• תפריט
חדשות טכנולוגיה

הספרים האלקטרוניים: היו שלום ותודה על הדפים

הספרים האלקטרוניים, שיגרמו לנו לוותר על ספרי נייר, כבר בדרך לניצחון. עד אז צריך להבחין בין התוכן הדיגיטלי, שכבר קיים כיום כקבצי וורד או PDF, למכשיר האלקטרוני, שעדיין לא זכה ל"אייפוד" שלו שיכניס אותו באמת לתודעה

גילעד נס 09:1205.06.08

את שלוש השערות שעדיין נותרו על פדחתי אפשר מאתמול למצוא על רצפת המטבח שלי, לאחר שתלשתי אותן באמצע כתבה של עידו קינן, שפורסמה אתמול במדור זה, על מצבה העגום (והלא קיים, למעשה) של תעשיית הספרים הדיגיטליים בישראל. זה לא שקינן עשה עבודה רעה, להפך - הוא הראה איך אנשים שעוסקים במילים לא יודעים בדיוק מה משמעותן.

 

סופר (רם אורן) ושני מו"לים (זהר עמיהוד ודב איכנולד) התראיינו לכתבה והתייחסו לספרים אלקטרוניים ודיגיטליים כמקשה אחת, בעוד שבפועל ספר אלקטרוני מתייחס לחומרה ואילו ספר דיגיטלי לתוכן. הדבר דומה לשיוך של "ניו יורק טיימס" וסיסקו ל"תעשיית האינטרנט", כיוון שכתבות ה"ניו יורק טיימס" זורמות לבתינו באמצעות נתבים של סיסקו. ייתכן שהבעיה נגזרת מכך שעבורנו, "ספר" הוא גם חומרה וגם תוכן, אף על פי שהטכנולוגיה כבר אפשרה להפריד ביניהם ולהפוך את ה"ספר" לכלי קיבול שאליו אפשר להכניס תוכן מתחלף. ואולי הבעיה היא בשפה העברית, שבה המרחק בין דיגיטלי לאלקטרוני קטן מהמרחק שבין Digital ל־Electronic.

 

מנכ"ל אמזון, ג'ף בזוס, והספר האלקטרוני קינדל מנכ"ל אמזון, ג'ף בזוס, והספר האלקטרוני קינדל צילום: איי פי

 

בואו נעשה סדר: ספרים דיגיטליים הם תוכן שמופיע על גבי מסך במקום על דף נייר. התוכן יכול להופיע כקובץ וורד, PDF או פורמט אחר. ספרים אלקטרוניים הם מכשירים שבאמצעותם אפשר לקרוא ספרים דיגיטליים כאלה. הספר הדיגיטלי נולד עם המצאת מעבד התמלילים. הספר האלקטרוני הומצא לפני כעשור וחצי, וטרם זכה ל"אייפוד" שלו - למכשיר שיכניס אותו באמת לתודעה. כל בלבול בין ספרים דיגיטליים ואלקטרוניים חוטא לאמת, מכיוון שהספרים הדיגיטליים כבר מזמן אומצו בידי כל מי שבמחשבו מותקנת תוכנת ה־Acrobat Reader של אדובי. למעשה, בכל פעם שאתם קוראים PDF אתם בעצם מביטים בספר דיגיטלי, וברוח הווב 2.0 נפתחו בשנתיים האחרונות כמה אתרים המאפשרים לכם לחלוק ביניכם את הספרים הללו ביתר קלות, דוגמת Scribd ו־DocStoc. אם להשתמש במשפט המתאים למצגת של שלוש שניות, אפשר להגיד שכמו שיוטיוב היה הפליקר של הווידיאו, Scribd ו־DocStoc הם היוטיוב של המסמכים.

 

דבר אליי ב(מ)ספרים

אז כמה גדול (או קטן) שוק הכותרים הדיגיטליים? לא ברור. גם מספר מוסכם לגבי גודל שוק הספרים המודפסים קשה למצוא. ארגון המו"לים האמריקאים (AAP) העריך כי שוק הספרים בארצות הברית הניב ב־2007 הכנסות של 25 מיליארד דולר. לעומתו, קבוצת מחקר תעשיית הספר (BISG) העריכה כי מדובר בהכנסות של 37.3 מיליארד. הפרש של 12 מיליארד. לכן יש לחשוד גם בהערכות של BISG לגבי מכירות כותרים דיגיטליים בארה"ב.

 

ומהן ההערכות? לפי BISG, ספרים דיגיטליים הניבו למו"לים 67 מיליון דולר ב־2007, עלייה של %23.6 מ־2006, וצמיחה מצטברת של %55.7 מאז 2002. כדי להבין עד כמה המספר הזה קטן, אפשר להזכיר את ההכנסות בארה"ב ממכירות כותרי אודיו (המכונים בישראל "ספרקלטת"), שעמדו ב־2007 על 218 מיליון דולר.

 

ברור שספרים דיגיטליים יימכרו יותר כשקריאתם תהיה דומה יותר לקריאת של ספר מודפס - כלומר בכל מקום, ללא סרבול, ללא צורך בחיבור תמידי לחשמל ובאיכות תצוגה שאינה מאמצת את העיניים. לשם כך הומצאו הספרים האלקטרוניים.

 

כואב בעיניים

כל מי שקרא טקסט מעל גבי מסך מחשב יודע כי אור השמש או נורות ניאון עוצמתיות יוצרים השתקפות על המסך. בלבו של הספר האלקטרוני החדיש מצויה טכנולוגיה המכונה "דיו דיגיטלי". בניגוד לתצוגה של מסכי מחשב וטלוויזיה, שבהם פועלות מיליוני נוריות קטנות, הדיו הדיגיטלי לא מכיל נוריות כלל, אלא ממיליוני כדוריות זעירות בצבעי שחור וניטרלי, שפרושות לאורכו ולרוחבו של המסך. הפעלת מתח חשמלי על הכדוריות גורמת להן לשנות את מיקומן, ובהתאם להציג על המסך נקודות שחורות או חסרות צבע, שמצטרפות לכדי טקסט ותמונות ברזולוציה סבירה. התצוגה משתנה רק כשהקורא "הופך דף", ולפיכך המכשיר אמור לצרוך חשמל מהסוללה הפנימית שלו רק בעת הלחיצה על מקשי המכשיר.

 

סוני רידר סוני רידר צילום: MCT

את קורא הספרים האלקטרוני שלי, Sony eReader, קניתי לפני כשנתיים בארה"ב. כחובב גאדג'טים לא יכולתי להרשות לעצמי לתת למהפכה הזו לעבור על פני, והרגשתי שיציאת הקורא של סוני היא העיתוי המתאים לבחון את הספרים האלקטרוניים. את גזר הדין לגביו אפשר לסכם בשתי מילים: יש פוטנציאל.

 

הקורא של סוני, שמחירו היום 300 דולר, הוא תחליף יקר לספרים המודפסים, בייחוד כשאת הספרים הדיגיטליים עצמם יש לרכוש בנפרד בחנות המקוונת של סוני, ואז להורידם למחשב ולהעבירם אליו באמצעות כבל או כרטיס זיכרון. מבין עשרת הספרים שרכשתי עבורו, ושתפסו בקושי 5% מקיבולת הזיכרון שלו, הספקתי לקרוא חמישה. המכשיר שוקל כמו ספר בכריכה קשה ודק ממנו בהרבה. ייתכן שעקב העובדה שהונח בצד לכמה חודשים איבדה הסוללה הנטענת שלו חלק מיכולתה, אבל מעולם לא הגעתי לאותם 7,000 דפים מובטחים בין טעינה לטעינה -יותר קרוב ל־1,000, שמספיקים למעשה לקריאת ספר שלם בגופן בינוני. המכשיר מסוגל גם להציג תמונות בשחור־לבן, ולהשמיע קובצי mp3 דרך יציאת האוזנייה שלו. אפשר לחשוב גם על יישומים שינצלו את התכונות הללו, כמו למשל ערכות ללימוד שפות המשלבות טקסט וקול.

 

עולים על המדפים

הקינדל של אמזון הוסיף אלמנט שלא היה קיים בספרים האלקטרוניים עד כה - קישוריות. רכיב סלולרי מאפשר לבעלי הקינדל לגלוש בקטלוג הספרים הדיגיטליים של אמזון ולרכוש כותרים חדשים לצריכה מיידית, כמו גם לגלוש באתרים מסוימים שהותאמו לצפייה על גבי המכשיר.

 

באמזון לא מגלים כמה מכשירי קינדל נמכרו עד כה, בניגוד לנתוני המכירות של נגני אייפוד, למשל, שנמסרים ישירות מאפל. כל שנותר לעיתונאים, אנליסטים וסתם גיקים הוא לאסוף מידע ולנסות לנחש כמה מכשירים מסתובבים שם בחוץ. בבית ההשקעות גולדמן זאקס העריכו כי אמזון מכרה בין 25 אלף ל־50 אלף קינדלים ברבעון הראשון של 2008, בעוד שבמחלקת המחקר של בנק ההשקעות סיטי נטען כי היא מכרה בין עשרת אלפים ל־30 אלף.

 

עוד מכשיר מעניין הוא Readius של חברה בשם Polymer Vision, ספין אוף של פיליפס. רידיוס הוא מכשיר בגודל כף יד שמכיל מסך נגלל המסוגל להציג טקסט ותמונות כשהוא נמתח למלוא אורכו. את האב־טיפוס של המכשיר ראיתי בתערוכת 3GSM לפני כשנה, עת הכריזה החברה על שיתוף פעולה עם ספקית הסלולר טלקום איטליה. בדומה לקינדל, גם ברידיוס משולב רכיב סלולרי, והוא מסוגל לקבל עדכונים באמצעות RSS, אולם למרות הצהרות אופטימיות כי המכשיר ייצא לאוויר העולם עוד לפני תום שנת 2007, הוא הושק רשמית רק בתחילת 2008, ולא ברור כיצד התקבל בשוק. לפני כשבוע הכריזה פולימר ויז'ן כי הצליחה לשלב בגרסה הבאה של המכשיר מסך צבעוני.

 

להציל את התעשייה

תעשיית הספרים דומה לתעשיית המוזיקה: כל הסימנים מצביעים על כך שמצבה צפוי להידרדר, אולם בינתיים רוב המו"לים מעדיפים לטמון ראשם בחול. הנתונים מצביעים על גידול אפסי במכירות הספרים בשנה שחלפה, אם לא לוקחים בחשבון בלוקבסטרים בסדר הגודל של הארי פוטר.

 

הנרי בלודג'ט, אחד מהאנליסטים הזכורים (לרעה או לטובה, תלוי בעין המתבונן) מתקופת הבועה, כתב השבוע כי כדי להציל את תעשיית הספרים יש להציע ספרים בפורמט דיגיטלי כבר ביום הוצאתם לאור, ולמכור אותם ב־4.99 דולר. לפי הערכותיו, מכל מכירת ספר שכזה יקבל הסופר דולר אחד, החנות המקוונת דולר אחד, והמו"ל שלושה דולרים. ואולם, טוען בלודג'ט, מכירות הספרים הללו ירקיעו שחקים, כיוון שבמחיר של כחמישה דולרים לספר יתייחס אליו הרוכש הפוטנציאלי כהוצאה שאין להקדיש לה מחשבה רבה, בדומה למגזינים שאותם הוא רוכש ומועד קריאתם יכול להידחות. הבעיה עם הטיעון של בלודג'ט היא שהוא מתעלם מהעובדה שגם מכירות המגזינים הולכות ומתמעטות, וחלק גדול מהקוראים כבר צורך את התוכן הרלבנטי בחינם באינטרנט.

 

פתרון נוסף הוא, כמובן, פרסום: אדובי ויאהו הודיעו לפני כמה חודשים על שיתוף פעולה שבמסגרתו יציעו אפשרות לשלב פרסומות טקסטואליות בקבצי PDF. הדוגמה שבה צפיתי לאחרונה היתה ראשונית במיוחד, אולם אפשר היה להתרשם מהבעיות שבה: בעת שהמשתמש פותח את קובץ ה־PDF התוכנה מבקשת אישור להתחבר לרשת, אישור שהמשתמש אינו חייב להעניק לה, ומכאן שהפרסומות המשולבות בה לא יתעדכנו מדי קריאה. בחירת הפרסומות עצמה מתבצעת באמצעות סריקת הטקסט וניסיון להתאים לו פרסומות, עובדה המגבילה, לפחות בהתחלה, את שפות השימוש של המנגנון הזה. סביר להניח שטכנולוגיה זו תשולב במסמכים קצרים ומקצועיים, לא בספרי הגות וסיפורת, אולם היא דווקא פותחת פתח ליצרני תוכן קטנים, כלומר אני ואתם, למסחר את יצירותיהם.

 

הכותב הוא יועץ לחברות טכנולוגיה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x