ראיון "כלכליסט" - דורון שלו: "אני מחכה לאדריכלים משוגעים שיאתגרו אותי"
שלו הוא עוף מוזר בקרב מתכנני הבניינים, שמדלג בין עולם האווירונאוטיקה להנדסת הבניין. את הפרויקטים שלו הוא מתכנן כמו מטוסים, והתוצאה היא מבנים שמתגרים בחוקי הפיזיקה. בראיון ל"כלכליסט" הוא מסביר איך מחזקים מבנים עם נייר בעובי מילימטר ואיך בונים מגדלים ללא עמודים
המשרד של דורון שלו, הממוקם בבניין משרדים בגבעת שמואל, מתאים יותר למהנדס מטוסים. מכל עבר ניבטות סקיצות של מטוסים ותמונות של כלי תעופה מוזרים, אחד מהם הוא מכונית מעופפת שקשה שלא להבחין בדמיון בינה לבין המונית המעופפת שנשאה את ברוס וויליס בסרט "האלמנט החמישי".
שלו נשמע נלהב כשהוא מדבר על הכלי החדשני, שהוא נמנה על צוות הפיתוח שלו. עד כה הכלי לא הפך למסחרי, וממציאו - רפי יואלי, ישראלי שמתגורר ביבנה - מנסה זה 20 שנה לקדמו בעולם. הרזומה של שלו בתחום התעופה כולל גם את תכנון מטוס הלביא שלו היה שותף, אך כיום הוא נמצא במקום אחר. כבר 20 שנה שהוא מתכנן בעיקר בניינים, אף שעדיין לא ויתר על החדשנות הטכנולוגית והפיתוחים שכל כך אהב בעולם האווירונאוטיקה והוא מנסה לשלבם בעולם הבנייה, שנחשב למיושן ושמרני.
דורון שלו. תואר ראשון ושני בהנדסה אזרחית בטכניון, ד"ר למכניקה שימושית מוירג'יניה טק צילום: עמית שעל "בניינים רגילים לא מעניינים אותי, אני נמשך לתכנון של פרויקטים חריגים ומאתגרים מבחינה הנדסית ואין הרבה כאלה", אומר שלו. מבחינתו אין הבדל בין תכנון מטוס לתכנון בניין. לדבריו, "מבנה הוא מבנה. על כל גוף מופעלים לחצים. אנחנו עושים אנליזות לכיסאות פלסטיק עבור כתר, לתעשיית הסמיקונדקטורס וגם לצמיגי גומי למלגזות - וזה מסובך בדיוק כמו תכנון של רב־קומות. כשאני מגדיר פרויקט אני מגדיר את החומרים, הלחצים ועוד גורמים שהם חלק מהתכנון".
רק עבודות מסובכות
את דרכו המקצועית החל בלימודי הנדסה אזרחית, ועם סיום לימודיו עבד בתחום כמה שנים. בהמשך פנה לתחום התעופה, ולאחר השלמת תואר שני בטכניון התקבל לתעשייה האווירית והחל לתכנן כלי טיס. שלו נשלח מטעמם ללימודי דוקטורט בארצות הברית. כשחזר, הסיטואציה היתה שונה: פרויקט הלביא שעבד עליו נסגר, מצבת כוח האדם ירדה לחצי והתקציבים הופחתו. אחרי שנתיים מיום חזרתו החליט לעזוב ופתח משרד עצמאי.
שלו, שישתתף מחר (ו') בכנס ארכיטקטורה בתנועה של החוג לעיצוב פנים במכללה למינהל וחברת התוכן בית ונוי ב"אבניו" אשר יעסוק בעיצוב ואדריכלות לא קונבנציונליים, בעלי צורות ייחודיות, עשויים מחומרים לא שגרתיים וכאלו המאתגרים את כוח המשיכה. "כשאתה יוצא לשוק בגיל מאוחר, אתה צריך לעשות כל מה שאתה יודע כדי להביא לחם הביתה - אז ניערתי אבק מהניסיון שלי בהנדסה אזרחית. כל חבריי בתחום הנדסת הבניין כבר היו מבוססים עם ניסיון של 15–20 שנה בתחום, והבנתי שאני חייב לחפש נישות שבהן יהיה לי יתרון", הוא אומר.
הדמייה של המגדל בבנגקוק
במהרה הוא הבין כי לא מעט מהנדסים ואדריכלים פועלים לפי התבניות המקובלות בשוק ולא מחפשים לפרוץ דרך ולנסות דברים חדשים. גם כשנופל לידיהם פרויקט שכולל חלקים מורכבים, הם יעדיפו להעביר את תכנון אותם חלקים מורכבים לידיים אחרות - וכאן הוא נכנס לתמונה. "זיהיתי שהיתרון היחסי שלי הוא האינטר־דיסציפלינריות, כלומר היכולת שלי לשלב ידע מתחום אחד בתחום שונה. בתעופה שם המשחק הוא אנליזות ברמה גבוהה, ובהנדסה אזרחית האנליזות הן ברמה נמוכה יותר, אף על פי שגם שם יש לכך דרישה בעיקר במבנים מיוחדים", הוא מספר.
דוגמה אחת לתכנון וביצוע של פרויקטים שמעט אדריכלים ומהנדסים לוקחים על עצמם היא הבטון הדרוך, טכניקה שיוצרת עומס מלאכותי על בטון מזוין, תהליך המתבצע באמצעות החדרת כבלים לתוך הבטון, משיכתם וקיבועם. בטון זה יוצר תגובה הפוכה מזו שהמבנה אמור לבצע תחת העומסים שפועלים עליו מלמעלה. בדרך זו ניתן לבנות מבנים במפתחים גדולים ובחתכים קטנים יחסית.
מסדרונות תלויים בבית החולים איכילוב בת"א
לדברי שלו, ניתן להגיע בשיטה זו למבנים מורכבים שנראים כאילו הם מתגרים בחוקי הפיזיקה. "כל המהנדסים האזרחיים לומדים את השיטה הזו, אבל רובם לא משתמשים בטכנולוגיות הללו כי נדרשת כאן פעילות הנדסית מאוד מדויקת ואחראית. מהנדסים רוצים להימנע מזה ולעשות את הדברים הקונבנציונליים. תכנון של בנייה בבטון דרוך חייב להיעשות בצורה מדויקת ובשני שלבים, כך שמצד אחד ייתן מענה לעומס שיופעל על הבניין בעתיד אבל מצד שני לא יגיע למצב שאתה מפוצץ את הבטון כלפי מעלה בשלב הדריכה. "זו פעולה אקטיבית, כי אתה לא מסתפק בחישוב העומסים הנהוג בכל מבנה אלא 'דורך' את הבניין פשוטו כמשמעו כדי שיוכל לעמוד בלחצים גבוהים יותר תוך חיסכון במשאבים. הלחץ הזה עלול לגרום לנזק ולפרק את הבטון אם לא פועלים נכון. זה אקסקלוסיבי ברמת התכנון וגם ברמת הביצוע. יש בסך הכל ארבעה קבלנים בישראל שעוסקים בעבודות הללו, ומתוכם שניים שניתן להגדיר כמבצעים ברמה גבוהה".
מלון בוולוון, צרפת בישראל בוצעו עד כה כ־2 מיליון מ"ר של תקרות בשיטה זו. כל גשר שנבנה בעשור האחרון בישראל בוצע כך, ובמבנים יושמה השיטה עד כה בעיקר בשטחים ציבוריים או מסחריים שבהם רואים מפתחים גדולים - כלומר שטח רחב ללא עמודים במרכזו - וכן בכמה מגדלי יוקרה למגורים. בין הפרויקטים של שלו בתחום הוא מציין את קניון מודיעין, קניון גבעתיים, קניון באר שבע שנבנה בימים אלה, ובית החולים אסותא.
הגבוה בבנגקוק
בחו"ל שלו מתכנן כעת את המגדל הגבוה ביותר שעומד לקום בבנגקוק: "זה בניין מאוד מיוחד. שותפות של אליעזר פישמן באמצעות מבני תעשיה עם חברה תאילנדית. בניין בגובה 320 מטר, שליש מסחרי, שליש מלון ושליש מגורים שבחלקו העליון דירת מגורים בגובה 300 מטר שבולטת החוצה. המבנה הזה דורש תכנון מורכב גם בגלל המיקום שלו באזור רווי רוחות ורעשי אדמה".
אלא שלדבריו, גם היוזמה לביצוע העבודות הללו לא מגיעה בדרך כלל מהמתכננים אלא מצדו של הקבלן, שמגיע למסקנה שדריכת הבניין תפחית עלויות. "לעתים הקבלן דורש שינוי תכנון והאדריכל אפילו לא יודע על כך. למשל, במגדל ONE המשולש שנבנה בפארק צמרת בתל אביב ותוכנן על ידי האדריכל אבנר ישר, הבינו שהעמודים שיש בבניין המגורים יפריעו לדייריו לעצב את הדירות כרצונם, ובכלל, איש לא רוצה לראות עמוד באמצע הדירה. הוחלט לעשות הסבה תכנונית ולמנות אותי למתכנן הבניין, העמודים במרכז בוטלו ונשארו רק עמודים בודדים בקצוות וכך הדיירים יכלו לשבור קירות ולחבר קומות", הוא מסביר.
אנדרטת קלע דוד
דוגמה נוספת היא התחנה המרכזית בירושלים. אחת הקומות, שמשמשת כחניון, נבנתה בשיטה זו. מדובר במשטח בגודל של מגרש כדורגל ללא עמודים שעליו נוסעים אוטובוסים. "זה עומס אדיר. כשסיימנו עשינו כנס למהנדסים והם היו המומים", הוא אומר.
אלא שאת העתיד שלו רואה בחומרים שיזלגו מעולם התעופה לעולם הבנייה ויכולים להפוך כל פרויקט דמיוני והזוי ככל שיהיה - לאפשרי. פרויקט כזה תכנן שלו עם האדריכל רון ארד ברוסיה. "ארד יצר מונומנט אדיר בגובה של כמה עשרות מטרים שהיה צריך לעמוד בזכות עצמו בתוך מגדל ענק כשבחלקו התחתון בית קפה. בסופו של דבר, האוליגרך שעמד מאחורי הפרויקט ספג הפסדים כספיים קשים במשבר הכלכלי וויתר על הפרויקט".
על אילו חומרים מדובר?
"אלה חומרים מרוכבים (מבנה הנדסי העשוי ממספר חומרים שונים בעלי תפקידים ייעודיים, כדי ליצור חומר משופר), שמהם מייצרים גם כלי טיס. הרעיון בהם הוא שימוש בסיבים מאוד חזקים לכיוון מסוים. הסיבים השכיחים הם סיבי פחמן החזקים פי עשרה מפלדה. עם החומר הזה אפשר 'לשחק' בכמה כיוונים, והוא יכול לתת חוזק וקשיחות לכיוונים שאנחנו צריכים אותו בדיוק כמו כנף של מטוס שבה הלחצים הם לכיוונים מאוד מסוימים".
אנדרטת קלע דוד בעמק האלה
למה השימוש בחומרים האלה לא הפך לנפוץ בתחום הבנייה?
"אנחנו עדיין לא שם בגלל העלות הגבוהה של החומרים. אני רואה לא מעט מבנים שאפשר היה להכניס אליהם חומרים מורכבים, אבל בשלב זה משתמשים בטכנולוגיה הזו רק בחלקים נקודתיים בתוך בניין או לחיזוקים. למשל, אם יש כשל תכנוני בחניון שהתקרה שלו נמוכה או לחלופין רוצים להגדיל את העומסים שהתקרה שלו יכולה לשאת, ניתן לייצר חיזוק בעובי של מילימטר שמחליף קורת בטון בעובי של 30 ס"מ. אסור לשכוח שהאדריכל וגם המהנדס הם עושי דברם של בעלי הממון. יזמים שמתכננים פרויקט חושבים על כיסוי ההשקעה הכספית, רובם לא מתכננים סתם מונומנט כדי שיזכרו אותם.
"בין הפרויקטים שבכל זאת תכננתי כך היה מלון בצרפת שנקרא 'הצעיף', שעל האדריכלות שלו מופקד רון ארד. המלון תוכנן להיות מאוד דק ובתצורה מסוימת שמתחתיה יהיה בית קפה. האופציה היחידה היתה בחומרים מורכבים, ומראש תכננו זאת כך".
סיפורי בדים בתמ"א
פתרונות החיזוק שאתה מתאר יכולים להתאים גם לתמ"א 38?
"ודאי. יש גם אופציה של חומרים מורכבים בצורה של בדים, ואנחנו משתמשים בהם לחיזוק מבנים. למשל, בפרויקט שעבדתי בו גילו שהעמודים שנבנו לא יעמדו בעומסים של הבניין וחיזקנו אותם בהדבקה של בדים כי לא ניתן היה לבצע יציקה נוספת בגלל מחסור במקום. נעזרנו בטכנולוגיות הללו גם עבור חיזוק מבנים במסגרת תמ"א 38. בדרך כלל מבצעים את החיזוק בחדרי מדרגות רק כאשר יש הצדקה לכך, במקומות שבהם לא ניתן לצקת עוד קורות. מדובר בחיזוק בעובי של 1–2 מ"מ ועשינו את זה בפרויקטים בירושלים ובתל אביב. ייתכן שבעתיד מחירי החומרים יירדו, וניתן יהיה לבנות בניין שלם מחומרים מורכבים".
מלבד רון ארד יש אדריכלים נוספים שמתכננים כך?
"כמעט ואין לכך מודעות. לשם המחשה אפילו המגדלים המטורפים שרואים בדובאי, כולל הבורג' ח'ליפה, נבנו כולם בבנייה קונבנציונלית. אני תמיד אומר לאדריכלים שגם הרעיון המטורף ביותר שיתכננו הוא אפשרי, זה אך ורק עניין של
עלויות. אני מחכה לאדריכלים משוגעים שיאתגרו אותי הנדסית, נמאס לי מהבניינים השגרתיים, אבל כדי שזה יקרה חייבים להכניס את הנושאים הללו לתוכניות הלימודים, ולדעתי, אם ילמדו מהנדסים אזרחיים אפילו מעט מהידע שיש למהנדסי אווירונאוטיקה, זה כבר יהפוך אותם למהנדסים מזן אחר".
דורון שלו (61)
השכלה: תואר ראשון ושני בהנדסה אזרחית בטכניון, ד"ר למכניקה שימושית מוירג'יניה טק
מגורים: רמת גן
עוד משהו: חבר בצוות שמינה משרד הפנים לטיפול במבני פל־קל
