שיעור בתשתיות מהדוד באמריקה: "בטקסס חייבים ערבות בשווי של כל הפרויקט"
חברת התשתיות אופטימום, של הישראלים תמיר פולג ועמרי שפרן, זיהתה נישה פנויה והשתלבה בשוק התשתיות המקומיות בטקסס שבארה"ב. כמי שמכיר מקרוב את הליך המכרזים הממשלתיים באמריקה, פולג מצביע על הדרכים שבהן פתרו האמריקאים את התחלואים שמאפיינים את שוק התשתיות הישראלי
"ברגע שאתה מעמיד ערבות למכרז, אתה לא יכול לשחק עם המחיר", מסכם תמיר פולג, מבעלי חברת התשתיות אופטימום, את ההבדל המרכזי בין שוק התשתיות האמריקאי לזה הישראלי. בשנה האחרונה משתתפת אופטימום בהקמת שדה התעופה המקומי בעיר ויקטוריה בטקסס, שממוקמת במרחק שעתיים נסיעה מיוסטון. השדה, הצפוי לשמש לטיסות פנים מסחריות ולמטוסים פרטיים בלבד, הוא פרויקט נוסף של אופטימום, שבבעלות הישראלים פולג ועמרי שפרן. "ממש בלי לתכנן מראש הפכנו לשחקנים פעילים בשוק התשתיות המקומיות בטקסס", אומר פולג (35), נשוי ואב לשלושה.
כמי שמכיר מקרוב את שוק התשתיות המקומיות האמריקאי, פולג מצביע על כללי שיטת המכרזים הממשלתיים במדינה, השונים מהותית מאלה המקובלים בישראל. ההבדל העיקרי העולה מדבריו הוא הגישה לחוסן הפיננסי של הפרויקט, שמעוררת מחשבה על האופן שבו מבצעים ניהול ארוך טווח בשוק הנדל"ן.
כפי שפורסם ב"כלכליסט", בעוד שבישראל מקובל מצב שבו מיזמי תשתיות נגררים לא אחת למאבקי הקבלנים המבצעים נגד המדינה, בדרישה לתשלום נוסף על רקע תכנון לקוי של המיזם או שינוי במצב השוק, השיטה האמריקאית מונעת מצב כזה. "מי שלא עומד בתנאי המכרז שבו זכה, ישלם קנסות ענק וייגרע מיד מרשימת הקבלנים המאושרים, כך שכנראה לא יוכל להשתתף יותר לעולם בפרויקטים של המדינה", מתאר פולג.
סכסוך עם הרשויות מביא לעצירת המימון
פרויקט שדה התעופה בוויקטוריה הוא פרויקט של כ־30 מיליון דולר, הכולל סלילת מסלולי טיסה, פיתוח סביבתי וסלילת כבישים לצד הקמת מערכות הידראוליות תת־קרקעיות חכמות למילוי מכלי דלק. לדברי פולג, כשאופטימום הפכה לפעילה בשוק התשתיות לפני כשלוש שנים, ראשיה החליטו במודע שלא להיכנס לפרויקטים גדולים יותר ולפעול רק בשוק התשתיות המקומיות, במכרזים של 20–30 מיליון דולר.
"בשוק התשתיות בארה"ב יש שתי קבוצות של חברות", מסביר פולג. "הראשונה היא החברות הענקיות שפועלות במכרזים של מאות מיליוני דולרים. בשוק הזה התחרות קשה מאוד, והחדירה אליו אטית ויקרה. מנגד יש שוק מכרזים של עשרות מיליוני דולרים, שהמשבר השפיע עליו. המצב הכלכלי בארה"ב לא מאפשר לקבלנים קטנים רבים שפעלו בו בעבר להעמיד ערבויות, שהן כלי הכניסה החשוב ביותר למכרזים ממשלתיים ומכרזי עיריות. את החברות הגדולות השוק הזה לא מעניין, ולכן חברות כמונו, שיכולות להציג הון עצמי עם גיבוי של נותן ערבות בנקאית, והן לא חברות גדולות מאוד, הפכו לנדירות".
שוק התשתיות המקומיות שמציג פולג הוא ההפך הגמור מהמקובל בארץ. "בניגוד למצב בישראל, שבו מי שקובע את התאמת מגיש ההצעה למכרז הוא הרשות המפרסמת אותו, הרי שבשוק התשתיות האמריקאי, ללא אישורם של בנקים המלווים הון לקבלנים אי אפשר להשתתף במכרזים ממשלתיים מסוג זה", אומר פולג, שמכיר את הנושא מילדות כבנו של צבי פולג, ראש עיריית נתניה בשנים 1998–1993. השוני בין המדינות מתחיל לדבריו ביסוד: זוכה במכרז חייב להיות מסוגל להציג ערבות בגובה עלות הפרויקט כולה", הוא אומר. "המשמעות היא שאם אין לו יכולת לקבל בונד בנקאי (טופס אישור לקבלת ערבות - ש"פ), אין לו סיכוי לזכות".
לדברי פולג, המצב הרווח בישראל שבו זוכה במכרז דורש מהמדינה תוספת תשלום זמן רב לאחר סגירת המכרז, ולרוב גם לאחר תחילת העבודות, אינו יכול להתרחש בארה"ב. הצורך בקבלת ערבות לפרויקט כולו מבטל את יכולת הקבלן לדרוש תשלום נוסף: "נותן ההלוואה הוא צינור החמצן של התחום, ואם נוצר מאבק בין הרשות שהזמינה את העבודה לבין הקבלן - הצינור הזה ינותק אוטומטית".
המדינה מפקחת גם על התשלום לעובדים
הבדלים נוספים בין ישראל לארה"ב קיימים גם בהליך בחירת מבצעי המכרזים. לפי פולג, הרשויות המקומיות האמריקאיות מנהלות את הישיבות לבחירת הזוכים במכרזי התשתיות בשקיפות מלאה, ומפרסמות את החלטותיהן לצד רשימת המשתתפים במכרז והניקוד שקיבלו לפי נימוקי הבחירה.
בנוסף, העובדה כי הבנקים מנהלים את רשימת הקבלנים המאושרים להשתתף במכרז מונעת מהזוכים במכרז את היכולת לפגוע בקבלני המשנה ובספקים שלהם, מהלך שהפך למקובל בישראל. "אם קבלן משנה לא מקבל תשלום בזמן, הוא ידווח אוטומטית בתוך 24 שעות מתחילת האיחור לנותן ההלוואה - ובתגובה, בלי שום סוג של משפט, הקבלן ייגרע מרשימת הגופים שיכולים לקבל בונדים אצל כל נותני ההלוואות בשוק", אומר פולג. "זה גזר דין מוות מבחינתו".
חלק ממכרזי התשתית דורשים מהקבלן המבצע לעמוד בקריטריונים של העסקת בני מיעוטים או פועלים מחתך סוציו־אקנומי מוגדר, במטרה לספק עבודה לאוכלוסיות חלשות. כדי להגן על העובדים קיימות הגבלות על השכר שניתן לשלם להם, כאשר הרשות שהזמינה את העבודה מפקחת על מצבת העובדים של הקבלן ועל תלושי השכר של העובדים.
לדברי פולג, התשלום לעובדים ולספקים מבוצע לרוב בתוך 30 ימי עבודה, לפי שלבים שנקבעו מראש והושלמו עד למועד הגשת דרישת התשלום - מה שמגביר את הצורך בחוסן פיננסי למימון העבודות, סוגיה שהפכה לקריטית בעיני הרשויות האמריקאיות על רקע הירידה הדרמטית בשיעור המימון הבנקאי בעקבות המשבר הכלכלי.
"התהליך של כניסה למעגל המכרזים העירוני וקבלת מעמד של קבלן מאושר הוא לא קל ואורך חודשים", אומר פולג, ומספר שלתחום עבודות התשתית הוא נקלע במקרה. "כשסיימנו את התהליך הבנו שיש פה כלי מצוין להתרחבות". לדבריו, שיעורי הרווח המקובלים בשוק עומדים על 16%–14%, שיעור שפעילים בענף התשתיות בישראל אומרים שהוא גבוה ב־10%–15% מהמקובל בשוק התשתיות העירוניות הישראלי.
