$
דעות

השתמש וזרוק

המעסיקים הישראלים מתנערים מעובדיהם הפלסטינים כשאלה נפצעים בתאונות עבודה

רותי סיני 08:3023.09.09
התור משתרך אל תוך האפלה של שעות הבוקר המוקדמות: גברים ונשים, אוחזים בשקיות אוכל, נצמדים לגדר רשת הברזל ומביטים מבעדה לעבר החופש. הם עומדים שם

 

מ־1:00 ומ־2:00 בלילה, מחכים לפתיחת השער בשעה 4:00. כשמגיעה השעה המיוחלת וההמון נוהר קדימה, נשמעות יריות. חייל יורה

באוויר וכולם קופאים במקום. ההמולה נרגעת, הממתינים שבים לתור הזוחל. כל זה מתרחש מדי יום במרחק קילומטרים ספורים מבתי ישראל ומתועד לדיראון עולם על ידי מתנדבים של ארגון מחסום ווטש.

 

לפי דו"ח של ארגון העבודה הבינלאומי ממאי השנה, שמתבסס על נתונים שמספק משרד הביטחון, ישראל מנפיקה אישורי מעבר לכ־48 אלף פלסטינים, כמחציתם לעבודה בישראל וכמחציתם לעבודה בשטחים. בפועל נראה כי מספר ההיתרים נמוך יותר, אבל בכל אופן מדובר באלפי בני אדם שחוצים מדי יום את המחסומים כדי לעבוד בבניין ובחקלאות ולספק פרנסה לכפרים שלמים.

 

המצב מסתבך כאשר העובדים הפלסטינים נפגעים בתאונות עבודה. אתמול פרסמה עמותת קו לעובד דו"ח המתאר מקרים של רשלנות פושעת של מעסיקים בהתנחלויות ומוסדות רשמיים בישראל.

 

שמונה שעות בדרכים

 

החוק הישראלי דווקא לצדם. לפי תקנות הביטוח הלאומי, כל פלסטיני שנפגע בתאונת עבודה אצל מעסיק ישראלי בשטחים זכאי לקבל טיפול ראשוני בישראל ומעקב רפואי למשך שנה, ותשלום עבור ימי היעדרות ואחוזי נכות שנקבעו על ידי הביטוח הלאומי. אבל לפי עדויות שגבה הארגון, חוק לחוד ומציאות לחוד. המעסיק אינו מזמין אמבולנס בדרך כלל, וגם אם כן, מד"א מפנה את הפצוע למחסום הקרוב - פעולה שמונעת טיפול ראשוני בישראל.

 

יוסף נג'אדה, למשל, עבד במושב תומר בבקעת הירדן. לפני שנה נפצע משבבי עץ שחדרו לעינו הימנית. הוא נסע במונית לבית החולים ביריחו, קיבל טיפול ראשוני והופנה למרפאה ברמאללה. גם לרמאללה נסע במונית, ומשם פונה באמבולנס לבית החולים סנט ג'ורג' בירושלים והגיע שש שעות אחרי התאונה. עובד אחר, עלי אבו ערה, נפצע במטע תמרים במושב מכורה בבקעה. הקבלן הפלסטיני הסיע אותו לבית החולים בשכם, שאליו הגיע רק כעבור שמונה שעות בשל המחסומים שבדרך. המעסיק, בתשובה לקו לעובד, הכחיש שהעובד מועסק אצלו.

 

מחכה לשווא לזימונים

 

ישנם מעסיקים שמכסים את הוצאות הטיפול הראשוני, אבל אם נדרש טיפול ממושך ויקר, הם מנתקים מגע. העובדים אמנם זכאים להחזר של הוצאות רפואיות בבתי חולים פלסטיניים, אבל תהליך ההכרה בהם כנפגעי עבודה אורך לעתים זמן רב, בייחוד אם המעסיק הישראלי מתנער מאחריותו ומסרב למלא את הטפסים הרלבנטיים.

 

סלוא עלינאת מקו לעובד פגשה בכפר נסאריה חמישה תושבים שהועסקו במושב משואה בבקעה ונפלו מגובה של 12 מטר במהלך גדיד תמרים. "אומרים שהיה שבר בזרוע המנוף", סיפר בשאר דרוואשה (58) בעדות שגבתה עלינאת. "פינו אותנו לבית החולים ביריחו. העקב שלי נשבר והתנפח. יש לי שברים בגוף. הרופא אמר שבלי ניתוח, לא אצליח ללכת. אין לי כסף לניתוח, הקבלן והמעסיק לא עזרו לי בגרוש. עבדתי חמש שנים במקום הזה והרווחתי 40 שקל ביום". קו לעובד פנתה פעמיים למושב, אך לא נענתה.

 

סעד ארמילייה עבד במעלה אדומים ונפצע ברגלו הימנית. הוא פונה באמבולנס ישראלי למחסום אל־זעיים, ומשם באמבולנס של הסהר האדום לבית החולים אלמקאסד בירושלים. הביטוח הלאומי הכיר בו כנפגע בעבודה, אבל הוא זקוק להמשך טיפול. אלא שמרפאת קופת חולים כללית בשכונת מקור ברוך בירושלים אינה שולחת זימונים, ובהיעדר זימון אין הוא יכול לקבל אישור כניסה לישראל.

 

קו לעובד פנתה בחודשים האחרונים לגורמים רבים. לפי הדו"ח, המוסד לביטוח לאומי לא הגיב. מד"א הפנה למתאמת הבריאות במינהל האזרחי וזו טרם ענתה.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x