• תפריט
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי: השתיין הוריד סרט, הפאב שילם קנס כבד

פאב נקנס ב-8,000 ליש"ט משום שמישהו הוריד בו סרט, האיחוד האירופי יציג תוכנית נגד לפרויקט הספרים של גוגל ומפורסתמים צריכים להזהר בשימוש במדיה חברתית

יוסי גורביץ 12:2729.11.09

צדיק בדינו השלח/אך גם בעוברו שותת/ישאיר כמו טעם מלח/ את דמעות החפים מחטא

 

המלחמה בפיראטיות זוכה להצלחה על גבי הצלחה, תודה ששאלתם. בשוודיה, הפך פייראטביי לאתר בלתי חוקי ושניים מהמפעילים שלו הפכו לעבריינים נמלטים; התוצאה היתה עליה במכירות המוזיקה; בסוף השבוע, קיפל אתר הביטורנט הגדול בעולם – מינינובה – את הדגל השחור, וסגר את שעריו בפני טורנטים של גולשים. מסתבר שעם קצת רצון וקצת יכולת, אפשר לסגור בפני ארגוני הפשע את הדלת.

 

ובדיוק כשאתה בא לומר "כל הכבוד" לברנשים הלא סימפטיים של תעשיית ההקלטות, מגיע מקרה כמו זה של פאב אנגלי, שזהותו עדיין חסויה, שחטף קנס של 8,000 ליש"ט אחרי שלקוח במקום השתמש בחיבור הווייפיי המקומי כדי להוריד סרט מוגן.

 

כלומר, עורכי הדין לא הצליחו לזהות את הגנב, אז הם פשוט תבעו את בעל החשבון. כלומר, קנסו את מי שכמעט בוודאות לא היה האחראי לגניבה, רק כי הוא העז לתת לאחרים להשתמש בפס רחב. מומחה משפטית מזהירה שההשלכות של הפסיקה הזו על יכולתם של אזרחים ליהנות מ"נקודות חמות" היא דרמטית: אם בעלי בתי קפה ושאר אתרי מרבץ חביבים יתחילו לחטוף תביעות בשל הפרת זכויות יוצרים, תביעות שבהן הם אשמים אוטומטית משום שסיפקו פס רחב, הסכנה לא תהיה שווה את המאמץ.

 

אין שם אחר לזה, חוץ מענישה קולקטיבית. זה מזכיר מה קרה החודש לעיירה באוהיו, שאחד מתושביה הוריד סרט כלשהו וכל העיירה נותקה מהרשת בשל כך. 

 

האיחוד האירופי נגד גוגל

 

שר התרבות הצרפתי, פרדריק מיטראן, חלק בסוף השבוע מחמאה נדירה לגוגל, והצליח לשכנע את האיחוד האירופי לשקול הקמת ארגון שיתחרה בה בתחום סריקת הספרים. כלומר, גוגל – חברה פרטית – נחשבת למתחרה ראויה לארגון מדינות שהוא כנראה המעצמה הכלכלית הגדולה בעולם.

 

הסיבה, כמובן, היא פרויקט "הספרים היתומים" של גוגל, שמיועד להפוך אותה לבעלת הזכויות הגדולה ביותר בעולם על טקסטים. אמנם, העסקה טרם אושרה, ואמנם גוגל שינתה אותה והוציאה מתוכה את כל הספרים שאינם כתובים אנגלית, אבל הצרפתים ושאר האירופאים עדיין לא מרוצים.

 

לצרפתים יש אובססיה עם גוגל. הנשיא הקודם של הרפובליקה, ז'אק שיראק, התפנה לזמן קצר מתחביבו - שילוחם של שכירי חרב בממשלות אפריקניות אומללות – כדי לנהום נגד החברה ולהבטיח שצרפת תייצר מנוע חיפוש משלה. אחרי השקעה ניכרת, המנוע טרם התרומם, אבל תנו להם זמן.

 

מיטראן – אין קשר משפחתי בינו ובין המשת"פ הגרמני שהפך לנשיא – ציין שאסור להניח לחברה פרטית לקבוע את העתיד הדיגיטלי, ושעל אירופה לגבש לעצמה מדיניות דיגיטליזציה משלה. עם זאת, הוא נמנע מהתייחסות ישירה לגוגל עצמה, והתייחס רק ל"חברות פרטיות".

 

ואם כבר ספרים...

 

המהפכה השקטה בתחום המו"לות

 

בלוגר אמריקני מוביל, ג'וש מרשל – המפעיל של בלוג החדשות הפופולרי TPM – מבצע מהפכה שקטה בתחום ההוצאה לאור: הוא עומד לשכור בקרוב מוציא לאור משלו, שתפקידו ידרוש, בין השאר, "הכרות אינטימית עם TMP, עם ההיסטוריה שלו, ועם הסגנון הייחודי שלו לסיקור חדשות".

 

למה זה חשוב? כי זו חזרה לשורשים. פעם, העורך היה גם המו"ל. העורך היה מפרסם את מה שהוא רצה, בלי שיקולים זרים (קרי: התחנפות לחברות ומפרסמים). עם עלייתן של חברות ההוצאה לאור, איבדו עיתונים – וכותבים אחרים – יותר ויותר מעצמאותם. ככל שהשליטה התאגידית בתחום גדלה, היו פחות ופחות דברים שעליהם אפשר היה לכתוב בגלוי. וכשתמנון התוכן נישא באופן חוקי למחצה לתמנון הפוליטי, התוצאה היתה, מבחינת הציבור, עלטה גמורה בכל הקשור לשורה של תחומים. עכשיו, עם בלוגים שגם מצליחים להחזיק את עצמם, הגלגל מתהפך: בעל הדעה חוזר להיות גם בעל המאה.

 

וזה קורה על רקע הוזלה דרמטית במחירי ההוצאה לאור, שמאפשרים לכל אדם כמעט להוציא את ספרו. מכונות Espresso Book Machine מאפשרות הוצאה לאור של כרכים בודדים – בלי צורך במאות עותקים – במחיר שווה לכל נפש. כל אחד יכול להיות סופר. כשמשלבים את זה עם מה שעושות כעת אמזון וסקריבד – מאפשרות לכל אחד להעלות את התוכן שלו לחנויות שלהן – המשמעות היא שמיטה של הכוח מידי המו"לים.

 

המשמעות היא שמדפיסים עכשיו הרבה יותר זבל מבעבר. זה מה שקורה כשאין עריכה מינימלית. אבל כל אחד יכול להביע את עצמו. האם גם יהיה מי שירצה לשמוע, או כיצד יזהו את קולו בתוך שטפון הקש והגבבה – זו כבר שאלה אחרת. אני חושד שהיא תיפתר מהר יותר משחושבים.

 

זהירות, מדיה חברתית

 

נניח שמישהו העלה בכם את חרופתכם להשחית, ומיהרתם אל אתר המדיה החברתית הקרוב ללבכם – פייסבוק, נניח – ושם שטחתם את מררתכם בפני כל העולם ואשתו, תוך הערות ארסיות על מנהגיו האישיים של הברנש שהצית את הפיוז שלכם. כעבור חצי שעה, כשאתם מצליחים להבחין בגוונים נוספים פרט לאדום, אתם מגלים לזוועתכם שיש מישהו שלעולם לא ידבר איתכם, במקרה הטוב, וששורה של חברים מזועזעים מתייגים אתכם כעת תחת "זהירות – פסיכופת".

 

לא נעים. קרה להרבה אנשים טובים. אבל ברוב המקרים, המוניטין הוא לא אמצעי הקיום העיקרי שלכם, וזעזוע במערכות היחסים האישיות שלכם יוליד שבוע עצבני במיוחד, אבל לא משבר קיומי. מצד שני, אם אתם מפורסתמים – סלבס, בלעז; הזכויות שמורות לאורי אבנרי – יכולות להיות לכך תוצאות הרסניות
מלך הטוויטר. קוצ'ר מלך הטוויטר. קוצ'ר צילום: אי פי אי

 

שורה של מפורסתמים – במיוחד ספורטאים, שאף פעם לא היו הכפית החדה במגירה – גילו לאחרונה שהעובדה שמיליוני אנשים עוקבים אחרי כל פליטה שלהם היא חרב פיפיות. להם, למשל, אין את הפריווילגיה של כתיבת שטות זועמת בטוויטר ואז למחוק אותה. מישהו כבר שמר לעצמו תמונת מסך. האנשים המנהלים אותם – המכונים, באופן הולם, handlers באנגלית – מתלבטים עכשיו ארוכות בשאלה: מצד אחד, שימוש במדיה חברתית מעניק לכוכב שלהם זמן מסך זול מאד ויכולת ליצור מגע ישיר עם קהל המעריצים, וזה שווה הרבה מאד. מצד שני, פליטת פה אחת יכולה לגרום נזק ששנת עבודה של יחצ"נים לא תתקן.

 

וישנה בעיה שלישית, מדווחת פחות: חלק גדול מהמפורסתמים, בסופו של דבר, משעממים עד דמעות. והם מדממים מעריצים. יתכן שהשיקול הזה, בסופו של דבר, הוא שיכריע את הכף.

 

קצרצרים

 

יוצר תולעת האייפון הראשונה – זו שהפכה את הג'יזספון למצגת מעצבנת של ריק אסטלי – חשף את עצמו זמן קצר לאחר מעשה. שמו הוא אשלי טאונס, וזמן קצר לאחר מכן, במסגרת תכניתנו "רשע וטוב לו", הוא קיבל הצעת עבודה מחברה אוסטרלית – כמפתח אפליקציות אייפון. שנאמר, השומר הטוב ביותר הוא גנב שחזר למוטב. המרגיז הוא שטאונס אפילו לא התבקש להתנצל על התרגיל שלו לפני שהומטרו עליו דולרים (אוסטרליים, אבל בכל זאת).

 

בחדשות אחרות בגזרת הג'יזספון, אתר הומוריסטי שנקרא "אפל דחתה אותי" מבקש מאנשים לספר את סיפורה סוחט הדמעות של האפליקציה שלהם והסיבה שבשלה היא נדחתה על ידי אפל. החביב עלי הוא "יצרתי אפליקציה ששיתקה מרחוק את האייפון שלך. דחו אותי כי אפל אמרה שרק להם מותר". מצד שני, יש גם בלוג רציני יותר, שאוסף את סיפורי הזוועה.

 

תובע מחוזי בארה"ב טיהר במהירות את שמו של שוטר שירה למוות באזרח. הסיבה: מצלמת הקסדה של השוטר הראתה כי השוטר, שהגיע לבית לאחר שאשה התלוננה שבעלה מאיים לרצוח אותה, הורה לחשוד פעם אחר פעם להוריד את נשקו, אך הלז התעלם מהקריאות וכיוון את הנשק כלפי השוטר. המשטרה שחררה את סרט הווידאו שצולם מהקסדה. זה, אם הכל יילך כראוי, יהיה העתיד. ניחוש: משטרת ישראל תצטייד בקסדות כאלה ב-2034.

 

ולחדשות המבדרות של הסופ"ש: גיימר אובססיבי תובע את חברת בליזארד, יצרנית המשחק World of Warcraft שחגג השבוע יום הולדת חמש, בטענה שגרמה לו להתמכרות ולאובדן כל הכישורים החברתיים שלטענתו היו לו. בעבר תבע הגיימר, אריק אסטאווילו, את מיקרוסופט, משום שקריסת האקס בוקס שלו גרמה לו ללחץ בלתי סביר; ואת סוני, שבעטה אותו מעולם המשחק שלה ובכך הובילה, לדבריו, לפגיעה בלתי הפיכה בזכות הביטוי שלו; ואת נינטנדו, בשל חסימת תוכנה מסוימת על קונסולת הווי שלה. נלעג? כן. בלתי סביר? בהתחשב בסכומי העתק שמעשנים מצליחים לקושש מחברות טבק, בתואנה שלא ידעו שמדובר בחומר ממכר, לא ממש.

 

 

· "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)

· לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

· ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"

בטל שלח
    לכל התגובות
    x