• תפריט
אנשי השנה תש"ע

הביג בן של פפושדו

סיור ראשון במלון ווסטמינסטר הענק, ספינת הדגל החדשה שהקימה משפחת פפושדו בלונדון והמיזם החשוב ביותר שנבנה בעיר מאז הקמת הגלגל הענק וכיפת המילניום. כן, כן, לא פחות

שי פאוזנר, לונדון 08:2619.09.09

פארדון, אר יו מיסטר פוזנר?". ג'ון, בריטי ענק וחייכני בשנות ה־60 לחייו ובחליפת שלושה חלקים מעיר אותי מחלום בהקיץ, שבו אני מהלך יחף על החול המלטף בחוף פרישמן בתל אביב. בן רגע אני חוזר למקום שבו אני נמצא: מרכז לונדון, תחת גשם נתזים אפרפר ובלתי פוסק, בדרך לבית המלון העצום שבנו כאן אלי פפושדו ובנו יואב. "מיי ניים איז ג'ון. יו קאן קול מי ביג ג'ון".

 

ביד בוטחת על ההגה של מכונית השרד הנוצצת, ביג ג'ון מסיע אותי מקצה אחד של מרכז העיר לקצה השני. הוא מאט ליד הביג בן, וכמה מאות מטרים אחר כך גולש באלגנטיות לחניה של מלון ווסטמינסטר ברידג' הענק, ספינת הדגל החדשה ברשת פארק פלאזה של משפחת פפושדו – וכנראה המוניומנט החשוב ביותר שנבנה בעיר מאז הקמת הגלגל הענק וכיפת המילניום.

 

יואב פפושדו בחדר במלון המשקיף לגשר הביג בן יואב פפושדו בחדר במלון המשקיף לגשר הביג בן צילום: יואב גלאי

 

איש עסקים צבעוני מאוד

 

הגרנדיוזיות מתאימה לאלי פפושדו. פפושדו הוא מה שנהוג לכנות כאן "איש עסקים צבעוני". כשפורטים את התואר למרכיביו מקבלים את פפו, מוכתר העיר אילת בעידן טרום מלונות ישרוטל, האיש שבנה את אביה סונסטה המיתולוגי בטאבה, נפרד ממנו תמורת עשרות מיליוני דולרים למען השלום עם מצרים, ומאז הוא מקים מלונות באנגליה, בונה יאכטות פאר, מלהטט במסיבות אלפיון עליון ומפרסם ספר על שיטת פפו לשמירה על נעורי נצח, לרבות פורטרט בבגד ים לבן קטנטן. בין לבין, פפו בן ה־72 עשה לעצמו שם של הגבר שנהנה מפער הגילאים הגדול ביותר בינו לבין הנשים בחייו – שזה ניסוח תקין ל"הזקן־שמצליח־להשכיב־את־כל־הדוגמניות־איך־לעזאזל־הוא־עושה־את־זה". ברזומה שלו יש ארבע חתונות ממש ורשימת יחסים רומנטיים ארוכה, שכוללת בין היתר את רונית יודקביץ', סיגל גרוס, ענת זמיר, אורלי באומן ולאחרונה נטלי עטיה. "הן עושות אותי צעיר", הוא נוהג להסביר.

גם היום מדובר בפצצת אנרגיה, שאף על פי שפרש רשמית מניהול האימפריה והעביר אותו לבנו יואב, עדיין מצוי בכל החלטה שמתקבלת בה. "האש השומרת על הבערה של העסק הענק הזה", מנסחים זאת חברי קבוצת הניהול של החברה. לכן הייתי סקרן לפני שנכנסתי לתוך ה־Westminster Bridge של פפו.

 

מי זה תלוי על הביג בן

 

הווסטמינסטר ממוקם במקום שקשה לחשוב על טוב ממנו בלונדון. חוצים את התמזה בסמוך לבתי הפרלמנט, ומיד שם, על הגדה הדרומית, בצומת הדרכים המפורסם שמול הביג בן, ניצב בית המלון. הנה טיפ: בבוא העת, הזמינו חדרים באגף הדרומי. השעון הגדול נראה היטב מבעד לחלונות החדרים שם. זה עוזר לא לאחר לפגישות.

 

לא פחות מ־1,020 חדרים יש במלון הענקי, שעתיד להיפתח בתחילת 2010. זהו המלון הגדול ביותר שנבנה בעיר זה שנים רבות, ואחד הגדולים בלונדון כולה. מיזם ארכיטקטוני גרנדיוזי שישנה את פני האזור, וצמח דווקא בתקופת המיתון. מבנה ענקי, מעוגל מבחוץ, שסימלו המסחרי הם קירות מסך מעוטרים ברצועות זכוכית אנכיות בכל צבעי הקשת - מעין גרסה מתקדמת של רצועות הצבע שמתח יעקב אגם על חזית מלון דן בתל אביב.

 

מבט על המלון הכמעט גמור מבט על המלון הכמעט גמור

 

מי אמר הכי מכוער?

 

פפושדו חולק כיום בעסק המשפחתי — חברת מלונות ים סוף - שווה בשווה עם שני בניו: אבנר (40), שאחראי לפעילות בארה"ב, ויואב (42) המנהל את העסקים באירופה ובישראל, ומלווה אותי במהלך הסיור שאליו הוזמנתי. מתוכנן, קפדן, שקט, זהיר מאוד ומקפיד להיות מדויק כל הזמן. זה מתבקש, כי דבר אינו שגרתי במלון שבנתה משפחת פפושדו: מעלילות התכנון, דרך הבנייה הייחודית ועד המכירה המוקדמת של החדרים למאות משקיעים.

 

סיפור הווסטמינסטר מתחיל באמצע העשור שעבר. שתי ענקיות נדל"ן בריטיות, גאליארד הומס ופרוגמור, רכשו את המתחם שבו עמד בניין משרדים ממשלתי שנחשב למכוער ביותר בלונדון. בסוף 2007 אושר לבנות שם דווקא מלון. משפחת פפושדו בנתה בדיוק אז, לא רחוק משם, את המלון הרביעי שלה בעיר. שיתוף הפעולה שהוסכם עליו לבסוף קבע שמלונות ים סוף של פפושדו תקים את המלון, פארק פלאזה שבבעלותה תנהל אותו, וכל אחת מהשותפות תקבל שליש מההכנסות.

 

הטריק, שאינו שגור בתחום המלונאות, היה שההכנסות החלו להגיע הרבה לפני הבנייה - באמצעות מכירה לציבור של "חתיכות" מהמלון בתמורה לשותפות עתידית בהכנסות. העסקה היתה פשוטה: הרוכש קונה זכות לחדר במלון, ובתמורה יקבל במשך חמש שנים תשואה מובטחת של 6%. אחר כך ייהפך הרוכש לבעל החדר, וכל ההכנסות ממנו יגיעו אליו.

 

ההצעה קסמה מאוד למשקיעים. קצב המכירה, לפי החברה, עמד עד לאחרונה על כ־200 חדרים בכל רבעון. עד היום נמכרו 800 חדרים בסכום של 240 מיליון ליש"ט. בהמשך החליטו שתי החברות המקומיות לפרוש מהפרויקט, ומשפחת פפושדו נהפכה לבעלים היחיד של המלון. הריסת הבניין הישן הניבה תרועות שמחה מצד העיתונות המקומית. אפשר היה להתחיל לבנות.

 

הבריטים משנים כיוון

 

על גיוס תמיכת פרנסי העיר היתה אחראית ליסה מקסאן, מנהלת ותיקה בשוק הנדל"ן הבריטי. היא הצליחה לשכנע את עיריית לונדון לשנות את כיוון הנסיעה בכיכר שמקיפה את המלון. היא גם שכנעה את ראש העיר לתת לפפושדואים שטח שלאורכו יוקם מעין מדרחוב עם כניסה פרטית למלון, ממש על גדות התמזה.

 

הפפושדואים, מצדם, תרמו גם הם. לאחר שהושלם שלד המלון, בתחילת יולי 2007, התקיימה מסיבת עיתונאים על גג הבניין. ראש עיריית לונדון, בוריס ג'ונסון הצעיר והמבטיח, שבקצה המסלול שלו מהבהבת ראשות ממשלה, כיבד אותה בנוכחותו. הפפושדואים הבטיחו לג'ונסון חובב האופניים שהשטח הציבורי שמחוץ למלון יכלול מעין מגרש חניה ושביל ייחודי לאופניים, אשר ישרת את האזור כולו.

 

הנוף ממרפסת הפנטהאוז הנוף ממרפסת הפנטהאוז

 

שרם? פודים!

 

את המלון העצום, על מסדרונותיו הארוכים, אולמות האירועים הגדולים, השטחים הציבוריים הבלתי נגמרים ואלף חדריו, בנו בשנתיים וחצי בלבד. מאחורי ההישג הזה מסתתרים שלושה סודות: הראשון הוא ייצור כל החלקים הפנימיים של חדרי המלון — השירותים, האמבטיה, פינות האיפור — מחוץ לאתר הבנייה והבאתם גמורים לגמרי למלון. השני הוא תכנון שטחי האירועים עם מינימום עמודים בתוכו. השלישי הוא בנייה מקומת הכניסה כלפי מעלה ומטה — בו־זמנית.

 

נתחיל מהשירותים: בבסיס הרעיון עומדת בנייה טרומית של החלק המרכזי בכל חדר וחדר במלון. השיטה מזכירה קצת את האופן שבו נבנים בישראל קרוונים עבור עולים חדשים. בעגה המקצועית היא מכונה שיטת הפודים (pods construction), והיא הומצאה על ידי היפנים לאחר מלחמת העולם הראשונה. כיום היא משמשת בעיקר בשוק הצבאי והרפואי, להקמה מהירה של מבנים שחלקיהם הפנימיים חוזרים על עצמם - כמו מחנות צבאיים או חדרי ניתוח.

 

המפעל לייצור ה"פודים" בצפון אנגליה המפעל לייצור ה"פודים" בצפון אנגליה

 

יזמי המלון הקימו מפעל בצפון אנגליה שבו הם מייצרים את הפודים. מדובר בפרויקט בינלאומי, שבו מערכות חשמל, כיבוי אש ומיזוג אוויר מיוצרות בישראל, הקרמיקה והאריחים מגיעים מסין והכלים הסניטריים מאירופה. כל האנסמבל הזה מורכב באנגליה למעין קופסה אחת שבה חדר אמבטיה מוקף קירות, שבתוכם כבר מושחלת צנרת החשמל, המיזוג ומערך איסוף מי גשם שעובר מגג הבניין לקרקעיתו כמתחייב בחוק המקומי. כל זה מצופה בחלקים הדקורטיביים וחיפוי הקיר, ונוסע כיחידה מושלמת להרכבה במלון.

 

ה"פוד" של האמבטיה במבט מבפנים ה"פוד" של האמבטיה במבט מבפנים

 

בשיא הבנייה יצאו מהמפעל בצפון אנגליה שמונה פודים מדי יום. הם הועלו על מנופים ו"הושחלו" דרך פתחי החלונות לתוך החדרים, שבעצם כללו רק את מעטפת הקירות. אחר כך הם קובעו לריצפה בדייקנות מירבית, זה מעל זה. המפעל ייצר עבור ווסטמינסטר 14 סוגים שונים של פודים, שאפשרו לבנות סביבם כמה עשרות טיפוסים של חדרים.

 

כדי להבין כמה מדויקת הבנייה, יש לזכור שכל פוד מתחבר לזה שמעליו ולזה שתחתיו בדייקנות מירבית, שמאפשרת שילוב בין כל מערכות הצנרת הסבוכות שבקירותיהם. כשזה מצליח, זוכים בקיצור ניכר של זמן הבנייה ובהוזלתה בעשרות אחוזים.

 

"פוד" של חדר אמבטיה בדרך ל"השחלה" לתוך חדר במלון "פוד" של חדר אמבטיה בדרך ל"השחלה" לתוך חדר במלון

 

אין פה עמודים, דים, דים

 

באשר לעמודים: המלון נבנה בשיטת וירנדיל, הקרויה על שם ממציאה, המהנדס הבלגי ארתור וירנדיל (Vierendeel). מדובר בחלוקת העומסים של הקירות באמצעות פירמידת ברזל ענקית, בשני מרכזים של הבניין, ותלייה ייחודית של הרצפות והגגות על אותם שני מרכזים. פירמידות הברזל של וירנדיל אפשרו לפפושדואים לבנות מתחת למלון את אחד ממרכזי הכנסים הגדולים בלונדון ללא אף עמוד תמיכה באמצע אולמות הענק.

 

ומכאן לפרק השלישי בבנייה: את המלון בנו בו־זמנית לשני כיוונים. בזכות שיטת וירנדיל, מרכז הכנסים הענק מתחת לאדמה הוקם במקביל לקומות שמעל הקרקע. כשהגיעה הבנייה לקומה הרביעית מתחת לאדמה — כבר הושלמה יציקת הגג מעל לקומה ה־21.

 

המלון במהלך בנייתו המלון במהלך בנייתו

 

רק עם דיילת וענן

 

במהלך השיחות עמו מתברר לי שיואב פפושדו חולה טיסה. הוא עבר אינספור קורסי טיס, שהכשירו אותו להטסה של כמעט כל כלי טיס אזרחי, כולל מסוקים. זה מסתדר טוב עם מטוס הסילון שלו, שהוא מטיס בעצמו, החונה רוב הזמן באחת מבירות אירופה.

 

כשהוא מדבר על מלונות, עולם הדימויים שלו שאוב מענף התעופה, כמו למשל כשאנחנו מדברים על ההתמודדות של ענף המלונאות עם המשבר הנוכחי, ששינה אותו באופן דרמטי. התחום, שהיה לאורך שנים אחד המתוכננים ביותר, הפך לכאוטי. כל החלטה ניהולית - תקציב, עובדים, מספר החדרים וכו' - מבוססת על כך שאנשים מזמינים את חופשתם מראש. מאז פרוץ המשבר, הכל השתנה, והזמנות של הדקה ה־90 נהפכו לסטנדרט.

 

פפושדו מספר איך בענף התעופה הטייס מוסר את מסלול הטיסה לרשויות הטיסה זמן קצר לפני ההמראה, וכיצד זה מצריך לפעול מהר ולהתגמש. "היום, במלונאות, נדרשת תגובה מהירה, ממש כמו בתכנון טיסות", הוא אומר. "אנשים בתקופת מיתון אינם מוכנים להתחייב מראש מתי יבואו לנופש ולכמה זמן. לכן הקמנו בלונדון מערך שלם של אנשי שיווק, תוכנות ומנהלים קשובים, שלומד בכל יום מחדש את השוק ובסוף תהליך קצר מנפיק מחיר לחדר, המשתנה לעתים כמה פעמים בשבוע. אנחנו כל הזמן מקשיבים לשוק. כשהמתחרים נרדמים בשמירה ולא מגיבים לשינוי בשער החליפין, אנחנו פועלים מהר ומושכים את הקהלים הרלבנטיים".

 

נכון לסוף אוגוסט, פפושדו הצליח לנווט את המלונות בלונדון למקום מבטחים. מערך שינוי המחיר המהיר שלו הצליח לאפשר לו במפתיע תנועה גדולה יותר של לקוחות לעומת אוגוסט בשנה שעברה.

 

יש פה משהו מוזר

 

ניכר שפפושדו הבן נהנה מכך שצלו של אביו מאפשר לו לחיות את חייו כמעט ללא חשיפה אישית. רגע לפני שאנחנו עוזבים את המתחם, הוא מבקש ממני לחזור איתו למקום שבו התחלנו את הסיור - חדר בעל עיצוב מודרני בקומה השלישית, הפונה לגשר הביג בן. "תסתכל רגע על הרחוב", הוא מבקש ממני. "אתה לא מרגיש שיש פה משהו מוזר?". לוקח לי רגע, עד שאני מבין שאני לא שומע את הרחוב, אחד מהסואנים בעולם. "על זה אני מדבר כשאני משווה את זה לטיסה", אומר לי פפושדו. "תאר לך שהיית שומע את רעש המנוע של המטוס שבו באת לכאן מישראל במלוא עוצמתו לכל אורך הטיסה. אני לא הייתי רוצה לישון פה ולשמוע צופרים של מוניות שחורות. זה לא עושה טוב לשינה שלי".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x