• תפריט
דעות

הכלכלה הפלסטינית: הדיוטי פרי של קו התפר

ברטעה הפלסטיני מושך אלפי ישראלים שקונים הכל, ובזול. התושבים מתעשרים, היזמים הישראלים מצטרפים, ויחסי הסחר שורדים בכפר אחד קטן

דני רובינשטיין 08:0117.11.08

אם ברצונכם לצאת למסע הקניות הזול ביותר בארץ, צאו לכפר ברטעה. סעו בכביש חוצה ישראל (6) עד סופו, היכנסו לוואדי ערה, סעו לכיוון עפולה, וכעבור דקות אחדות פנו ימינה, לכיוון היישובים קציר וברטעה, השוכנים כשלושה ק"מ מהכביש הראשי.

 

ברטעה הוא כפר קטן יחסית, שב־1949,

בהסכם רודוס בין מדינת ישראל וממלכת ירדן, נחצה לשניים. במרכז הכפר עובר ואדי צר; הבתים שבצדו המזרחי עברו לשליטת ירדן, הבתים שבצד המערבי נותרו בשליטת ישראל. בכפר יש משפחה גדולה אחת, משפחת קבהא, שמחצית מבניה קיבלו אזרחות ישראלית, ואילו האחרים זכו באזרחות ירדנית ואחר כך פלסטינית. עם זאת, היום לשליש מ־4,000 תושבי החלק המזרחי יש אזרחות ישראלית, בגלל נישואים לישראלים.

 

בשנים האחרונות, עם בניית גדר ההפרדה, החלוקה בכפר השתנתה. הרשויות ביקשו לכלול בתחום הגדר כמה התנחלויות קטנות שנמצאות מזרחית לברטעה, ולכן גם חלקו המזרחי של הכפר נכלל בשטח ישראל. ישנם עוד כמה מקרים כאלה לאורך הגדר, אך בברטעה הדברים בולטים במיוחד.

 

אלפים קונים מכל הבא ליד

 

כבר בוודאי החוצה את הכפר מרגישים היטב את ההבדל בין שני חלקיו. מזרח ברטעה הוא להלכה חלק מהרשות הפלסטינית, והחיים בו זולים יחסית למערב הכפר ברטעה; אין שם כמעט מסים, אין מע"מ והארנונה נמוכה (אם בכלל). לפיכך הוא נהפך לשוק ענקי- תערובת של חנויות, בתי מלאכה, מחסנים ומוסכים הפזורים לאורך רחוב צר, שלצדו סמטאות צרות עוד יותר, הומות מתנועה צפופה של מכוניות, משאיות וטרקטורים עם לוחיות זיהוי ישראליות או פלסטיניות. התמונה מזכירה שווקים צפופים ועלובים בעולם השלישי, אבל העסקים משתלמים מאוד.

 

זה הקניון המרכזי של ואדי ערה, או אולי הדיוטי פרי, אזור הסחר החופשי שבין ישראל לשטחים. אלפי מבקרים באים למקום מדי שבוע, למסחר סיטונאי בעיקרו. מוכרים שם הכל: מזון (מירקות עד בשר), בגדים, משקאות, כלי בית, שטיחים, חומרי בניין, אבן, מוצרי אלקרוניקה וחלקי חילוף למכוניות. אל תבואו לברטעה בשבתות, הצפיפות איומה.

 

הביקוש יצר שלל יוזמות מקומיות - תושבי הכפר חברו לאנשי עסקים מג'נין עד חברון ולסוחרים ישראלים, ופתחו מאות חנויות ומחסנים, בתי מלאכה ומוסכים. יבואן משכם, למשל, קונה סחורה מסין, מקבל אותה בנמל חיפה ומאחסן אותה בברטעה - השכירות של המחסן נמוכה, והוא פטור מרוב המיסוי, הארנונה והמע"מ. המחסן משמש גם כחנות, שאותה פוקדים לקוחות ישראלים. גם חברות ישראליות, למשל קוקה־קולה, מחזיקות שם מחסנים, כבסיס להפצה בכל האזור שבין חדרה לעפולה.

 

לפני שלוש שנים מנה סופיאן קבהא, מנהל בית הספר בחלק מהערבי של הכפר, כ־500 מחסנים וחנויות במזרח ברטעה; כיום יש ודאי יותר. חלק גדול מהם שוכן בבתים פרטיים שנהפכו לבתי עסק. רבים מהתושבים התעשרו מהר; סופיאן הצביע בפני על שורה של וילות מפוארות על הגבעות המקיפות את הכפר.

 

כל הכלכלה הפלסטינית נדחקה לחצי כפר

 

קניות בשטחים אינן תופעה חדשה, כמובן. מיד אחרי 1967 כבר החלו ישראלים לקנות בגדה ובעזה. מכיוון שמחירי העבודה ועלות הייצור בשטחים היו תמיד נמוכים מבישראל, גם המוצרים והשירותים היו תמיד זולים יותר. ישראלים רבים, ערבים ויהודים, נהגו לפקוד את השווקים הקרובים לגבול והכירו את חנויות בית לחם, קלקיליה, טול כרם וג'נין.

 

ואולם ככל שהתנאים הביטחוניים הורעו, תנועת הקונים פחתה. התקנות הצבאיות שהקשו על הכניסה לשטחים והקמת גדר ההפרדה דיכאו את הקניות הישראליות בגדה כמעט לגמרי. רק ברטעה נשאר: כפר קטן ושקט, שהכניסה אליו מותרת. עכשיו - כפי שאומרים ריאד קבהא, ראש המועצה בברטעה הישראלית, ומנהל בית הספר סופיאן קבהא - כל הכלכלה הלאומית הפלסטינית נדחקת לכפר אחד קטן, ובעצם לחצי כפר.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x