מדוקטורט על הרשעות שווא למחקר ארוך שנים על פשיעה במגזרים שונים: הדרך של פרופ' אריה רטנר לנשיאות מכללת קיי
עבודת דוקטורט על הרשעות שווא שהתפרסמה לפני יותר מארבעים שנה עיצבה במידה רבה את תפיסת עולמו וחידדה את גישת הצדק של פרופ' אריה רטנר, והובילה אותו לקריירה מחקרית ארוכת שנים על מערכות אכיפת החוק ובתי המשפט, פשיעה ואלימות בחברה הישראלית. "היום, לאחר המעבר מהצפון לדרום הארץ וכניסה לתפקיד נשיא המכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי, משתקפת לנגד עיני מציאות שקודם השתקפה רק מתוך הממצאים והתובנות של המחקר בו עסקתי. אני רואה מקרוב מקרים המייצגים את התופעות אותן חקרתי - השוליים הסוציואקונומיים בהם חיים ערביי ישראל והבדואים בדרום, העוולות וחוסר הצדק הנגרמים לאלה החיים בשוליים ובתוך מציאות זאת אני פועל בצורה מוגבלת כנשיא מכללה לממש את החזון שלי לשינוי המצב"
במשך יותר מארבעה עשורים של פעילות אקדמית אשר עסקה במחקר מתמשך על טעויות משפטיות ופשיעה ועד לתפקיד ניהולי בכיר במוסד להשכלה גבוהה, פרופ' אריה רטנר עשה דרך ארוכה שבה כל תחנה הובילה לתחנה הבאה אחריה. את עבודת הדוקטורט שלו כתב על הרשעות שווא במערכת המשפט האמריקאית, ומאז התמקד בהשפעות החברתיות על אלו שנדחקים לשוליים, בין שמדובר בנאשמים חסרי אמצעים ובין שמדובר בסטודנטים שמתקשים למצוא את מקומם במערכת ההשכלה הגבוהה, בתפקידו הנוכחי כנשיא מכללת קיי.
עבודת דוקטורט חלוצית
עבודת הדוקטורט של פרופ' רטנר, שפורסמה לפני יותר מ־40 שנה, עסקה בהרשעות שווא במערכת המשפט הפלילי. "נחשפתי לנושא כשאחד ממרצי הדוקטורט שלי תיאר מקרים של אנשים חפים מפשע שהורשעו בטעות וישבו במאסר, לעיתים עשרות שנים, לפני שזוכו", מספר פרופ' רטנר. "הנושא סקרן אותי מאוד. נכנסתי עמוק למחקר וגיליתי סוגיות מרתקות הקשורות לגורמים לטעויות אלה: זיהוי מוטעה על ידי עדי ראייה, טעויות נסיבתיות, היעדר ממצאים פורנזיים, הפללה בזדון ועוד".
במהלך המחקר בחן פרופ' רטנר מאות מקרים של הרשעות שווא בארצות הברית, אך התופעה איננה נחלת ארצות הברית בלבד: יש גם מקרים ידועים בישראל שהעסיקו את דעת הקהל, מפרשת רומן זדורוב, שהייתה בכותרות עד לאחרונה, פרשת עמוס ברנס, רצח הילד דני כץ, פרשת סלימאן אל עביד ועוד. מבחינת אחוזים, מדובר אולי בפחות מאחוז, אבל בפועל מדובר בעשרות ומאות מקרים שבהם טעות כלשהי משתרבבת להליך המשפטי וגורמת להרשעת חף מפשע", אומר פרופ' רטנר, ומוסיף שלא כל הטעויות נעשות בתום לב. "לפעמים מדובר בטעויות זדוניות, בהטעיות ובסילופים של חוקרים שרוצים להשיג עוד הצלחה, לפעמים בכל מחיר, גם באמצעות הפעלת לחץ ושימוש בהודאת שווא או ראייה לא מהימנה. מחקרו של פרופ' רטנר בנושא נחשב חלוצי באותם ימים בעיקר בשל העובדה כי לא הסתפק רק בתיאור אותם מקרים והבאתם לידיעת הציבור אלא בעיקר בשל הניתוח המעמיק שביצע והניסיון להבין מה גורם למערכות וגופים כמו מערכת אכיפת החוק (משטרה), פרקליטות ואף בתי המשפט להרשיע אדם חף מפשע. פרופ' רטנר מצביע על נקודה שחזרה ועלתה במהלך המחקר: אלו שנופלים קורבן להרשעות שווא הם לרוב אנשים מהשוליים החברתיים, חסרי האמצעים לממן הגנה משפטית איכותית.
מחקר של ארבעה עשורים על פשיעה בישראל
לאחר עבודת הדוקטורט והמחקר המתמשך בתחום הרשעת חפים מפשע המשיך פרופ' רטנר לחקור פשיעה ואלימות בחברה הישראלית, ובכלל זה בקרב האוכלוסייה הערבית והבדואית. אחד המחקרים המרכזיים שלו התבסס על נתוני משטרת ישראל ובחן את מפת הפשיעה משנות השבעים והשמונים ועד שנות האלפיים. הממצא הבולט: שיעורי הפשיעה האלימה בישראל היו נמוכים יחסית, בדומה למדינות מערביות רבות כולל פשיעה אלימה אך בפילוח הנתונים לפי מגזרים התגלה כי כבר בשנות ה-70 היו שיעורי הפשיעה בכלל והפשיעה האלימה בפרט גבוהים במיוחד והגיעו לכדי פי 2-3 משיעור ערביי ישראל באוכלוסיית המדינה. "הפער היה עמוק כבר אז ולא רק לאחרונה", אומר פרופ' רטנר.
לדבריו, הגורם המרכזי הוא דחיקה ממושכת של החברה הערבית לשוליים החברתיים והכלכליים, ובהיעדרות ממושכת של הרשויות מהמרחבים האלה. "מצוקה כלכלית ותעסוקתית לאורך שנים רבות מפתחת תסכולים, וזה טבעי שתסכול גורם לתוקפנות. אפשר לומר שמה נוצר לאורך השנים זה היעדר משילות", מסביר פרופ' רטנר. האלימות מתחלקת לרבדים שונים: אלימות במשפחה, שיש לה שורשים תרבותיים, אלימות רחוב הנובעת מהזנחה ומנשירה מבתי ספר, ופשיעה מאורגנת שצמחה סביב הצורך במקורות פרנסה. "כל אלה הופכים להיות מרחב של 'מערב פרוע', שבו מנגנוני הכרעה מוסדיים מוחלפים בכוח הזרוע. כשיש סכסוך במגזר היהודי, פונים לבוררות, לבית משפט, למשטרה. במגזר הערבי, לעיתים קרובות פותרים זאת באלימות", הוא אומר, ומדגיש שלתפיסתו המדינה לא עשתה מספיק כדי לתת מענה לאזורים שהוזנחו לאורך שנים.
מהמחקר לשטח: הגעה למכללת קיי
סמוך למועד הפרישה שלו מהאקדמיה, אחרי שנים רבות באוניברסיטת חיפה, קיבל פרופ' רטנר הצעה לתפקיד נשיא מכללת קיי, מכללה אקדמית לחינוך המכשירה מורים ועובדי הוראה בבאר שבע. "חשבתי שיש כאן אתגר גדול", הוא מספר, ומאז הוא נוסע ממקום מגוריו בצפון לדרום למשך השבוע. אחוז גבוה מהסטודנטים והסטודנטיות הלומדים בה הם בני החברה הבדואית שמגיעים ללמוד הוראה, מקצוע שבו ניתן ללמוד לתואר ראשון ושני במכללה.
בתפקידו החדש פגש פרופ' רטנר מקרוב את התופעות שחקר. "בני ובנות החברה הערבית שנדחקו לשוליים ורוצים השכלה אקדמית נתקלים באחד המחסומים הגדולים ביותר, מחסום השפה. מסיימים תיכון ולא יודעים עברית ברמה מספקת". גם סטודנט עם הציונים הטובים ביותר, הוא מסביר, לא יתקבל לעבודה כמורה אם אינו שולט בעברית . "שפה היא גשר לחברה, לסוציאליזציה", אומר פרופ' רטנר. בעקבות התובנה הזו גיבש רעיון להקמת אקדמיה ללימוד עברית כשפה שנייה בתוך המכללה, מיזם שנתקל עד כה בקשיי מימון פילנתרופי, שכן חלק ניכר מהתרומות מופנה כיום לצרכים ביטחוניים ולשיקום בעקבות המלחמה. למרבה הצער, אומר פרופ' רטנר כי "גם המדינה לא מתרגשת מהתופעה ולא משקיעה תקציבים בתחום זה ובתחומים אחרים".
"אני מתרגש כל שנה מחדש בטקס חלוקת התעודות", הוא אומר, "כשסטודנט מהמגזר הבדואי עולה לקבל תעודת הצטיינות והמשפחה רצה קדימה כדי לצלם את הרגע. בהרבה מקרים זהו דור ראשון להשכלה גבוהה במשפחה". פרופ' רטנר מספר גם על מקרה שהתגלגל לשולחנו בשבועות האחרונים, כשעמד בראש ועדת משמעת שדנה בסטודנטית שהעתיקה בבחינה. "היא הגיעה אליי בבכי. היא בדיוק התחתנה, ובעלה לא רצה שתמשיך ללמוד. היא חששה שגם אביה וגם בעלה יפגעו בה. כאשר אני שומע דברים כאלה, אני מבין את התופעות שחקרתי לאורך השנים, ורואה אותן מתרחשות ממש מול עיניי".
החזון העתידי: הכיתה של המחר
במבט לעתיד, פרופ' רטנר מוביל במכללה חזון טכנולוגי רחב. "כשהגעתי למכללה, הצבתי לעצמי אתגר לקדם דיגיטציה ולפתח ככל שניתן את הכיתה של המחר", הוא אומר. "הבנתי שהכיתה של המחר שונה לחלוטין מהכיתה שאנחנו מכירים, עם טורי שולחנות וכיסאות. זה עולם אחר". פרופ' רטנר סייר בקמפוסים בעולם ולמד מקרוב את תחום הלמידה הדיגיטלית, ובמכללת קיי מתפתח כיום מרחב למידה עם משקפי VR, סימולציות וכיתה אימרסיבית שבה מערכת מקרנים יוצרת חוויה תלת מימדית. "באחת ההדגמות נכנסתי באמצעות משקפי VR למערכת הקרדיווסקולרית - זו הייתה חוויה בלתי נשכחת. כשאתה נוגע במשהו וחש אותו, אתה זוכר אותו. החוויה עוצמתית יותר מכל שיעור פרונטלי של מורה שמעביר ידע באמצעות הרצאה. מדינת ישראל חייבת להיות שם בעולם המתקדם של הטכנולוגיות אם היא מעוניינת לשפר את הישגי התלמידים. ביחד עם שותפו ד"ר ברק כץ, מקדם כיום פרופ' רטנר את הפרויקט החשוב הזה.
פרופ' רטנר מודה שהמעבר אינו פשוט. "לעשות שינויים מהותיים בארגון שרגיל עשרות שנים לשיטות פדגוגיות מסוימות זה קשה מאוד. יש שמרנות והתנגדות לשינוי, וזה חלק מהאתגר". במקביל לחזון הטכנולוגי, הוא מציין שני אתגרים נוספים שהוא מוביל: המעמד המוסדי של המכללות להוראה, שכבר למעלה מעשרים שנה אמורות לעבור לפיקוח המועצה להשכלה גבוהה והות"ת אך טרם עברו, וגיוס משאבים פילנתרופיים, שנפגע בשנים האחרונות משום שרוב התרומות מופנות לצורכי מלחמה ושיקום.
למרות האתגרים, פרופ' רטנר רואה במכללות להכשרת מורים את המקום הטבעי לזרוע בו את זרעי השינוי. "אם לא במכללה להכשרת עובדי הוראה, שבוגריה ייצאו ליישם את הטכנולוגיות האלה במערכת החינוך, אז היכן? אנחנו עדיין מפגרים ביחס למדינות אחרות, ואני שואף שמכללת קיי תוביל את ישראל בהטמעת טכנולוגיות מתקדמות בעולם החינוך וההוראה".
