיל לגדל פה ילדים, הייתי מאוד מודאג", אומר מואב. "אני אישית פטור היום מהדאגה הזו, כי הילדים שלי כבר גדולים ואני יכול לעזוב. אבל האם אני בטוח שאני רוצה שהילדים שלי ישתקעו בישראל? לא, אני לא".

 

כי מצבו של מעמד הביניים לא טוב?

"מצבם של השכירים והעצמאים בישראל שנמצאים בעשירונים 4–10, לא כולל הקצה העליון של העשירון העליון, לא טוב במובן זה שאפשר שיהיה יותר טוב. מצבם של אלה שנמצאים בחלק התחתון של הקבוצה הזו באמת קשה, אני לא מבין איך הם מצליחים לחיות.

 

"מי שנמצא בחלק הגבוה של הקבוצה יכול לחיות חיים לא רעים, אבל כשהוא משווה את עצמו לאדם בן מעמדו במדינה מפותחת, הוא פתאום מבין שהחיים שלו לא כאלה טובים. במונחי כוח קנייה, רמת ההכנסה של אקדמאי שעובד במגזר הפרטי או הציבורי בצפון אמריקה ומערב אירופה גבוהה יותר בהשוואה לישראל. כשאני נוסע לבריטניה ונכנס לסופרמרקט, כל מיני מוצרים עולים פחות מאשר בישראל. כוח העבודה ודמי השכירות בבריטניה יקרים יותר, אז איך זה שעל גביע יוגורט אני משלם בישראל כפול?"

 

הפגנת של חרדים בירושלים הפגנת של חרדים בירושלים צילום: עמית שאבי

 

הנחיתות בכוח הקנייה בהשוואה למדינות מערביות אחרות, טוען מואב, נעוצה בחוסר התחרותיות של המשק הישראלי. "להערכתי, חוסר התחרותיות פה נובע מריכוזיות. השליטה של קבוצת הון מצומצמת על התעשייה והכוח העודף של ועדי העובדים מביאים לחוסר יעילות במערכת. נורא נחמד להיות חברתי ולהיות בעד ארגוני עובדים ובעד שכר יפה, אבל צריך להבין שבצד השני של המשוואה יש מישהו שמשלם את זה. אם עובד בנק ממוצע מקבל כפול מעמיתו במגזר הציבורי — מישהו מממן את זה, וזה האזרח הישראלי מהמעמד הבינוני".

 

גם נטל המס לא ממש עוזר למעמד הביניים להרגיש טוב יותר.

"נטל המס בישראל הוא במקרה הטוב דומה למדינות ההגירה הפוטנציאליות במערב, אבל אי אפשר להשוות את התמורה שמקבל אזרח ישראלי לתמורה שמקבל, למשל, אזרח בריטי, שלא לדבר על אזרח במדינות סקנדינביה. בהשוואה למדינות מפותחות, אנחנו נראים רע מאוד בתחומי החינוך, התשתיות ואיכות הסביבה.

 

"האזרח הישראלי משלם מסים כאילו הוא חי בדנמרק, ומקבל תמורה של עולם שלישי. כשמדברים על מעמד הביניים, נושא מיסוי הרכב מאוד כואב. כמות החודשים ששכיר ישראלי צריך לעבוד כדי לקנות מכונית משפחתית הרבה יותר גדולה מאשר במדינות מערביות אחרות. אי אפשר להצדיק את מס והקנייה הכבד המוטל על כלי רכב בישראל- זה פשוט מקור קל מאוד לכסף עבור המדינה, והיה צריך לדאוג כבר מזמן להורדה שלו".

 

האם רפורמות המס בעשור האחרון פגעו במעמד הביניים?

"ברור שאם מסתכלים על החלק העליון של המעמד הבינוני, ריווח מדרגות המס הוא מאוד חיובי, כי יש פה חלוקה יותר הוגנת של הנטל. גם מבחינת היחס בין המסים הישירים לעקיפים, אני לא חושב שאנחנו נמצאים הרחק מהאיזון הסביר.

 

"אני לא מקבל את 'המובן מאליו', שזה כאילו לא בסדר להטיל מס על אדם חלש. אני עושה אבחנה בין אדם מוכה גורל לאדם שבחר לחיות באורח חיים מסוים. תחשבו על מדינת הרווחה, החלום הסוציאל־דמוקרטי הזה שחברי כנסת שאין להם מושג מנופפים בו. נכון, היינו רוצים רשת ביטחון לאנשים שהגורל התאכזר אליהם, אבל יצרנו תופעה שבה אדם בריא לגמרי בגופו ובנפשו מתחתן עם אשה בריאה בגופה ובנפשה, יחד הם מביאים שבעה ילדים בריאים, ופתאום כולם מוכי גורל וצריך לפרנס אותם".

 

זה לא המצב, אלו השאיפות

 

למרות זאת, מואב יוצא נגד הטענה שמצבו של מעמד הביניים בישראל הידרדר בשנים האחרונות. "כל מה שקרה פה לפני חודשיים־שלושה, עם ההתקפה של יו"ר ההסתדרות עופר עיני, נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש וראש מרכז השלטון המקומי שלמה בוחבוט על ראש הממשלה ושר האוצר - היה בבחינת טרמפ על מעמד הביניים. היה ערבוב בין התחושה של אנשים שקשה לחיות כאן לבין זה שנהיה פה הרבה יותר גרוע. תוך כדי כך שייללו על הירידה ברמת החיים, כל המדדים הראו שמצבו של מעמד הביניים דווקא השתפר. בפרספקטיבה של 20 שנה, אני לא רואה שינוי כזה גדול במצבו של מעמד הביניים. נדמה לנו שאם המצב לא טוב, אז צריך גם להגיד שהוא נהיה יותר ויותר גרוע, כאילו לא די בכך שהמצב לא טוב".

 

פרופ' עומר מואב פרופ' עומר מואב צילום: בשמת איבי

 

אז מה מקור התחושה שהמצב רק הולך ומידרדר?

"עדיף לא לסמוך על תחושות אלא על נתונים. כיום, מאחר שכל אחד משתמש בביטוי 'מעמד הביניים', הוא הפך להיות כמעט חסר משמעות. הזמינו אותי לפני שנתיים לכנס שארגנו סטודנטים מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, ועלתה שם מישהי שדיברה על עצמה כשייכת למעמד הביניים, ובפרט לעשירון החמישי־שישי. אמרתי לה: 'גבירתי, את בעשירון העליון. פשוט אין לך מושג'. אנשים נורא אוהבים לחשוב על עצמם ועל החברים שלהם כמעמד הביניים, אבל לא פעם זה מנותק מהמציאות.

 

"אני כן חושב שאני מבין משהו מהתחושה הזו, אבל היא קשורה יותר לשינוי נורמות הצריכה בקרב בעלי מקצועות חופשיים מהעשירון התשיעי־עשירי. בדור של ההורים שלי, השאיפה היתה להצליח לשלוח ילד לתיכון. היום אנחנו מצפים שנוכל לתמוך בילדים עד אחרי שיסיימו ללמוד באוניברסיטה וגם לקנות להם דירה או חצי דירה. עם השנים חלה עלייה משמעותית ברמת החיים, בתחרות עם האחר ובציפיות שלנו מעצמנו וממה שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו. זה שיש לנו רמת חיים גבוהה יותר ממש לא אומר שאנחנו מאושרים יותר".

 

החרדים הולכים עם הראש בקיר

 

אם היית פועל מעיירת פיתוח ולא פרופ' לכלכלה ממבשרת ציון, יכול להיות שהיית מדבר אחרת?

"אדרבה ואדרבה. אם הייתי מוכה גורל שלא יכול לפרנס את עצמו, הייתי עוד יותר קיצוני, כי הייתי מרגיש שהרבה מאוד כסף לא מופנה לאנשים הנכונים. ברגע שאתה לוקח את עוגת הרווחה ומחלק אותה בלי אבחנה יש פה בעיה.

 

"המבנה הדמוגרפי בישראל מאופיין בכך שיש התמדה בעוני, בין אם מדובר בחרדים או בערבים - ואלו קבוצות שמתרבות בקצב מהיר מאוד. זה עניין מתמטי פשוט: אם הקבוצה הנתמכת שנמצאת למטה גדלה, אז הנטל על שאר החברה יגדל. יש פה כוח שהולך ופוגע במעמד הביניים. אם כל אזרח ישראלי ממוצע שלא שייך למגזרים החלשים צריך להחזיק בנוסף למשפחה שלו גם חצי משפחה חרדית - זה פוגע בו".

 

לפני כמה חודשים, מספר מואב, הוא השתתף בכנס בנושא קצבאות האברכים, ונדהם לשמע את דבריו של שר הרווחה דאז יצחק (בוז'י) הרצוג. "הרצוג נתן נאום חריף מאוד וטען שאין סתירה בין להיות דתי לבין ללמוד מקצועות מהעולם החילוני ולעבוד. אבל אז הוא הדגיש שהוא 'לא מאמין במהפכות' וטען שצריך לעשות דברים בצורה הדרגתית, בהידברות ובהסכמה. זה קשקוש בעיניי, כי בהידברות ובהסכמה לא יגיע שינוי.

 

"האוכלוסייה החרדית הולכת עם הראש בקיר. אני מדבר עם הרבה חרדים והם מבינים שהמצב הזה לא יכול להימשך, אבל אומרים שהם לא מסוגלים לעשות את השינוי. כל עוד הם יושבים בקואליציה ויש להם כוח, לא יקרה שום דבר".

יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני מיהדות התורה, טוען שדווקא החרדים מממנים את החילונים, כי הם מוציאים יותר על מסים עקיפים.

 

"כל האמירות מסוג זה של הפוליטיקאים החרדים הן הבל וקשקוש מושלם. שקר שחוזרים עליו הרבה פעמים לא הופך לאמת".

 

אז מה צריך לעשות, לשיטתך?

"אנחנו מרבים להתלונן על הפוליטיקאים שמאכזבים אותנו, אבל המערכת הפוליטית היא שיקוף של המציאות. בראש ובראשונה דרושה התעוררות ציבורית. יש פה מקום למפלגה שתשים במרכז את המעמד הבינוני־גבוה היצרני בישראל, ותדרוש לצמצם את התמיכות באוכלוסיות שהן לא יצרניות מבחירה. יש מקום לגוף כזה, שיתנגד להמשך ההשקעות בישיבות ובהתנחלויות וירים דגל של בניית מדינה עם איכות חיים לטווח ארוך".

 

לוקחים לנו כסף מהכיס

 

גורם שמגביר את תחושת התסכול בקרב בני מעמד הביניים בישראל, בייחוד הצעירים שבהם, הוא הזינוק במחירי הנדל"ן בשנים האחרונות והקושי להגיע לדירה. לדברי מואב, "בשנתיים האחרונות לא קרה שום דבר מהותי לביקוש ולהיצע בשירותי הדיור: לא נרשמה עלייה אדירה בגודל האוכלוסייה, ויש התחלות בנייה ושחרור מבנים לשוק. יש פה בועה במחירי הדירות למכירה, וכשמדברים על הטיפול בבועה הזו צריך להיזהר ממאמצים להוריד בצורה מלאכותית את מחירי הדירות, וכך להקל על מי שרוכש דירה ולהקשות על השוכרים.

 

"כל השיח הזה של 'דירה לזוגות צעירים' הוא נפילה בפח של השיח החרדי. בקהילה החרדית יש תפיסה שלפיה ההורים צריכים לקנות דירה לזוגות הצעירים, ולכן יש שם רטוריקה חזקה של 'לאפשר לזוגות צעירים לקנות דירה' על ידי סבסוד משכנתאות".

 

אז איך צריך להתמודד עם עליית מחירי הנדל"ן?

"צריך לתת לכוחות השוק לעשות את שלהם. ככל שהמחירים במרכז יעלו, יותר אנשים יעברו לפריפריה.

 

"שר השיכון אריאל אטיאס אומר 'בואו נדאג להוזיל את מחירי הדירות במרכז על ידי כך שנפשיר קרקעות ונילחם ברוכשי הדירות להשקעה'. כל השיח הזה מתעלם מהאנשים החלשים שבאמת לא יכולים לקנות דירה: המלחמה ברוכשי הדירות להשקעה מעלה את שכר הדירה. אף אחד לא יגיד את זה, אבל ברור שאטיאס מחויב לציבור החרדי וברור שכמעט כל תוכניות הסיוע לזוגות צעירים לרכישת דירה בעצם מתוכננות לסייע למגזר החרדי".

 

אז צריך למנוע מחרדים סיוע ברכישת דירה?

"הדיור לדור ההמשך מהווה את הבעיה מספר אחת בחברה החרדית. כל עוד נאפשר להם להמשיך לרכוש דירות לצאצאים שלהם, הם לא ישנו את אורח חייהם. מהו העתיד של מדינת ישראל עם ציבור חרדי הולך וגדל שממומן על ידי הישראלים העובדים? חד־משמעית: אין מקום לסייע בדיור לחרדים, אין מקום להפלות אותם לטובה".

 

מה לגבי הפערים בתוך המעמד הבינוני־גבוה? תראה את הזעם שגוררות טבלאות שכר המנהלים.

"יש פה באמת משהו מאוד מקומם. זה לא שעינו של האזרח הממוצע צרה במישהו מוכשר שלקח סיכון, יצר ערך, הצליח וקיבל תמורה - אבל עיננו כן צרה כשאנחנו מבינים שהשכר המנופח לא מוצדק והוא ניתן על חשבוננו. כשבכיר בחברה ציבורית מקבל שכר מאוד גבוה, זה על חשבון ציבור בעלי המניות. יש קונספירציה בין בעלי שליטה למנהלים שכירים בחברות ציבוריות שפשוט מכניסה יד לכיס שלי.

 

"ועדיין, אני מאוד מתנגד להצעות החוק הפופוליסטיות של שלי יחימוביץ' וחיים כץ לקביעת תקרת שכר. זה מגוחך בעיניי: אם השכר לא מוצדק, אז גם מנכ"ל חברה ציבורית שלוקח לכיסו 100 אלף שקל בחודש עושק את בעלי המניות, ואם עובד חברת חשמל שמרוויח 30 אלף שקל בחודש זה גם לא מוצדק - גם זה עושק אותי. המעמד הבינוני בהחלט נפגע: חלק גדול מכך פשוט צורם, אבל בסוף גם לוקחים לנו כסף מהכיס".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x