• תפריט
דעות

דרושה מדיניות לאומית כוללת למאבק בתאונות הדרכים

תאונות הדרכים הן לפני הכל בעיה אתית, המייצגת את מחויבות המדינה לאזרחיה

זיוה פתיר 14:2314.12.08

יותר מ-30 אלף בני אדם נהרגו בתאונות דרכים ב-60 שנות קיומה של מדינת ישראל, יותר מכל מערכות ישראל גם יחד. רק מינואר השנה נהרגו כ- 400 בני אדם.

 

התוצאה האכזרית הזו אינה גזירת גורל. יש מה לעשות כדי לצמצם את מספר ההרוגים והפצועים. זו עבודה סיזיפית, הכוללת מרכיבים רבים כמו שיפור תשתיות, חינוך, הסברה, שינוי תרבותי, מנגנוני הצלה ומערך טראומה, שפיטה מהירה וגם אכיפה אפקטיבית. לכל אחד מהמרכיבים הללו יש השפעה קטנה אך ניכרת. רק אם יהיה ניהול משולב של כל המשאבים הלאומיים לבטיחות בדרכים, אזי יהיה לכך סיכוי להצליח.

 

זהו בדיוק תפקידה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - להוות גורם מתכלל לכל מי שיש לו השפעה על רמת הבטיחות: מקבלי ההחלטות בכנסת ובממשלה, חברות התשתיות, משטרת ישראל, גורמי ההצלה והשפיטה, הרשויות המקומיות, העמותות, מערכת החינוך ועוד. כל זאת, כדי "לגעת באפס" מבחינת מספר הנפגעים.

 

תאונת דרכים תאונת דרכים צילום: גדי קבלו

 

מחר יצוין ברחבי הארץ יום המחויבות הלאומי לבטיחות בדרכים, שמטרתו להעמיק את המודעות והמחויבות לנושא בקרב נבחרי הציבור, מקבלי ההחלטות, מנהלי ארגונים, כלי תקשורת, בתי המשפט והציבור הרחב. יום המחויבות הוא הזדמנות לכל אחת ואחד מאיתנו לחשבון נפש אישי וציבורי. האם אנו עושים הכל כדי למנוע את ההרוג הבא? את הפצוע הבא? האם כמנהל אני מנהל את הבטיחות כפי שאני מנהל את מערכי הכספים והאיכות? האם כהורה אני מחנך את ילדיי להתנהגות נכונה בדרך? האם כאזרח במדינה אני שם את נושא הבטיחות בדרכים בסדר העדיפויות שלי בבחירת המנהיגים הבאים של ישראל?

 

לאחרונה התקבלה החלטה לקצץ 200 מיליון שקל מתקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לשנת 2009, מתוך תקציב כולל של 550 מיליון שקל. ההחלטה על הקיצוץ מהווה סטירת לחי להתחייבות הקודמות של ממשלת ישראל, שבאו לביטוי הן בהחלטות הממשלה והן באמצעות אימוץ דו"ח "ועדת שיינין" לתקציב רב שנתי על סך 550 מיליון שקל לשנה.

 

לצערי, הסיבה העיקרית לקיצוץ היא ההנחה המוטעית כי הפתרון היחיד לסוגיית הקטל בדרכים הוא שיפור תשתיות הכבישים, ולא כך הוא. יש לבצע שיפור תשתיתי יסודי, אך תשתית אינה רק כבישים, אלא מכלול הפעילות הרחב. לראיה, מדינת ישראל נמצאת במקום השני מבין המדינות המערביות בשיעור הולכי הרגל ההרוגים. כ-34% מבין ההרוגים הם הולכי רגל, לעומת כ-15% במדינות אירופה. מתוך הולכי הרגל, כ-60% הם קשישים, וברור שהקשר בין הנתונים הללו לתשתיות קלוש ביותר.

 

550 מיליון השקלים מיועדים לשעות חינוך בבתי הספר, למצלמות תנועה, לשיפור מערכי הטראומה, לשפיטה מהירה יותר של עברייני תנועה ועוד. ובסופו של יום, גם כאן, בכל פרמטר כלכלי, יש הצדקה להשקעה של 550 מיליון שקל במאבק בתאונות הדרכים.

 

הנתונים מצביעים על כך שעלותן הכוללת של תאונות הדרכים בשנה עומדת על סכום אסטרונומי של 12 מיליארד שקל. אני לא מכירה אף השקעה ממשלתית עם תשואות כל כך גבוהות.

 

בכל העולם, פעילותה של רשות לאומית לבטיחות בדרכים מתבססת על תוכנית עבודה בת חמש שנים, וההצלחות מגיעות אחרי תקופה עבודה ארוכה. הרשות התחייבה לירידה במספר ההרוגים של 30% במשך חמש שנים, וזאת למרות הגידול המתמיד במספר הנהגים הרכבים והנסועה. כך יש לבחון את פעילותה של הרשות.

 

ולבסוף, עלינו לזכור כי מעבר לסוגיה הכלכלית, תאונות הדרכים הן לפני הכל ומעל הכל בעיה אתית, המייצגת את מחויבות המדינה לאזרחיה. טעויות אנוש יהיו לנצח, אך תפקידנו הוא לדאוג לכך שלא על כל טעות שכזו ניענש בעונש מוות. 

 

הכותבת היא יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

בטל שלח
    לכל התגובות
    x