• תפריט
דעות

הכלכלנים כותבים: דרושה סבלנות

הבור הכלכלי שבו נמצאת ארה"ב נחפר במשך יותר מעשור. לכן יש לאזן בין תמריצים בטווח הקצר לשמירת עתודות למניעת סיכונים בטווח הארוך

קנת' רוגוף 08:3719.09.10

בזמן שהכלכלה האמריקאית מדדה לעבר יום השנה השני לציון קריסת ליהמן ברדרס, שיעור האבטלה נותר סביב 10% לאור הצמיחה המדשדשת, ואין סימנים רבים לשיפור משמעותי בזמן הקרוב. לפיכך לא מפתיע, על רקע הבחירות לקונגרס שיתקיימו בנובמבר, שהאמריקאים תוהים בכעס מדוע מדיניות התמריצים

האגרסיבית לא שינתה את פני הדברים. מה עוד, אם בכלל, אפשר לעשות?

 

התשובה הכנה - שרק מעטים מעוניינים לשמוע - היא שאין תרופת פלא. הבור שבו אנו נמצאים כיום נחפר במשך יותר מעשור, וייקח זמן להיחלץ ממנו. כפי שכרמן ריינהרט ואני הזהרנו בספרנו מ־2009 שעסק ב־800 שנים של משברים כלכליים, מצב של התאוששות אטית עם שיעור אבטלה גבוה הוא הנורמה בתקופה שלאחר משבר כלכלי קשה.

 

אין ארוחות חינם

 

מדוע קשה כל כך להתניע את שוק התעסוקה לאחר משבר פיננסי? אחת הסיבות היא שלוקח למערכת הפיננסית זמן להחלים, ובהתאם לכך, לוקח זמן גם עד שהאשראי שב לזרום בחופשיות. הזרמת הון מכספי משלמי המסים לענקיות הפיננסיות אינה פותרת את הבעיה העמוקה יותר: דיפלציה בחברה ממונפת יתר על המידה. האמריקאים לוו כספים, צרכו ורכשו עד שכבר יצא מהם עשן, והניחו שמחירי הנדל"ן - שכביכול תמיד רק הולכים ועולים - ימחקו את כל החטאים הפיננסיים.

 

אפילו כיום, אמריקאים רבים מאמינים שהפתרון הפשוט לבעיה הוא הורדת מסים ועידוד הצריכה הפרטית. הורדת המסים אינה רעיון גרוע בעיקרון, בייחוד בכל הקשור לתמיכה בהשקעות ארוכות טווח ובצמיחה. אך גאולת המסים המופחתים כרוכה בכמה בעיות: ראשית, החוב בסקטור הציבורי כבר מתקרב לרמת שיא של 119% מהתמ"ג, שנרשמה לאחר מלחמת העולם השנייה. לדעתי, כל הערכה ריאליסטית של הסיכונים בטווח הבינוני מחייבת אותנו לדאוג גם היום לגבי בעיות החוב העתידיות. סוגיה נוספת עוסקת בהוגנות: קרוב למחצית מהאמריקאים לא משלמים מסים. לפיכך, הורדת המסים תיצור הטיה במערכת התפלגות ההכנסות, שאינה שוויונית ממילא. התפתחות המצב הזה עשויה להביא להטלת מכסי מגן ותסיסה חברתית.

 

בין קיינס לכלכלת השוק

 

אלה הסבורים שהממשלה צריכה להשלים את הירידה בצריכה הפרטית, מציינים שיש שפע של פרויקטים שנועדו להגביר את הצמיחה. באופן דומה, הזרמת כספים לממשל המקומי תעזור להאט את גלי הפיטורים. בנוסף, אין סיבה להסס להאריך את תקופת הזכאות לדמי אבטלה, לנוכח משבר המגיע פעם בחצי מאה.

 

אולם, לרוע המזל, ניהול ביקוש בשיטה הקיינסיאנית אינו תרופת פלא למצב, וגם הממשלה לא יכולה לשמש תמיד כמוצא אחרון למחפשי התעסוקה. הפחתת מסים אמנם מגבירה את הפרודוקטיביות בטווח הארוך, אך הרחבת הסקטור הממשלתי רחוקה מלהיות המתכון לחיוניות כלכלית. בסך הכל, המדיניות של ה־G20 - שמכוונת לייצוב הדרגתי של צמיחת החוב, כך שיישר קו עם הצמיחה בהכנסות עד 2016 - מסתמנת כגישה הגיונית לאיזון בין תמריצים בטווח הקצר לסיכונים פיננסיים בטווח הארוך יותר, אפילו על חשבון המשך האבטלה הגבוהה.

 

בהתחשב במינוף היתר העצום של חובות המגזר הפרטי והציבורי שעודם לפנינו, אני סבור כי שנתיים או שלוש שבהן יש אינפלציה מעט גבוהה הן הפתרון הרע במיעוטו. הן עדיפות בהרבה על דפלציה. השורה התחתונה היא שהאמריקאים יידרשו להתאזר בסבלנות עוד שנים רבות, עד שהמגזר הפיננסי יעמוד שוב על הרגליים והכלכלה תיחלץ מהבור שלתוכו היא נפלה. הממשלה בהחלט יכולה לסייע לכך, אבל חייבים להישמר מפני פתרונות פלא בסגנון החלילן מהמלין.

 

קנת' רוגוף הוא פרופ' לכלכלה ולמדיניות ציבורית בהרווארד, ולשעבר הכלכלן הראשי בקרן המטבע הבינלאומית.

פרוג'קט סינדיקט 2010, מיוחד ל"כלכליסט" 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x