הכלכלה הפלסטינית: הצד האחר של המשבר

באותו יום תסתיים כהונתו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) כנשיא הרשות הפלסטינית. נציגי חמאס כבר הודיעו שלאחר המועד הזה הם לא יכירו עוד בלגיטימיות של כהונתו. אבו מאזן עצמו הודיע בשבוע שעבר לראשי פתח כי הוא אינו מתכוון להמשיך בתפקיד לאחר 8 בינואר, ואנשי חמאס נערכים להכריז על אחד מאנשיהם כנשיא בפועל, לפי החוקה הפלסטינית. אם אמנם כך יקרה, מדינות העולם לא יכירו בנשיא מטעם חמאס, והרשות עלולה להידרדר למהומה פוליטית - ולחוסר אונים כלכלי.

התפכחות מאוחרת: הרעה כספית לקראת סוף השנה

חוסר האונים הכלכלי הגובר הוא שעומד גם ברקע סיום כהונתו של אבו מאזן. רק כעת, באיחור ניכר לעומת שאר העולם, החלו דוברים פלסטינים להתייחס בגלוי לסכנה הכלכלית הנשקפת לרשות וליושבי השטחים. עד כה כל חברי ההנהגה הכלכלית והמדינית הפלסטינית שידרו מסרים ברוח "אין לנו מה לדאוג, המשבר בעולם לא יכול להגיע אלינו". רק לפני שבועיים התקיימה ברמאללה מסיבת עיתונאים של מנהלי הבורסה בשכם, מאהר אל־מסרי ואחמד עווידה, ושל עבד אל־מאלכ ג'אבר, מנכ"ל חברת התקשורת הפלסטינית ומי שנחשב לאיש החזק של הכלכלה הפלסטינית. השלושה הדגישו באירוע כי הכלכלה הפלסטינית אינה חשופה לסכנות המשבר הגלובלי; "הקשרים שלנו עם שוקי הכספים בעולם מעטים עד מאוד", הסביר אל־מסרי.

היום הדברים נשמעים אחרת. סמיר עבדאללה, שר התכנון בממשלת פתח, הכריז לפני כעשרה ימים מפורשות: "המדינות התורמות עלולות שלא לעמוד בהתחייבויות להעביר לנו כספים". הודעה רשמית של הבנק העולמי מאותה עת היתה חדה יותר: "צפויה הרעה כספית במצבה של הרשות הפלסטינית לקראת סוף השנה". סוף השנה, בואכה סוף עידן אבו מאזן.  

הפעם זה רציני: אפילו המתונים ביותר מיואשים

בחודשיים הקרובים עלולים אפוא להתרחש בשטחים שני משברים חריפים: משבר כלכלי ומשבר פוליטי. נכון, היו רגעים בעבר שבהם נטען כי הרשות הפלסטינית עומדת להתפורר - ומאומה לא קרה. הפעם זה רציני יותר; אפילו תומכיו הנאמנים ביותר (והמתמעטים מהר) של אבו מאזן מבינים שאין שום סיכוי להתקדמות מדינית אמיתית במשא ומתן עם ישראל ("פתרון שתי המדינות מתמוטט לנוכח ההתנחלויות, גדר ההפרדה ובעיית ירושלים", אמר לפני כשבועיים ראש הממשלה סלאם פיאד, המתון שבין הפוליטיקאים הפלסטינים). למרות ניסיונות התיווך הנמרצים של מצרים, ספק רב אם הרשות ברמאללה וחמאס בעזה יכולים להגיע להסכם. לפי שעה הם משמיצים ומגדפים זה את זה.

על הרקע הזה, 7 מיליארד דולר שהקציבו מדינות העולם לפלסטינים למימוש תהליך אנאפוליס בעצם ירדו לטימיון, כפי שכתב לאחרונה פרופ' ג'ורג' ג'קמאן מאוניברסיטת ביר זית. הטעות הטעות הגדולה של המדינות התורמות, לטענתו, היתה שלא התנו את העברת הכסף בהתקדמות מדינית. עכשיו כבר מאוחר; הרשות ברמאללה מאבדת לגיטימיות, ובמדינות התורמות נשמעים קולות האומרים: למה לתרום כסף (שאין לנו) לצורכי תהליך מדיני חסר סיכוי?

אם ינחתו על הממשלה ברמאללה מכות כלכליות כמו הפסקת התרומות - אין כמעט ספק שלא תחזיק מעמד. מי צריך אותה אם לא הצליחה להביא להסדר, וגם אינה מצליחה לסדר משכורת למאות אלפי השכירים בגדה ובעזה? לא מדובר רק ב־165 אלף עובדי הרשות (כשליש מהם בעזה), רובם מורים ועובדי מערכת הבריאות, שמקבלים שכר מהרשות. בצדם יש עוד יותר מ־20 אלף עובדי אונר"א (סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם) וסוכנויות בינלאומיות אחרות, שגם תקציביהן יקוצצו.

להתפתחויות האלה יש משמעות אחת: תקופה של אי־שקט בגדה המערבית וברצועת עזה, שתגרום להתפרצויות אלימות. המשבר, אם כן, עלול להגיע לישראל לא רק בדמות מיתון עולמי, אלא גם כסכנה ביטחונית ממשית.