המרוץ על עתיד מנרה - 74% מהמבנים נפגעו, 90% מהמשפחות הצעירות חזרו
הקיבוץ שנפגע קשה בגבול הצפון מנסה לעבור משיקום לצמיחה ובתוכנית השיקום נותר פער של כ-48 מיליון שקל. קהילת מנרה, קבוצת מנרב ובנק דיסקונט יקיימו בקיבוץ ב-17 בספטמבר כנס עבודה לבניית תוכנית עבודה משותפת לשיקום עבור מנרה והאזור כולו
בקיבוץ מנרה, שיושב על רכס רמים כתשעים מטרים מגבול לבנון, בית הספר פתוח אבל אין הסעות. כששאלו אנשי הקיבוץ אם מותר לחגוג את שבועות בחוץ, קיבלו תשובה שלא הייתה תשובה: תחליטו. "אוכלוסייה מותשת, שניסתה לבנות מחדש את חייה בהרבה אופטימיות, נמצאת במצב שאנחנו קוראים לו כתום", אומר עידו שלם, המנהל הכלכלי ואחראי השיקום של מנרה. "זה לא אדום, שבו אנחנו יודעים איך להתנהל, וזה גם לא ירוק, שבו אפשר לקיים חיי קהילה באופן שוטף".
מנרה הוקמה ב-1943 כיישוב הראשון על הרכס, ובשש שנותיה הראשונות התנהלה בלי מים, חשמל וכבישים. את המים הביאו מהכפר השיעי שממול, בלבנון, ואת הכביסה הורידו בפרדות עד כפר גלעדי. במשך עשורים התקשה הקיבוץ לקלוט חברים חדשים ולהתרחב, בניו ובנותיו עזבו והאוכלוסייה הזדקנה, עד שלפני כארבע עשרה שנה שיפצו החברים את אחד מבתי התינוקות . אז היו במנרה שמונה ילדים בסך הכל. ערב המלחמה הם כבר היו 81.
267 מפונים ל-50 יישובים, ויותר מ-260 פגיעות ישירות
בשמונה באוקטובר 2023 פונו מהקיבוץ 267 תושבים, כלומר כולם, והם התפזרו לחמישים יישובים שונים. במהלך המלחמה ספגה מנרה יותר מ-260 פגיעות ישירות של טילי נ"ט, ולפי נתוני הממשלה 74% מהמבנים בה נפגעו וכמחצית מהתשתיות הושבתו. השכונה הדרומית, שבה התגוררו כשישים אחוזים מהתושבים, נפגעה בצורה שממנה קשה לשקם והיא מיועדת כיום לפינוי בינוי. דווקא בשנה וחצי של הפיזור התהדקה הקהילה, באמצעות מפגשים פיזיים אחת לכמה חודשים ושיחת זום קבועה בכל יום רביעי. "זה יצר תחושה של שותפות גורל, ובעיקר נחישות לחזור", אומר שלם.
היום חיים במנרה כ-173 תושבים ועוד תריסר ממתינים לדירה, 44 מהם ילדים ואחת מהם תינוקת שנולדה לאחרונה. קרוב ל-90% מהמשפחות הצעירות עם ילדים שבו לבתיהן, אפילו שעדיין שומעים היטב את קולות הירי. כמחצית מהתשתיות שוקמו וארבעים יחידות דיור חדשות הוקמו.
בלי 20 משפחות צעירות חדשות מערכת החינוך לא תוכל להמשיך
האתגר הגדול כיום אינו הבנייה אלא הקליטה, משום ששיקום היישוב אינו רק בתים וכבישים אלא בנייה מחדש של תנאים לחיים, שתלויים בתעסוקה, בחינוך, בביטחון ובמנועים כלכליים. לדברי שלם, אם הקיבוץ לא יקלוט תוך שנתיים וחצי לפחות 20 משפחות צעירות, לא ייוולדו במנרה מספיק ילדים חדשים כדי להחזיק את הגנים ואת מערכת החינוך, משום שהמשפחות שנקלטו בשנים שלפני המלחמה מגיעות כבר לשלהי שנות השלושים לחייהן וילדיהן גדלים.
ערב הלחימה היו בתהליכי קליטה שלושים עד ארבעים משפחות ורובן נעצרו, אך ארבע משפחות עם ילדים קטנים בכל זאת עלו למנרה בעיצומה. היעד שהציב לעצמו הקיבוץ לעשור הקרוב הוא 350 עד 450 תושבים, מתוכם יותר ממאה ילדים. "ליישוב קטן כזה יש הרבה מה להציע", אומר שלם, "נוף מהיפים בארץ, מערכת חינוך לגיל הרך מצוינת, גינה קהילתית, ילדים שמסתובבים בחוץ ונמצאים הרבה פחות מול מסכים".
הזדמנות לבנות מחדש טוב יותר
המכשול הוא גם כלכלי. תוכנית השיקום של הקיבוץ, שנבנתה לפי עקרונות Building Back Better של האו"ם והבנק העולמי, מוערכת בכ-160 מיליון שקל ללא תשתיות. המקורות שגויסו עד כה, ובהם מס רכוש, תרומות, תקציבי שיקום הצפון ומשרד האוצר, מגיעים לכ-111 מיליון שקל, ונותר פער של כ-49 מיליון, שכ-30 מיליון ממנו מיועדים לפינוי הבינוי בשכונה הדרומית. קהילה שמונה כ-170 איש אינה יכולה לגשר על פער כזה לבדה.
לתמונה נכנסה קבוצת מנרב, הפועלת גם בשיקום נחל עוז וניר עוז בדרום, ומלווה את מנרה בתהליך השלם ולא בפרויקט בודד, מתכנון ואדריכלות דרך מודלים כלכליים ועד צמיחת הקהילה. "לכל אחד מאיתנו יש חובה אזרחית לקחת חלק במאמץ הזה", אומר אבי בן זקן, סמנכ"ל פיתוח עסקי בקבוצה ומנכ"ל מנרב IFM ובריאות, שמשפחתו גדלה בקריית שמונה. לדבריו קצב השיקום בצפון איטי מזה שבדרום, ושנה אחרי שהתושבים החלו לחזור עדיין עומדים במנרה בתים הרוסים, שחלקם נבנו בשנות הארבעים והיו זקוקים להתחדשות עוד לפני שנפגעו.
האתגר המקצועי הבולט הוא הבנייה על הגדר עצמה. הפתרון ההנדסי שגובש מפנה את החזיתות אל תוך הקיבוץ ואת החצרות והגינות פנימה, כך שהמיגון משתלב בתכנון במקום להפוך את היישוב למתחם מבוצר. "זו לא עוד עבודה קבלנית", אומר בן זקן, "זו הזדמנות לבנות את המקום מחדש בצורה נכונה יותר".
בן זקן מדגיש שמנרב אינה עיקר הסיפור. "מי שמוביל את זה זו הקהילה. נכנסנו לבית של אנשים אחרים, אנחנו מעמידים את האפשרויות והם אלה שבוחרים".
כנס שמפגיש את הקהילה העסקית, המגזר הציבורי, הממשלתי והחברתי לבניית תוכנית עבודה משותפת
שני הצדדים מסכימים ששום גוף לא יוביל מהלך כזה לבדו, ושהמסגרת חייבת להיות אזורית. מנרה, משגב עם ומרגליות לא ישרדו לאורך זמן בלי קריית שמונה כמרכז עירוני חזק, וקריית שמונה לא תשגשג בלי מרחב כפרי סביבה. מתוך התפיסה הזאת נולד כנס מנרה 2026 , שייערך ב-17 בספטמבר בקיבוץ בשיתוף קהילת מנרה שמכירה את הצרכים בשטח, קבוצת מנרב שמביאה ניסיון בפרויקטים מורכבים ובחיבור בין תכנון לביצוע, ובנק דיסקונט שמחבר את המהלך לעולמות העסקיים והפיננסיים, לצד נציגי ממשלה, רשויות וגופי מימון. הכנס נערך במנרה עצמה כדי להצמיד את הדיון למציאות בשטח, אבל מכוון לאזור כולו, והוא יתנהל בעשרה שולחנות עבודה, מבנייה ותשתיות דרך תעסוקה, יזמות וטכנולוגיה, תיירות וחינוך ועד ביטחון וחוסן קהילתי. במקום פאנלים והצהרות, כל שולחן אמור להסתיים בתוצר ובצעדים להמשך.
"המטרה היא לא לשקם את הצפון", אומר בן זקן. "שיקום זה להחזיר למצב שהיה קודם, והשאלה האמיתית היא איך מזניקים אותו קדימה". שלם מודד את זה במונחים פשוטים יותר. הסימן שמשהו באמת השתנה, לדבריו, יהיה עוד משפחות שיעלו לרכס ועוד ילדים בגן.
